סוכנים יווניים מוסווים

רינה בן שחר | 20 בדצמבר 2014
הרשימה הופיעה לראשונה בעיתון הארץ

לכבוד חנוכה מספרת פרופ' רינה בן שחר על ההשפעה העשירה של היוונית על העברית, ששיאה בימי המשנה והתלמוד

חג החנוכה הוא הזדמנות טובה לבחון כמה מ"כיבושיה" של היוונית בלשוננו. העברית באה במגע עם היוונית בשלוש תקופות עיקריות: א. החל מהמאה הרביעית לפני הספירה, עם כיבושי אלכסנדר מוקדון, ועד תקופת הכיבוש הערבי (המאה השביעית לספירה). ב. בתקופת תור הזהב בספרד (בעיקר בין המאות העשירית לארבע-עשרה, באזור שבשלטון הערבים). בתקופה זו תורגמו טקסטים מדעיים ופילוסופיים מיוונית לערבית, וכך נהיו נגישים גם ליהודים. ג. בתקופה המודרנית, דרך שפות אירופה.

מילים בכמות גדולה מאוד חדרו לעברית מיוונית. בתקופת המשנה כ-500 מילים, ובתקופת התלמוד כ-3500 מילים! הנה לדוגמה כמה מילים יווניות במקורן, שבלעדיהן קשה לתאר את "תיפקודה" של העברית: סגנון, סימן, סנדל, אוויר, אמבטיה, בסיס, דוגמה, וילון, דלפק, דרקון, אוכלוסין, אנדרטה, ארנונה, טקס, פזמון, פיוט, קטגור, קנטר, תריס, נימוס, דפוס, נמל, ועוד רבות.

מהיכן הגיעה ס' המסיימת?

חדירת ישירה של מילים משפה לשפה היא רק אחד הגילויים למגעים בין לשונות. השפעת היוונית על העברית פעלה גם בדרכים סמויות ועמוקות יותר. המעניין הוא שיסודות מהיוונית השׂתרגו בעברית עד כי לא נודע כי באו אל קרבהּ. כיצד נוצרו בעברית, לדוגמה, הפעלים 'הדפיס', 'ביסס', 'התבסס', 'התריס', 'התפלמס'? פעלים אלה נראים עבריים לכל דבר: יש להם שורש בעל שלושה או ארבעה עיצורים, הם נטויים בבנייני הפועל העבריים, ולכאורה לא דבק בהם כל גוון זר. אבל אלה סוכנים יווניים מוסווים. מקור הפעלים העבריים האלה בשמות עצם יווניים, שמהם חילצה העברית שורש עברי כביכול הנטוי בבנייני הפועל השונים. זו דרכה של העברית לבַיֵית מילים לועזיות. אך ביצירת שורשים ממילים יווניות קרה משהו מיוחד. מהו אותו עיצור ס', המשמש בפעלים אלה כעיצור האחרון של השורש? ביוונית העיצור ס' אינו חלק אינטגרלי של המילה, אלא חלק מתוספת למילה, מסיומת דקדוקית של שם עצם. בעברית, לעומת זאת, הפכה התוספת לאבן בניין בשורש עברי חדש.

בדקדוק היווני כל שם עצם מקבל סיומת לפי תפקידו במשפט כנושא, כמושא או כהרחבה לנשוא הפועלי (אדוורב). שיטה דקדוקית זו, הנקראת שיטת היחסות, קיימת גם בלטינית ובערבית הקלאסיתת אך בסיומות אחרות. אם שם העצם ממלא תפקיד של נושא במשפט, הסיומת המתווספת לו ביוונית היא Xוס, כגון: דפוס/טיפוס, פולמוס, נימוס, בולמוס, קולמוס, דימוס, אפיקורוס, אפוטרופוס, אנדרוגינוס וכד'. אם שם העצם ממלא תפקיד של תיאור אדוורביאלי (הרחבה לנשוא הפועלי), הסיומת שלו Xיס, כגון: איסטניס, בסיס, תריס, טכסיס. העברית שאלה מילים אלה בחלקן בסיומת אחת, ובחלקן בסיומת אחרת, בלי לשמור על ההבחנה התחבירית.

במקרים אחדים, בעיקר כשהמילה היוונית קצרה, כגון 'תריס', 'בסיס', 'דפוס', הפיקה העברית שורש מהמילה תוך שהיא מצרפת לשורש את ה-ס' של הסיומת הדקדוקית, כעיצור שלישי או רביעי של השורש. כך נוצרו הפעלים העבריים 'ביסס', 'הדפיס', 'התריס', 'התפלמס'. ושימו לב: משנכנס השורש למערכת הפועל העברית, הוא מקבל חופש תנועה.  הוא משליך מעליו את התנועות של המילה היוונית המקורית שהולידה אותו, ועוטה עליו את תנועות הבניינים העבריים לנטיותיהם.

מקרה מעניין במיוחד הוא המילה המוזרה 'ליסטים', שפירושה גנב, גזלן. מילה זו מוצאה יווני, ובסיומת Xיס צורתה 'ליסטיס', כמו טכסיס, בסיס, תריס. כיוון שבכתיב העברי ס' ו-מ' סופית (ם) דומות בצורתן, קראו קוראי העברית את המילה הזרה הזאת בטעות כ'ליסטים' במקום 'ליסטיס', ובצורתה השגויה התאזרחה המילה בעברית. גם ממילה שגויה זו הופק שורש עברי – 'לִסטֵם', והרי לכם צירופים דוגמת "מְלַסְטֵם את הבריות".

מהיכן הגיעה א' הפותחת?

תהליך שינוי אחר שחל במילים יווניות בחדירתן לעברית קשור דווקא לתחילת המילה. מה המשותף למילים 'אצטדיון', 'אסכולה', 'אסטרטגיה', 'אכסניה', 'אכסדרה', 'אצטרובל', 'אצטבה', 'אסטניס', 'אקלים'? כולן פותחות בעיצור א' ההגוי בתנועה כלשהי, כמעין עיצור תנופה פותח, שאינו קיים במילים היווניות המקוריות. ראו כהשוואה את המילים האנגליות המקבילות: 'stadium', 'school', 'strategy', 'climate'. גם הן מוצאן מיוונית, בלי העיצור הפותח א'. המילים האלה בלי ה-א' התחילית פותחות בעיצור חסר תנועה, המסומן בעברית בשווא. כיוון שדוברי העברית בתקופת המשנה לא ידעו להגות צרור עיצורים (רצף עיצורים בלא תנועה ביניהם) בתחילת המילה, הם נזקקו למעין קרש קפיצה פונטי שיפרק את צרור העיצורים התחילי. וגם כאן פעל כוחה היצרני  של העברית בבניית שורשים חדשים והטייתם החופשית בבנייני הפועל. העיצור א' שהתווסף למילה היוונית נכנס לשורש שהופק ממנה: 'לאכלס', 'לאכסן', 'להתאקלם'.

ונסיים בפועל העברי 'לקַלֵס'. האם פירושו ללעוג או לשַבֵּח, ומה ליוונית ולקושיה זו?

במקרא פירוש הפועל – ללעוג, כנאמר: "לעג וקלס", "לחרפה ולקֶלֶס", ואילו בלשון המשנה פירושו לשבח, ככתוב בסידור התפילה: "לשבח, לפאר, לרומם, להַדֵר, לעַלֵה, לקלס". כיצד התהפכה משמעותו של פועל זה? גם כאן ליוונית יד בדבר. ביוונית קיימת המילה 'קאלוס' שפירושה - יפה, כמו במילה קליגרפיה שפירושה כתיבה תמה, כתיבה יפה. כיוון שהפועל העברי 'קילס' דומה בצלילו למילה היוונית, ייחסו לו דוברי העברית, בתקופת השפעתה של היוונית באזורנו, משמעות חיובית כמשמעות המילה היוונית הדומה לו.

ונוכל לקלס את העברית, במובן היווני של המילה, שאמנם שָאלָה כמות גדולה מאוד של מילים מיוונית, אך בזכות הדקדוק היצרני שלה, המבוסס על שיטת שורש ומשקל/בניין, השכילה להשתמש באופן גמיש ביסודות השאולים, ואף ליצור מהם יצירות חדשות.   

פרופ' רינה בן-שחר היא חוקרת לשון ותרבות מאוניברסיטת חיפה וממכללת אורנים


1
תגיות :
תמונה ראשית