אסייג, אבולעפיה ובוזגלו: חפשו את אל הידיעה

אהרן מוריאלי | 08 ביולי 2015

גלגוליה של תווית היידוע הערבית יצרו שמות משפחה נפוצים בישראל שמקורם ערבי

המאמר המאלף של פרופ' רינה בן שחר על הבלעות פונטיות בשפה העברית משופע בדוגמאות של קיצורים שנעשו בשפה העברית התקנית הכתובה, שמקורם, אולי, בשפת הדיבור החופשית יותר. בין שלל הדוגמאות היא מציינת את המקרים שבהם ה' הידיעה נבלעת בתוך כמה ממילות היחס המצטרפות לשם המיודע.

ברשימה זו אטען ואדגים שתופעה דומה קיימת גם בשפה הערבית, ויש לה עקבות בשמות משפחה רבים הנהוגים בישראל. לגבי תווית היידוע בערבית 'אל' בולטות למעשה שתי תופעות: האחת היא השמטת ל' בהגייה, הן בשפה הספרותית והן בשפה המדוברת. השנייה היא השמטת א' בשפה המדוברת. באשר להשמטת א' בשפה הספרותית, אנו לא מצליחים למצוא דוגמאות. אולי הקוראים הבקיאים בשפה זו יוכלו לסייע בידינו. הדוגמאות לשתי התופעות יהיו, כאמור, מתחום שמות המשפחה של יהודים בישראל.

שלומי אסייג וועדת אגרנט

התופעה הראשונה, השמטת ל', מוכרת בדקדוק של הערבית התקנית.כאשר מיידעים שמות המתחילים באותיות מסוימות, כגון: ד, ז, ט, ל, נ, ר, ש ועוד, 14 אותיות מתוך 28 אותיות בערבית, ל' נטמעת באות הראשונה, וזו נהגית בדגש, כמו בעברית אחרי ה' הידיעה. כך: אל-שַמְס נהגית אש-שׁמס, אל-נאר (האש) נהגית אנ-נאר, אל-טַיְר (הציפור) נהגית אט-טיר וכן הלאה. בכתיבה ל' אמנם נשמרת, אבל האות הראשונה אחריה מקבלת דגש (שַׁדָּה).

איך בא הדבר לידי ביטוי בשמות משפחה? צורף בערבית הוא צָאִיג ﺼﺎﺌﻎ. ביידוע הוגים אַצּאיג, ואכן במאגר שמות המשפחה בישראלים יש נוכחות רבה לשמות כמו אסאייג, אסאיג, אסייג ועוד. מילה דומה היא המילה צָרָף ﺼﺮﺍﻑ שפירושה חלפן כספים, הנכתבת ביידוע אסָּרָף. בצד אלטויל (הגבוה) נמצא5 את משפחת אַטּויל, ובצד אלסבן (מוכר או מייצר סבון) נמצא את אַסָּבּן. אלדרוקי, מן היישוב העתיק דרוקה במחוז סרגוסה בספרד, הופך ל-אַדָּרוקי; שם המשפחה אַזְרָד מקורו במילה הערבית אלזראד ٲﻠﺰﺮﺍﺪ שפירושו מייצר בגדי שריון. הצורה אָלָלוף מופיעה במאגר פעמים רבות יותר מהצורה אלאלוף. השם אדרי מקורו, לפי הסברה, בעיר אל-דרעה במרוקו, שנבנתה על ידי גולים יהודים מהעיר אדרעי, שהתיישבו במרוקו אחרי הכיבוש הערבי. משפחת אגרנט או אגרנטי היא גרסה של אלגרנטי, מי שבא מהעיר גרנדה בספרד.

בוכובזה, לחיאני ואבולעפיה

התופעה השנייה, השמטת א', קיימת, כאמור, רק בשפה המדוברת. למילה אבו ٲﺒﻮ שתי משמעויות עיקריות. הראשונה: אבא של, בצורת הנסמך וביחסת הישר (נומינטיב): אבו מאזן, אבו שאול ועוד. בארצות המזרח, ובתוכן היהודים, נוהגים לקרוא לאב על שם בנו הבכור. המשמעות השנייה היא בעל הסחורה, היצרן או המוכר. כך אבוחצירה הוא מוכר המחצלות, אבוטבול הוא מוכר התופים. כשמילה זו באה לפני מילה מיודעת, א' של 'אל' הידיעה נשמטת, ומתקבלת הצורה 'אבוּל', במקום 'אבו אל'. אבולביץ הוא מוכר הביצים, אבולכיר הוא בעל החסד, אבולסמך הוא מוכר הדגים, ואבולעפיה הוא בעל הבריאות, כנראה כינוי לרופא. בין יהודי צפון אפריקה א' של אבו נשמטת לפעמים, ומתקבלים שמות כמו בוטבול, בוארון, בוזגלו (בעל העול של המחרשה), בוחבוט (בעל הכרס), בוכובזה (בעל הלחם, האופה), בומנדיל (בעל המטפחת), בוסקילה (בעל הצלקת), בוקרע (בעל הקרחת) ועוד.

קיימים מקרים נדירים של השמטת הא' במילים נפרדות, שאינן מושפעות ממילים המקדימות אותן. היא מצויה בשמות משפחה של יהודים צפון אפריקאיים, בעיקר מהרי האטלס במרוקו, ששפתם מושפעת מהשפה הבֶּרְבֶּרית המדוברת. משפחת לגריסי מתייחסת לשבט הברברי אלגְריסי השוכן בוואדי גריס במרוקו. משפחת לחיאני מתייחסת לשבט אלחיאני الحياني במרוקו. שם המשפחה לַסְקָר הוא למעשה שינוי של אל-אשקר الاﺷﻘر, שפירושו בערבית: האדמוני, הבלונדיני. לשם לַסְרי אפשר לייחס כמה פירושים. הוא יכול להיות שינוי של אל-עצרי العصري, שפירושו בן ימינו, מודרני; או אדם משבט אוולאד אלעצרי, שהוא פלג משבט חסירה במרוקו. משפחת לְזַרְע الزرع היא כנראה משפחה הסוחרת בתבואה או עוסקת בחקלאות.

אהרן מוריאלי הוא חוקר שמות, מחבר הספרים "לקסיקון השמות" ו"ספר הכינויים"


1