שׂמאל וימין – רק שׁין ושׂין

דוד בן שחר | 30 בדצמבר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה בעלון קיבוץ יזרעאל

דוד בן שחר כותב על הבלבול המתגלגל בין שין ימנית לשין שמאלית, ועל הביטוי הבעייתי "פג תוקפו"

מלפנינו, מאחורינו, מצדדינו ומעלינו ענייני פוליטיקה מקומית, פוליטיקה ארצית ופוליטיקה עולמית. ואילו אנחנו מתעסקים היום בעניין לשוני קטן-גדול: כמה שימושים, נכונים או שגויים של שׁ ימנית ו-שׂ שמאלית, והבחנות בצידם.

חלום ושׂברו (פתרונו) או חלום ושׁברו (התנפצותו, אי-הגשמתו)?

המקור הוא: "ויהי כשמע  גדעון את-מספֵר החלום ואת-שׁברו"  (שופטים ז' 15). אחד הפירושים לפסוק זה מתייחס אל שִׁברו כאילו היה צריך להיכתב שׂבְרוֹ (=סִברוֹ, כלומר פשרו), וזה פירוש הגיוני בהקשרו. אבל כאנשים פסימיים אנחנו נצמדים דווקא אל השׁבר והתסכול – החלום שנשבר.

שׁידוד מערכות – פירושו חיזוק ותגבור. השורש שד"ד בלשונות השמיות משמעו חיזוק, ואחד מכינוייו של ה' הוא אל שדי. אלא שהוא הפך לשׂידוד מערכות: ערבוב, הפיכה, שינוי קיצוני, כמו פעולת המשׂדדה לאדמה. שׂידוד במשׂדדה הופך את האדמה העליונה ומפורר את הרגבים, ואין לזה כל קשר לשׁידוד מערכות.

שָׁרָךְ משׂתרך

בערב סוכות שמעתי ברשת ב' המלצה לאתרי טיול בחג, וגם הומלץ שם על טיול בנחל שָׂרָךְ בגליל העליון, ואף אחד לא העיר לו: נחל שָׁרָךְ, אדוני! שָׁרָךְ! בשׁין ימנית! רבים וטובים מתבלבלים. מדברים פתאום על צמח שמשׂתרך (משׂתרע?) על הקרקע, ואז אולי הוא שׂרך? אבל הצמחים הללו, הזקוקים בדרך כלל ללחות רבה, הם שׁרכים בשין ימנית. לכן הצמח שׂערות השׁולמית במעיין עין גדי הוא שׁרך. אגב, שׂר"ך הוא שורש מקראי להליכה בדרך לא נכונה: "בכרה קלה משׂרכת דרכיה"  (ירמיהו ב' 23), ואנחנו רוצים דווקא לתקן את דרכינו.

שׁוּמה על פנינו ושׂוּמה עלינו

ד"ר יוסי בכר, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, אומר בשידור רדיו: "שׁומה עלינו להצטמצם". את המילה שׁומה הגה בשין ימנית. שׁומה היא נקודת חן, לעיתים משיזוף-יתר, והיא גם הערכת שווי וקביעת גובה תשלום המס. אבל כאן הייתה הכוונה לשׂוּמָה עלינו, כלומר מוטל עלינו. השורש הוא שי"ם בהווה סביל, שיש ממנו דוגמאות ספורות בלבד בעברית: בור סוּד (בור מסויד, מכוסה בסיד), וגם לוּט בערפל (מכוסה  ערפל, העננים הליטו אותו), ולעתים אנחנו מתנהגים בשׂוּם-שׂכל.

לִפְנִים מִשׁוּרת הדין

 משמעות הביטוי הזה היא מתן הקלות שלא לפי דרישות החוק או ההרגל. שׁוּרַת הדין, וכמוהו הביטוי "כַּשׁוּרה" מבטאים את קו הנורמה, כך צריך להיות. ובכל זאת שומעים, לא לעיתים נדירות: לפנים מְשׂוּרַת הדין, כלומר: הדוברים מחליפים בין  משׂורה (כלי קטן, מעין מבחנה, המשמש למדידת נוזלים) לבין שׁוּרה, שׁוּרת הדין. בִּמְשׂוּרָה – ביטוי שמשמעו – בכמות קטנה מאוד, מזערית.

שימו-נא לבכם לעוד הבחנות אחדות: משְׁרֶה שזיפים, הוא שזיפים שהושרו במים. כמוהו משרה תאנים או משרה משמשים יבשים. העם שָׁרוּי בחוסר ביטחון (מצוי, מוקף), ולעומתם: מִשְׂרָה בכירה וגם שׂוֹרֵר מזג אוויר קשה והִשְׂתָּרֵר שקט מוחלט. אלה באים מ-שׂרָרָה שפירושה שלטון.

מזון שפג תוקפו

לפעמים שומעים במרכול או במחסן התעשייתי, או במטבח שאלה מוזרה כמו:

"מתי הפג תוקף של המוצר הזה?"   

מאחר שלא כל השומעים יודעים שזה אמנם מוזר ולא תקין, אדגים לכם כמה שאלות נוספות "באותו נוסח" :

"מתי ההגיעו ליעד שלה? "

"מתי ההפסיק יופיה  של הבחורה הזאת?"

"איפה ההצטיין במקצוע  שלהם? "

"ממתי הנעלם ההיגיון שלכם? "

יש כאן עבירות אחדות על כללי הלשון ולא ניכנס לזה כעת. אבל בקיצור נמרץ:

קוראים לזה תאריך תפוגה. מהו תאריך התפוגה של המוצר הזה?  זו השאלה בניסוח תקין.

ועוד דבר הקשור בזה: לפניט מספר ימים שמעתי את חדשות גלי צה"ל, בידיעה לא-סימפאטית על גננת מרשעת מראשון לציון. שמעתי  גם שהיא האכילה את הילדים "מזון שפג תוקפו". נו, באמת... האם למזון (של גננות, של מלכות יופי, או של כתבניות) יש בכלל תוקף?

לְמה יש באמת תוקף: לחוזה, לחוק, לתקנה, להחלטה רשמית, להתחייבות, למינוי עובד, לפקודה וכיוצא באלה. אבל האם ללבן, ליוגורט, לקטשופ או אפילו לביסקוויטים יש תוקף?  אין להם, אבל יש להם תאריך תפוגה.


1
מאמרים קודמים