טוב, אז אֶ … ככה…, מה אני אגיד לכם?

רינה בן שחר | 08 בדצמבר 2015

פרופ' רינה בן שחר כותבת על קַשָרים ריקים בלשון המדוברת, ומדוע הם חשובים יותר ממה שנדמה לנו

טוב, אז אֶ… ככה…, מה אני אגיד לכם?

פתיחה כזאת נראית בלתי מתאימה למאמר כתוב, אך היא אופיינית מאוד ללשון מדוברת בשיחה חיה. הדובר נוטל את רשות הדיבור, או שומר על תורו בדיבור, באמצעות השמעת קולות, או מילים, או צירופים ומשפטים לא מתוכננים, מעין יסודות מהוססים ריקים ממשמעות, שגם אם אינם ברורים ומאורגנים, ואינם מתחייבים לתוכן ספציפי, יש להם חשיבות רבה בתקשורת מדוברת.

הדוברים בדרך כלל אינם מודעים לכך ששיחתם משופעת ביסודות לשוניים הממלאים חללים בשטף הדיבור, כגון: אה, אהמ, מממ, נו, בעצם, למעשה, טוב, אז, ככה, כזה, כאילו, בסדר, תראה, מה אני אגיד לך, אז את שומעת? ועוד ועוד. ליסודות כאלה , מעין יסודות מקשרים בשיחה (הם נקראים 'קַשָרים ריקים' או 'מילות חלל' או 'סַמָני שיח'), עשויים להיות תפקידים תקשורתיים שונים. הם מאפשרים לדובר להרוויח זמן למחשבה, עניין חיוני למדי בשיחה ספונטאנית; הם מאותתים למשתתפים בשיחה שהדובר שומר עדיין על תור הדיבור שלו, גם אם לא הוסיף לה תכנים חדשים; הם עשויים לשמש סימן לרצונו של הדובר ליטול את רשות הדיבור. נוסף לכך, הם משמשים תמרורים למעבר מנושא לנושא בשיחה, כך שבעזרתם מפוענח הרצף השוטף של השיחה כמבנה בעל חלקים ומַעברים.

משמעותם המילונית של הקַשרים הריקים אינה רלוואנטית, ולעיתים בלתי מתאימה כלל, לסיטואציה של השיחה. אם יאמר אדם לבת-שיחו: "טוב, אני מבין שאת רוצה להיפרד ממני", אין המילה 'טוב' בדבריו אלה משמשת במשמעותה המילונית המקובלת כתואר חיובי לציון אובייקט או אדם כלשהו. אם יאמר: "יש לי… ככה… חשק לקפוץ אליה", אין המילה 'ככה' בדבריו משמשת כמילה הרומזת להשוואה, לפי משמעותה המילונית המקובלת. גם המילים 'כזה' ו'כאילו', הרווחות כל כך בלשון הדיבור, בעיקר בקרב בני הנוער, משמשות לעיתים קרובות כקַשרים ריקים – מילות חלל המאפשרות לדובר להרוויח זמן, לחפש את הניסוח המתאים, וגם לסייג את הנאמר במידות שונות של הסתייגות. הבנת החיוניות של הקַשרים לשיחה הספונטאנית ותרומתם לנינוחות ולחופשיות שלה אולי תוציא את הרוח ממפרשי המגַנים החריפים של הקַשרים מסוג 'כזה' ו'כאילו' בעברית המדוברת.

בלשון המדוברת יסודות לשוניים במבנים דקדוקיים שונים ובמשמעויות מילוניות שונות הופכים לקַשרים ריקים, בתהליך של ריקון (חלקי או מלא) מתוכֶן, ואין לבדוק את תפקידם בשיחה לפי תוכנם המילוני. תפקידם התקשורתי המרכזי, כאמור, אינו תפקיד של מסירת אינפורמאציה, אלא תפקיד תקשורתי חיוני של יצירת קשר ושמירה על קשר בין המשוחחים.

למרות החיוניות של הקַשָרים הריקים לשיחה הספונטאנית, המוּדעות אליהם בקרב הדוברים, או בקרב מורים לשפות נמוכה ביותר. הם אינם רשומים בשיחונים ואינם נלמדים בין נושאי הלימוד של שפה זרה. בשלושים השנים האחרונות הם זכו לתשומת לב גוברת מצד החוקרים. מצד בעלי הגישה הנורמטיבית ללשון, וכאלה מרובים במקומותינו, הם זוכים לקיתונות של ביקורת ולעג.

קהיליות לשוניות נבדלות זו מזו במידה ניכרת במגוון הקַשָרים הריקים שלהן, בשכיחות יסודות אלה בדיבור, ובאופן השימוש בהם. תחום זה הוא נושא מעניין למחקר תרבותי משווה על התנהגות לשונית-תקשורתית בחברות שונות. בעברית, שהייתה ענייה בקַשרים ריקים מדוברים, בגלל צעירותה כלשון מדוברת, ניכרת בדור האחרון התמלאות והתגוונות של רפרטואר הקַשָרים הטבעיים, שאינם קַשרים שאולים או מתורגמים משפות זרות, שפות שדוברי העברית באו במגע אתן. זהו תהליך טבעי ובריא, שהוא חלק מהתפתחותה והתגמשותה של העברית החיה.

טוב, אז למה מסתייגים מהם?

המוּדעות הנמוכה לתפקידם של הקשרים הריקים, או ההסתייגות מהם,  נובעות כנראה מסיבות אלה:

א.    גישה מזלזלת ללשון הדיבור, הרווחת בקרב קובעי הטעם בתרבות שלנו.

העברית הוחייתה על סמך המופת של המקורות הכתובים, מה שגרם לייחוס חשיבות עליונה בתרבותנו ללשון הכתב, ולהתעלמות מהעקרונות ומהצרכים של לשון הדיבור. מנקודת המבט של נורמות לשון הכתב, הקַשרים הריקים פוגעים ברצף הרטורי של המבעים ונראים כגמגום של דוברים לא מיומנים, כביכול.

יתרה מזאת: חלק גדול מהקַשָרים הריקים הם קולות "חסרי צורה", כלומר: חסרי מבנה דקדוקי מקובל, לפי אמות המידה של לשון הכתב, ואף אינם מילים מוכרות במילון. לכן אין מתייחסים אליהם כיסודות לשוניים כלל, או כיסודות לשוניים לגיטימיים.

ב. דוברי הלשון נוטים להתייחס ליסודות הלשוניים כנושאים מסר סמנטי קבוע, כלומר, לפי תפקידם המילוני, ואינם מודעים די הצורך לתפקידים התקשורתיים האחרים, כגון התפקיד של דיבור לשם דיבור, לשם יצירת קשר ושמירה על קשר בין המשוחחים. כאמור,  משמעותה המילונית של מילת חלל אינה רלוואנטית לתפקידה התקשורתי. לפי התפיסה המסורתית, ייראו חלק ממילות החלל בלתי מתאימות להקשר שבו הן מופיעות, והשימוש בהן יגונה כלא תקני. כך מתייחסים מְתקני הלשון למילה 'אז', שלגבי דידם אמורה לשמש רק במשמעות המילונית של "הזמן ההוא", אך בדיבור ספונטאני היא רווחת כקַשר ריק, כלומר: כמבע מהוסס ריק ממשמעות.

פרופ' רינה בן-שחר היא חוקרת לשון ותרבות מאוניברסיטת חיפה וממכללת אורנים


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים