גבר ואשה נכנסים לקלפי

יעקב מאור | 09 בפברואר 2015

יעקב מאור, אסטרטג ויועץ בחירות, מצביע על הדמיון הרב בין יחסי נשים וגברים בחיזור לבין מצביעים ומפלגות בתעמולת הבחירות

בספר "Electing Jimmy Carter" טוען המחבר פטריק אנדרסון ש"מכירה" של אישי ציבור היא כמו שיווק מסחרי של משחת שיניים. מורי ורבי ארתור פינקלשטיין אמר לי שזה לא נכון, שכן "משחת שיניים לא מתערבת ואומרת לך מה דעתה". לפי דעתי, מערכת הבחירות דומה לאומנות החיזור בין גבר לאישה, יותר מאשר לכללי השיווק בין יצרן לצרכנים.

שפת הדיבור בבחירות וביחסי גברים ונשים היא דומה. המתמודדים חושקים בקולות הבוחרים, מחזרים אחריהם, ומנסים לפתות אותם.

השיח בין מתמודד בבחירות לבין הציבור דומה להפליא לשיח בין גבר לאישה הנפגשים בשדות הציד של הברים התל-אביביים. בפיק-אפ בר יושבת בחורה ליד הדלפק. היא רוצה למצוא שם את האביר על הסוס הלבן, שייקח אותה למחוזות של סיפורי הילדות עם ההפי-אנד, "ומאז הם חיים באושר עד היום הזה". אבל היא יודעת מנִסיונה שעליה להתפשר. היא יודעת שהגברים המקיפים אותה רוצים אותה רק ללילה אחד. בבוקר, לאחר שיקבלו את מבוקשם, יתעלמו ממנה. בדיוק כמו המתמודדים המבקשים לעצמם את המצביעים רק ליום הבחירות.

לעומתה, הגברים יודעים שהיא הגיעה לבר כדי לצאת עם בן-זוג. כלומר, היא באה כדי לבחור. הגברים יודעים שכדי להיבחר עליהם להבטיח לה מה שהיא רוצה. שתמיד יהיו לצידה, יתמכו בה, יממנו את קניותיה, ויפתרו את בעיותיה. היא אינה מאמינה להם, אבל נעים לה להרגיש רצויה ונחשקת. בסוף הערב היא בוחרת באחד מהם שנגע בליבה, והתרשמה שאפשר לסמוך עליו. הרטוריקה של החיזור דומה כאן ממש לזו של הבחירות.

כל הגברים אותו דבר

בתהליך הבחירות בבר מחפשת האישה גבר עשיר וחתיך כמו ג'ורג' קלוני, אבל הוא ושכמותו אינם נמצאים בבר. בלית ברירה היא מתפשרת ובוחרת באחד מבעלי הכרס והמתקרחים שניגשו אליה. "זה מה שיש" היא אומרת לעצמה. גם בבחירות לכנסת מחפשים המצביעים מנהיג דגול כמו מנחם בגין או בן גוריון, אבל בעידן של משבר מנהיגות אין עוד מנהיגים כאלה. המצביעים בקלפי נאלצים להתפשר על אחד מראשי המפלגות המתמודדות. "זה מה שיש", גם הם אומרים לעצמם.

לאחר עונת החיזורים מגיע יום הבחירות, שהוא כמו "יום הדייט". המצביעים נכנסים לקלפי ומסתתרים מאחורי הפרגוד, כמו בני הזוג הנכנסים למיטה ומסתתרים בין הסדינים. שיא האינטראקציה ביחסים ביניהם מגיע במוצאי יום הבחירות, ברגע פרסום תוצאות המדגם בטלוויזיה. יש נבחרים שמגיעים אז לסיפוק גדול וחווים מעין אורגזמה, אחרים מתגלים כאימפוטנטים.

גם לאחר הבחירות יש דמיון רב בין יחסן של נשים אל בחיר ליבן שנישאו לו, לבין היחס של המצביעים אל מי שבחרו בו. שתי הקבוצות מביעות אכזבה בסגנון "זה לא אותו אדם שבחרתי". הנשים מתלוננות על אי עמידה בציפיות, על הפרת הבטחות שקיבלו בשלב החיזור, קובלות על התעלמות מהן והתנכרות, ומקטרות שאינן מקבלות מספיק כסף. שתי הקבוצות מרגישות תקועות עם לא-יוצלח, וחושבות לעזוב אותו בהזדמנות שיופיע בסביבה מישהו טוב ממנו.

כשנשים מרכלות על בני-זוגן הן מסכמות במשפט "כל הגברים אותו הדבר". כשגברים נפגשים ומדברים על נבחרי הציבור, הם מסכמים את השיחה במשפט "כל הפוליטיקאים אותו הדבר". ואני מגחך ואומר "גם הרטוריקה אותו דבר".

יעקב מאור הוא אסטרטג פוליטי וכותב נאומים, מחבר הספרים "מה למדנו מארתור פינקלשטיין" ו"סודות של כותב נאומים"


1
מאמרים קודמים