מדרש עננים

גידי יהלום | 18 בנובמבר 2015

גידי יהלום הולך בעקבות "רוכב ערבות" שבספר תהילים, ושואל האם אלוהים הוא קאובוי, ועל מה הוא רוכב

בספר תהילים, אנו מוצאים מזמור המיוחס לדוד המלך ובו כתוב: "שירו לאלוהים, זמרו שמו, סוֹלוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת...". שנסול לו מסילה בערבה, מילא, אולי כך תגיע גם הרכֶּבֶת לאילת. אבל היתכן שאלוהינו ירכב בערבה, כאחד הקאובויים? הרי הוא בורא העולם, והוא מצוי בכל עת ובכל מקום. אז אין לו צורך לנוע ממקום למקום ובודאי שלא ברכיבה. נראה כאילו דוד מלכנו, מפחית מערכו של יהוה צבאות! גישה תחבורתית, פרימיטיבית כל כך, מתאימה לאלילי כנען ואף יון, שהתנהגו כבני אדם ואף גרוע יותר. אבל אבינו-מלכנו?

דורות של מפרשים, התחבטו בשאלה ואין פותר. ואז, בתחילת שנות העשרים, של המאה העשרים, התחילו הארכאולוגים לחטט באדמתו של תל עתיק, ראס-א-שמרה. התל נמצא בסוריה, סמוך לחוף הים התיכון. בתל נחשפו לוחות חימר ועליהם סימני כתב יתדות לא מוכּר. הכתב זוּהה ככתב אלפביתי, בניגוד לכתבי היתדות ממסופוטמיה, שהם כתבים הברתיים. התברר שהעיר שישבה על התל, נקראה אוּגַרִית. נכון יותר –אֻגַרִת. הנה כך:

אוגרית 1

מי שהזדרז לקרוא ויצא לו  תרִגַאֻ, שכח שאת הכתב הזה, יש לקרוא משמאל לימין! חשוב לציין, שכמו בעברית, אין לכתב האוגריתי תנועות, פרט ל- אִ אֻ אַ, כפי שאפשר לראות כאן, בבירור. למרות שאוגרית פרחה 300-200 שנה, לפני שבני ישראל התישבו בכנען, היה להם מספיק שכל, להתחיל בהמצאת אותיות-תנועות. הכתב המיוחד הזה, הומצא ע"י גאון מקומי, אשר חיבר בין הכתב האלפביתי, שהיה נהוג בכנען, פניקיה וארצות אחרות ובין שיטת כתב היתדות של עמי מסופוטמיה.

על מה רוכב הבעל

בכל האזור וגם באוגרית, נמצאו מזמורי תהילה לאֵלים, כמו ספר תהילים שלנו, והתברר שביטויים, כינויים ואפילו סיפורים שלמים, נדדו מעם לעם והותאמו למיתולוגיות השונות. עם ישראל, גם הוא שאל לעצמו מן המיתולוגיה הכנענית והדביק ליהוה את מה שהיה שייך בעצם לבעל. הרבה למדנו מכתבי אוגרית, על ראשיתה של דת ישראל. שפת אוגרית דומה לעברית וקל היה להעביר מכלי לכלי.

ואכן, נמצאו שם שירי הלל ואגדות רבות הקשורים לבעל. באחד המזמורים מכונה הבעל:

אוגרית 3

הפעם איש לא קרא בכיוון ההפוך, ובקריאה הנכונה אנו רואים שהבעל מְכוּנֶה רֹכֵב ערפת. ערפת בעברית הם עננים. העננים הם כלי רכבו של הבעל. הוא הרי אל פשוט ובניגוד לאלוהי צבאות הוא אינו נמצא בכל זמן, בכל מקום, ואם ברצונו לנהל את העולם (שלא ברא), עליו לנסוע ממקום למקום, בכלי רכב זמינים. אבותינו החליפו את ערפֹת לערבות ובלי מֵשׂים עשו מהקב"ה קאובוי, הרוכב בערבות, שלא באשמתו.

מעגליך ירעפון דשן

ובהזדמנות זו, נרחיב עוד קצת. הערפוֹת לא נשארו בשפתנו, אבל נשארו נגזרות שונות מהן:

א.    בספר דברים, לב ב, מופיע הפועל ע.ר.פ. בפסוק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב". זהו פועל יחידאי בתנ"ך, אולם ברור הקשרו לגשם.

ב.     התנ"ך מזַמֵן לנו גם את הפועל רע"פ, הזהה לפועל ער"פ, אך בהיפוך אותיות. ראו בתהלים סה יב-יג: "עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן. יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וגיל גְּבָעוֹת  תַּחְגֹּרְנָה". כך במשלי ג כ: "בדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ-טָל". וגם באיוב לו כח: "אֲשֶׁר- יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב".

ג.        וערפל כבר אמרנו?

ונסיים בדברי ישעיהו, פרק יט: "מַשָּׂא מִצְרָיִם:  הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ".

גידי יהלום הוא חוקר לשון, חבר קיבוץ בית אלפא 


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים