בנימין-זאב מול מנחם-מנדל

אהרון מוריאלי | 28 בינואר 2015

אהרון מוריאלי על תופעת השם הפרטי הכפול. יהודים אוהבים שמות כפולים, והדבר נפוץ בעיקר בין אשכנזים. לקשר בין שני השמות מקורות מגוונים

מתן שני שמות פרטיים לבנים הוא חזון נפרץ אצל יהודים. יהודים אשכנזים באירופה נתנו "שם קודש" לנולד מתוך מאגר השמות היהודי המסורתי (מקרא או שמות היסטוריים של רבנים, נגידים ועוד), והוסיפו לו "שם חול" מתוך מאגר השמות של אותה ארץ שבה הם חיו. השם הראשון שימש אותם בשעת העלייה לתורה, טקס הבר-מצווה או טקסים דתיים אחרים, ואילו השם השני בא להקל עליהם את המגע היומיומי שלהם עם הגויים (בבית-הספר, במקומות העבודה ועוד), בין השאר בגלל הקושי של הגויים לבטא ולזכור את השמות המיוחדים של היהודים.

השם השני לא היה לרוב בחירה שרירותית, אלא הוא נבחר כי יש לו קשר פונטי (משה-מוריסׂׂׂ) או סמנטי (אשר-זליג) עם השם הראשון.

מתן שמות כפולים היא תופעה נפוצה בהרבה ארצות. בארצנו הפך המנהג לסממן אופנתי. מצד אחד לא רצו ההורים להזניח את השם "המיושן" של יקיריהם, ומצד שני רצו לבחור שם "מודרני" מושך המעיד אולי על מעמד, על השכלה או על מקוריות.

שמות כפולים מותרים לפי חוק השמות בישראל משנת 1975. למשל, כאשר ההורים אינם מסכימים לשם שבחר אחד מהם, ולכן היה צורך בפשרה. מקור המחלוקת הוא לעתים הצורך להנציח את שמם של הורים וסבים של בני הזוג. נותרה בעיה: על שם מי נקרא השם הראשון, שהרי לזה שמורה הבכורה במשא ומתן היומיומי.

השמות הכפולים הבאים הם מסוגים שאינם שייכים לכל מה שדובר עד כה. חלקם הם צמדים שקיבלו השראתם מן המקרא, חלקם הם פשוט שם עברי ותרגומו בלעז, וחלקם הם צמדים מסורתיים שקשה לדעת מתי הם נוצרו אן מה פשר הקשר ביניהם. יש לציין שכל הצמדים הם שמות אשכנזיים.

החמור שהפך לדוב

השמות הבאים חוברים זה לזה בהקשר של הסיפור המקראי.

יששכר-דב. בברכת יעקב (בראשית מט 14) מתואר יששכר כחמור גרם, שהוא על פי רש"י חמור בעל עצמות חזקות. הדבר נשמע כקללה ולא ברכה, לכן הזדרז רש"י להוסיף: "סובל עול תורה". זה כנראה לא עשה רושם על היהודים, ולכן הם המירו את החמור בבהמה לא פחות חזקה – הדוב. הדוב הומר לעיתים למקבילו ביידיש בֶער או בֶר והצמד הפך ליששכר-בֶער או ליששכר-בֶר. דוגמה: יששכר-דב רוקח, האדמור מבעלז.

נפתלי-צבי. בברכת יעקב נמשל נפתלי לאיילה שלוחה (בראשית מט 21), רמז להתגייסותו המהירה למלחמת דבורה ביבין מלך חצור (שופטים ד 7-6). האיילה הוחלפה בצבי, אולי מפני שהאיילה היא ממין נקבה. לפעמים גם הצבי הוחלף בהירש (שהוא צבי בגרמנית וביידיש) או בהרץ (המקביל להירש בגרמנית אמצעית), וכך יש לנו גם נפתלי-הירש וגם נפתלי-הרץ. דוגמה: נפתלי-צבי אימבר, מחבר "התקווה".

יהודה-לייב. לייב ביידיש הוא אריה, והוא הוצמד ליהודה על פי הכתוב בברכת יעקב: "גור אריה יהודה" (בראשית מט 9). צמדדומה: אריה-יהודה. הדגש כאן על סמיכות שתי המילים האחרונות בברכה. דוגמה: יהודה-לייב גורדון (יל"ג), משורר בתקופת ההשכלה.

בנימין זאב. בברכת יעקב נאמר: "בנימין זאב יטרוף" (בראשית מט 27). לא הדימוי חשוב כאן, אלא סמיכות שתי המילים הראשונות. דוגמה: בנימין זאב הרצל.

אפרים–פישל. פישל הוא דג קטן ביידיש. הדגים במקרא הם סמל הפוריות והריבוי. כך בברכת יעקב ליוסף ולזרעו: "וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח 16). דוגמה: אפרים-פישל אהרונסון, אביהם של שרה ואהרן אהרונסון מארגון ניל"י.

אסתר מלכה. בעקבות אסתר המלכה.

אשר זליג המאושר

בקבוצה השנייה המילה השנייה של הצמד היא תרגום למילה הראשונה

דב-בער או דב-בר. דוגמה: דב בער בורוכוב, פעיל ציוני סוציאליסטי.

אריה-לייב או אריה-לב. דוגמה:אריה-ליב פרומקין, ממייסדי פתח תקווה

צבי-הירש או צבי-הרשל. הרשל הוא הקטנה של הירש. דוגמה: צבי-הירש קלישר, ממבשרי הציונות.

אשר-זליג. זליג בגרמנית הוא מאושר, אשר הוא הבן השני של יעקב מזלפה. דוגמה: אשר-זליג ברודצקי, הנשיא השני של האוניברסיטה העברית אחרי יהודה-לייב מאגנס

שרגא-פייבל. שרגא בארמית היא נר או מנורה. פייבל הוא הקטנה של פיבוס, שהוא אחד מתאריו הרבים של אל השמש היווני אפולו. הפירוש: המבריק, הזוהר. יש כמה גרסאות לצמד: שרגא-פייביש, אורי-פייביש, אור-שרגא. דוגמה: שרגא-פייבל מנדלוביץ, מנהיג הזרם החרדי בארה"ב.

שלמה-זלמן. זלמן הוא גרסה של שלמה ביידיש. דוגמה: שלמה זלמן שוקן, מייסד הוצאת שוקן ועיתון "הארץ".

ציפורה-פייגה. פייגה היא גרסה של פויגל, שפירושה ציפור ביידיש.

יונה-טויבה. טויבה היא יונה ביידיש.

יהושע הבז עט על טרפו

בקבוצה זו קשרים מסוגים שנים בין השם הראשון והשני.

מנחם-מנדל. מנדל הוא שם חיבה למן, שפירושו: איש בגרמנית וביידיש. דוגמה: מנחם-מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'.

משה-מרדכי. יש מי שהסביר את הטעם לזיווג: משה נולד בז' באדר ונימול בי"ד בו, שבו חל חג הפורים, שמרדכי הוא דמות ראשית בו. דוגמה: משה מרדכי רוזנבלום, מלחין מוסיקה חסידית.

משה-מוריס. מקור השם מוריס במילה הלטינית מאורוס, שפירושה: כהה עור, שחרחר. הטעם הסביר בעיננו לזיווג הוא ששני השמות מתחילים באות הברה. לעיתים מתחלף מוריס במוריץ. דוגמה: משה-מוריס טלנסקי, עד התביעה בפרשת מעטפות הכסף נגד אהוד אולמרט.

מרדכי-מרק. מרק הוא קיצור של השם הלטיני מרקוס. גם כאן הטעם הוא אותו הטעם שהובא בדוגמה הקודמת. דוגמה: מרדכי מרק כהן, מחבר המילונים צרפתי-עברי ועברי-צרפתי.

אליעזר-ליפא. לא הצלחנו למצוא את הקשר. אתגר לקוראים. דוגמה: אליעזר ליפא סוקניק, ארכיאולוג ישראלי, אביו של יגאל ידין.

יהושע-פאלק. פאלק הוא ביידיש ובגרמנית שמו של העוף הדורס בז. היה מי שפירש את הקרבה בין שני השמות: יהושע עט לכבוש את כנען כמו שהבז עט על טרפו. זה הסבר משעשע, אבל נראה מופרך. דוגמה: יעקב יהושע פאלק, רב ובעל הספר "פני יהושע".

אהרון מוריאלי הוא מחבר הספרים "לקסיקון השמות" ו"ספר הכינויים"


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים

עושים אהבה בלשון

19 באוגוסט 2020

הלהט"בים

21 ביולי 2020

מעשה בשקית

11 במאי 2020