מי אתה, מעיין חרוד?

גידי יהלום | 23 ביוני 2015

גידי יהלום עוקב אחרי השם המסתורי 'עין חרוד' ומגיע למסקנה מפתיעה

קראנו בספר שופטים ז' 1: וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל-עֵיןחֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. זה המקום היחידי שבו מוזכר שםהמעיין. אפילו בפרשת גדעון, השם הזה אינו חוזר שנית.

המקום היה ידוע ומוכר, כמקום ההתכנסות, בטרם הקרב עם המדיינים והיו מי שהוסיפו לו גם את מקום קרב דוד וגולית. תוספת מוזרה זו נוצרה כבר בימי קדם ובלבלה קצת מחוקרי הארץ, כמו "הנוסע מבורדו" (תייר נוצרי, בשנת 333 לספירה). גם חוקר ארץ ישראל, רבי אישתורי הפרחי (המאות 13-14) זיהה את המעין כעין חרוד, ושלל את ה"תוספת" של דוד וגולית. נראה ששניהם זיהו את המקום, תוך הסתמכות על התאור הגיאוגרפי שבספר שופטים, כמצוטט לעיל.

שני החוקרים האלה, שכאלף שנים מפרידות ביניהם, לא מצאו זכר לשם התנכי עין חרוד, וכתבו ששם המעין הוא עין ג'אלות. אצל המוסלמים גולית נקרא ג'אלות, וכך הבלבול קיבל "סלסול" נוסף... חלוצי ההתישבות בעמק חרוד, ב-1921, קבלו מערביי המקום, את השם עין ג'אלוד, ונראה שאין סתירה בין שתי הגירסאות, שכן ד' ו-ת' נוטות לעתים להתחלף ביניהן.

אישתורי הפרחי, כמסקנה ממחקריו בארץ, קבע כלל: "ואודיעך כי שמות העיירות והנהרות הכתובים בכתבי הקודש שבכתב ושבעל פה, שמעט הוא מה שנשתנה שמם בין הישמעאלים (כפתור ופרח, הוצאת אברהם לונץ, ירושלים, תרנ"ז, 1897, כרך א', פרק עשירי, ע' רמה). כלל זה, בחינת שמות המקומות בפי הערבים, נקוט בידי החוקרים גם בימינו אלה.

גל אבנים בראש הר שאול

נאמנים לדרכו של הפרחי ולאור דלות התיעוד התנכי, נצא לחפש את שמו האמיתי של המעין. גדעון נותן בידנו רמז גיאוגרפי נוסף, באומרו: מִי-יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד. הרי הגלעד המוכרים לנו, המצויים מעבר לירדן, אינם יכולים לשמש כמקום תצפית אל שדה הקרב וכבר מזמן הועלתה הסברה (ג'ורג' אדם סמית) שאת הר הגלעד של גדעון יש לחפש בסמיכות לעין חרוד. העובדה שהרים שונים נקראו בשם זהה, אינה מפליאה כלל, מאחר שהקמת גלעד בראש הר היתה מנהג מקובל כבר מתקופת הברונזה הקדומה ואף לפני כן (למשל - עידו וכטל, חידת גל יתרו – גל אבנים מונומנטלי בגליל העליון, קדמוניות 147, ע"ע 16-18, 2014). מן התנ"ך זכור במיוחד הגלעד שבנו יעקב ולבן (בראשית לא 47), שאולי הוא סיפור אטימולוגי להסברת שמם של הרי הגלעד.

בשנת 1977 יצא לאור ספרו של נחמיה צורי, נחלת יששכר (הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה). צורי, חלוץ הארכיאולוגיה בעמק חרוד, מפרסם בספר זה סקר של כל האזור ובתוך כך, בע' 8, הוא מתאר "רוגם אבנים שמידותיו 10x8 מטר. בסביבתו נלקטו כלי צור מן התקופה הפאליאוליתית, חרסים מן התקופות: ברונזה קדומה, ברונזה תיכונה II, ישראלית, רומית וביזאנטית". ה"רוגם", כלומר גל אבנים, נמצא בראש הר שאול, שהוא הר תלול, הבולט מתוך רכס הרי הגלבוע ומתנשא מעל לעין חרוד.

נחמיה צורי, ככל שיכולתי לחפש, מעולם לא שייך את גל האבנים אל סיפור גדעון, אבל הגל הזה מוביל להנחה שהוא הגלעד הסמוך לעין חרוד וממנו ניתן לצפות אל שדה הקרב, לרגלי גבעת המורה. את שרידי הגלעד ניתן לראות גם כיום, בראש הר שאול, בנקודה הגבוהה ביותר –  ערימת אבני גוויל, שלא יכולה להיות לה כל מטרה אחרת, פרט לציון עתיק במקום בולט.

מכל האמור לעיל, ממש מתבקש שנזהה את המעין בשמו העתיק – עין גלעד. אל השם הזה ניתן לחבר את השם העתיק, שנשמר בפי "הישמעאלים" – עין ג'אלוד/ג'אלות.

סיפורו של השורש חר"ד

עד כאן הכל מסתדר יפה, פרט לעובדה המטרידה, שהתנ"ך מכנה את המעין בשם עין חרוד... מה פשר השם הזה? השורש חר"ד מתאר התכנסות בזמן של מאורע דרמטי. להלן כמה דוגמאות:

וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו (בראשית מב 28)

וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו (שמ"א יג 7)

וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ (שמ"א טז 4)

קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן (ישעיה מא 5)

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר (הושע יא 11)

ועל כולם נצטט את הנביא עמוס האומר: אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? (ג 6) כלומר, כאשר נשמעת אזעקת השופר, העם נחרדים ונאספים לצאת למלחמה.

האם פירוש הדבר, שעין חרוד, הוא מקום מוּכּר להֵאספות למלחמה? יתכן. עובדה היא שגדעון אסף שם את צבאו. שאול חנה בעין יזרעאל, רק שני ק"מ משם. צלאח א-דין הכה שם את הצלבנים (קרב עין-ג'אלוד, 1183) ובַּיבַּרֶס הממלוכי עצר את המונגולים ב- 1260. אלה הקרבות המפורסמים. סביר להניח שקרבות אחרים, אולי קדומים יותר, אבד זכרם בנבכי ההיסטוריה.  למה דוקא שם?

       אם נמתח קו דמיוני, מיזרעאל לגבעת המורה, נמצא שציירנו את מקומו של שער דמיוני, המפריד את עמק חרוד, מעמק יזרעאל. אזור זה, גם סמוך למעבר מהגליל התחתון, אל עמק דותן (ואל מרכז הארץ). שטח אסטרטגי מובהק. העמק הצר מאפשר ליזום מהלכים מתוכננים מראש. מקום מוּעד לקרבות.

במלים אחרות: נוסף על השם עין גלעד, היה המעין ידוע כמקום התכנסות למלחמה ויתכן שמשום כך, בתקופה מסוימת, נקרא עין חרוד. ואפשר שהיה זה רק כינוי המתאר את המקום – המעין אשר בו מתכנסים – ע י ן   ח ר ו ד. 

יש באזור עוד מעינות: עין יזרעאל, ריחניה ועין טבעון (ע"י גבע), אבל עין חרוד הוא השופע והיציב מכולם, כ-10000 ממ"ק ביממה, לעומת כ-400 בעין יזרעאל, בשנה טובה, כשאינו מתיבש כליל. נטייתו זו של עין יזרעאל (להתייבש מדי פעם), גרמה אף היא לטעויות. אישתורי הפרחי זיהה את עין חרוד, כמקום אשר בו חנה שאול (וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִןאֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל - שמ"א כט 1), ומרק טווין, אשר טייל בארץ במאה ה-19, אף הוא ייחס את חניית שאול לעין חרוד, במקום ל"עין אשר ביזרעאל". נראה שאישתורי הפרחי, ובעקבותיו כל מחפשי האתרים התנכיים, שאלו את תושבי הכפר הערבי זרעין, מהיכן הם שואבים מים. הכפר ישב, עד 1948, על אתר יזרעאל העתיקה. בשנים שעין יזרעאל יבש, הרחיקו תושבי זרעין עד לעין חרוד ואיתרע מזלם של אישתורי הפרחי ומרק טווין, לבקר במקום בשנים יבשות כאלה.


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים