הסודות הלשוניים של מגילת אסתר

תמר עילם-גינדין | 12 בפברואר 2015

ד"ר תמר עילם גינדין מביאה הצצה מוקדמת באמצעות כמה דוגמאות לספר  מגילת אסתר – מאחורי המסכה,  שייצא בתחילת אדר בהוצאת זרש. גולשי האתר מוזמנים להצטרף לפרויקט, עוד לא מאוחר!

כורש, אחשוורוש, דרייווש

הרודוטוס, ההיסטוריון היווני בן המאה החמישית לפני הספירה, הוא אחד ממקורות המידע העיקריים שלנו באשר לחצר המלכות הפרסית בתקופה שבה התרחשה, לכאורה, מגילת אסתר. אחת ההבחנות שלו בנוגע לפרסים היא זו: "יש דבר נוסף שקורה אצלם תמיד; אנחנו שמנו לב לכך, אם כי הפרסים לא: שמותיהם, המתאימים לטבעם כאנשים ולייחוסם, כולם מסתיימים באותה אות, שהדורים מכנים סאן, והיוֹנים – סיגמא; בחפשך, תמצא שלא חֶלֶק, אלא כל השמות הפרסיים כאחד מסתיימים באות זו (היסטוריה, 1.139.1)".

ביוונית אין הבדל בין ש' ל-ס'. שתיהן הופכות לסיגמא. גם בעברית חלק גדול משמות המלכים האח'מנים (שליטי האימפריה הפרסית הראשונה) מסתיימים ב-ש: כורש, דריווש, אחשוורוש. הסיבה לכך שהפרסים לא שמו לב לכך, היא שזה לא נכון. בפרסית לא כל השמות מסתיימים בשורק (ש/ס). בין שמותיהם העבריים של מלכי השושלת האח'מנית אפשר למצוא גם את ארתחשסתא וכנבוזי, הידועים פחות. שמו של אחשוורוש אינו מסתיים בשורק בפרסית עתיקה, ומלך נוסף שאינו מתועד במקורות ישראל נקרא בפרסית בַּרְדִיַּה.  למה בחלק מהשמות יש שורק ובחלק אין, ולמה היוונים חשבו שבכולם יש? שאלה מצוינת, והתשובה בספר.

שושן, עילם, חוז'סתאן

העיר שושן, כיום – שׁוּש, שוכנת במחוז שנקרא כיום ח'וזסתאן, המחוז החם ביותר באיראן. בתקופת המקרא שכנה במקום זה ממלכת עילם. ואכן, בספר עזרא (ד:ט) ניתן למצוא בין העמים שכתבו למלך ארתחשסתא כדי "ללכלך" על היהודים את "שׁוּשַׁנְכָיֵא, דהוא (דֶּהָיֵא), עֵלְמָיֵא" – אנשי שושן, דהיינו העילמים.

איך הגענו מהשם עילם לשם ח'וזסתאן? -סתאן היא סיומת של מקום, כמו אפגאנסתאן, פאכסתאן, קזקסתאן ועוד. השורש ההודו אירופי הוא stā√, אותו שורש של stand, stay. באשר לח'וז, בפרסית עתיקה השם נכתב כ- Ūvja, ונהגה Hūja (בפרסית עתיקה לא הייתה אות לציון הנישוף, אבל אנחנו יודעים היכן היה לפי השתקפויות בשפות אחרות). השם הזה כנראה בא דווקא משושן, ולא מעילם. הכיצד?

שושן הוא שמה העילמי של העיר. בלשונות אירופה קוראים לה סוזא (Susa). בפרסית עתיקה שם העיר עצמה מתועד כ- çūša, כך מן הסתם שמעו את השם העילמי שושן. ייתכן מאוד ששם האזור, הנקרא בלטינית Susiana, נשאל לפרסית בתקופה הרבה יותר קדומה, ועבר בה את השינוי הפונטי הנפוץ s>h. למשל, יושבי עמק האינדוס אשר בגבולה הצפון-מערבי של הודו, קוראים לעצמם Sindhu, ובלעז Sind. בפרסית עתיקה קוראים להם הִינְדוּשׁ (ה-ש' בסוף היא סיומת יחסת הנושא), ומשם הינדו הפך לשמם של ההודים בכל רחבי העולם. באותו אופן, Suza  יכלה להפוך ל- Huza.

חַרְבוֹנָא, האיש הזוהר

לחרבונא הזכור לטוב יש שם איראני נפלא ביותר, המגלם בתוכו הוד והדר, ואת כל השפע והמזל הטוב שיש לאדם. Xwarnah בא מהמילה xwar – "שמש". ב"שושן" הזכרתי את המעתק s>h בשפות האיראניות, כאשר לפני ו' (עיצורית או תנועה) אותו נישוף h הופך ל-x, כמו ח' של אשכנזים. בסנסקריט, התאומה ההודית של הפרסית העתיקה, שמש היא svar, ולפעמים גם sūrya – עם אותו בסיס, שהוציאו ממנו את ה-a, מכיוון ש-ר' ו-ל' מתחלפות חופשי, לא רק בלשון ילדים, סינים ויפנים, אלא גם בין שפות הודו אירופיות. אותו בסיס מופיע גם כ- sol בשפות מהענף הרומי (לטינית ובנותיה), ובענף הגרמאני – sun/sonne. הסיומת nah הופכת את כל המילה לשם תואר, וחרבונא פירושו בעצם זוהר ומבורך כמו השמש. המילה Xwarnah מופיעה בצורות שונות בדיאלקטים שונים. לפרסית חדשה, למשל, היא הגיעה בתור فرّ farr – באותה משמעות של הוד וזוהר.

בתרגום השבעים, שם הסריס השלישי הוא Θarra הנשמעת ת'ארה, ת' רפויה, ובזאת השלמנו את סט החוככים הבלתי קוליים: חרבונא – xwarna עם ח', فَرّ – farr עם פֿ, ו-Θarra ב-תֿ (ת' רפויה). החילופים בין חוככים בלתי קוליים קורים הרבה בין שפות, לדוגמה השם פיודור ברוסית שבא מתיאודור ביוונית, וגם השם התנ"כי תמר כתוב ביוונית עם Θ וברוסית כ-Famar. החילוף הזה מתועד גם בין שפות איראניות: שמו של הגיבור המיתולוגי פֶרֶידוּן, שהרג את הדרקון אז'דהא, הציל את איראן וקיבל תהילת עולם בשאה-נאמה, מתועד באווסטית כ- Θraētaona (תְ'רַאוֹתַנַה).

פרידון היה שם משפחתו המקורי של חסן רוחאני, נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן. עם המהפכה. הוא שינה את שמו משם איראני שורשי, שמו של גיבור מיתולוגי שהציל את איראן, לשם ערבי שמשמעותו בפרסית "איש דת". הפרשנות הפוליטית נתונה לקוראים.

תרש, השד הרע

תרש הוא למעשה שם של אחד מששת השדים הראשיים מהאווסטה – עוזריו האישיים והראשוניים של אנגרה-מניו, אהרימן, הרוח הרעה. השד Taurvi (אווסטית) הוא שד ההרס, והוא המקביל הרע של האורווטט, אלת השְׁלֵמוּת. בפרסית, ביחסת הנושא, שמו יהיה Taurviš.

יש המזהים את תרש עם השר תרשיש, מהרשימה המובאת במגילת אסתר א (פסוק יד). בתרגום השבעים אין רשימה מלאה של השרים, אבל שמו של תרש זהה לשמו של אחד הסריסים: Tharra. אכן, כשמו של חרבונה. יש הרואים ברשימת השרים שיבוש של רשימת הסריסים: ממוכן הוא מהומן, כרשנא הוא כרכס, זתר הוא שתר. אם נצרף את שני הזיהויים של תרש – הרי שתרשיש הוא חרבונה. 


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים

עושים אהבה בלשון

19 באוגוסט 2020

הלהט"בים

21 ביולי 2020

מעשה בשקית

11 במאי 2020