עלה התאנה של התנועה המגונה

יורי מור | 06 בספטמבר 2016

יורי מור חוקר את תנועות הידיים שבאמצעותן  אנו מסמנים התלהבות, כעס, אהבה או סתם מבקשים חשבון במסעדה

סגן הקנצלרית הגרמנית זיגמר גבריאל סימן אצבע משולשת לקבוצה שהפגינה מול ביתו – את הידיעה הזאת פרסם אתר ישראלי, אשר צייד אותה גם בתמונה ממחישה, וזו גרמה אצלי לבלבול. בתמונה מניף סגן הקנצלרית כלפי מעלה את האצבע האמצעית (האמה) שלו. האמנם התנועה הזאת נקראת 'אצבע משולשת'?

עד כה הייתי בטוח שלא זה שמה של התנועה. בדקתי בוויקיפדיה – גם היא מצדדת לגרסתו של האתר, טוענת שהתנועה בה מניפים את אצבע האמה תוך קימוץ שאר האצבעות אכן נקראת 'אצבע משולשת'.

פיגורה משלוש אצבעות

מוזר מאוד. 'האצבע המשולשת' בדמיוני היא מחווה אחרת לגמרי, זאת שברוסית מכנים אותה 'קוּקִיש' או 'פִיגַה' (תאנה): במקרה זה מקמצים את כל חמשת האצבעות, אבל את האגודל דוחפים בין האצבע המורה לאצבע האמה. מה שמקבלים כתוצאה מכך מקרבים ישר לפרצופו של בן שיח. משמעות המחווה: 'זין אתה תקבל ולא מה שאתה דורש או מבקש' (סליחה על הביטוי הבוטה – אך זה הנושא הפעם). ברוסית בלשון נקייה קוראים למחווה זאת 'פִיגוּרַה משלוש אצבעות'. כאן זה הגיוני, כי לבניית המחווה מצטרכים שלוש אצבעות – אגודל, מורה ואמה. ואיך אצבע מורמת אחת מצדיקה את השם 'אצבע משולשת'?

במאמר מוסגר: לאצבע המשולשת הרוסית, הלא היא 'הקוקיש', יש עבר מפואר. פעם היא שימשה נימוק בתקרית הרצינית ביותר בין שתי מעצמות. בשנות העשרים של המאה הקודמת הציבה בריטניה אולטימטום לרוסיה הסובייטית הצעירה. הרוסים דחו תחילה בתוקף את דרישות האנגלים. בין השאר הם הפיצו קריקטורה בה מצויר מטוס קרב רוסי שבו במקום הפרופלור מופיע 'הקוקיש', וכיתוב: 'תשובתנו ללורד קרזון' (שר החוץ הבריטי דאז, החתום על התזכיר עם האולטימטום). מיד לאחר מכן נכנעו הבולשביקים ונענו לרוב דרישות התזכיר, אך בינתיים לא רק תלו את הפלקט בכל רחבי רוסיה הסובייטית, אלא גם הדפיסו אותו על קופסאות גפרורים. כיום הקופסאות ההן מהוות פריט אספני יקר ערך.

רגע, מה קורה?

זו הזדמנות להתעכב על נושא המחוות, שהם חלק בלתי נפרד של כל שפה. הקדשתי להן פרק שלם בספרי 'עברית שפה מרתקת', לבקשתם המיוחדת של קוראיי, אשר פנו אלי בשאלה: 'את התנועה 'רגע' למדנו בימים הראשונים שלנו בארץ. איזה עוד תנועות כדאי לנו ללמוד כדי להפוך לישראלים לכל דבר?' בלית ברירה ערכתי מחקר מאולתר, זה מה שלמדתי, ואני מוכן לשתף אתכם, תוך תקווה שאשכיל מכם, נושאי השפה, יותר מאשר אחדש לכם.    

כפי שציינתי, תנועות ידיים הן פלח ניכר בכל שפה, העברית לא חריגה בעניין זה. יש אפילו טוענים שדווקא הישראלים מפריזים בשימוש בידיים במקום במילים. קראתי פעם בדיחה: מפקד כיתה בצה"ל מורה לחייליו העומדים בשורה: 'תפסיקו לדבר, או שאני אתלוש לכם את הידיים!'

התנועה השנייה החביבה עלי נקראת 'מה קורה?'. פעם ראיתי מכרה שלי בצד השני של הכביש. מכוניות עוברות ברחוב ללא הפסקה, לא ניתן לחצות את הכביש, אז היא פנתה אלי בתנועת היד שהיא שאלה: 'מה קורה?' היא הרימה את ידה הימנית לגובה פניה, פיזרה את האצבעות, וסובבה את כף ידה מספר פעמים ימינה ושמאלה – כאילו אצבע האמה שלה היא מברג, בעזרתו היא מנסה להבריג בורג לשמיים.

יש הרבה תשובות לשאלה הרת גורל כזאת. הנפוצה ביותר במקומותינו היא: 'ככה-ככה', לא נעים – לא נורא. גם את המסר הזה אפשר להעביר ללא מילים: את אותה כף יד פרושה מורידים לרמת המותניים, ועושים תנועה כאילו מנפנפים מעל המנגל כדי לשמור על אש קטנה. 'המצב לא משהו, אבל לפעמים יוצא לנו לעשות מנגל'.

ושלא יעבדו עליכם

את התנועה הבאה למדתי גם כן מבחורה. התלוננתי לפניה שכתיבת הטקסט דרשה ממני כוח וזמן רב. הבחורה הגיבה בציניות: באצבע המורה שלה כאילו ניגבה את מצחה המזיע, והשמיעה צליל של עייפות גדולה: 'אוף!'. התביישתי והפסקתי להתבכיין.

אפשר להביע את רגשות כלפי תהליך, בן אדם, ארוחה או הצגה בלי לומר מילה: 'איזה דבר! מרשים! מדהים'. בשביל זה יש לקרב לחזה את כף היד הימנית עם אצבעות פרושות ולנופף מול הפנים כאילו היא מניפה: 'וואי, וואי, וואי! איזה מדהים'!

חבר ניסה לשכנע אותי שקרא באיזה אתר שראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה סיכמו במפגש שלהם שכל עולה מברית המועצות שהגיע לגיל 60 (גיל הפנסיה ברוסיה) יקבל מרוסיה גמלה חודשית בגובה של 1000 דולר. בתגובה הצמדתי את אצבע המורה של היד הימנית שלי לפניי באזור עצם הלחי מתחת לעין, ומשכתי קלות את עור פניי כלפי מטה, כאומר: 'עליתי על השקר שלך, אל תטריח את עצמך ואל תאכיל אותי לוקשים. אני זוכר שהתאריך היום 1 באפריל'.

החומוס לפנים

חבר ישראלי לימד אותי פעם איך מבקשים מהמלצר במסעדה להביא עוד מנה של חומוס: באצבע עושים באוויר עיגולים, כאילו מחקים אחרי תנועת היד של השף, אשר מורח על פני צלחת חומוס עם זעתר ושמן זית. (אם אתה מעדיף חומוס בדוך, אך יש לך בעיה... סתאאאם). איך לבקש מהמלצר להביא חשבון כולם יודעים, לא? פשוט 'חותמים' עם אצבע קבלה דמיונית באוויר. משיכת כתף היא תנועה מועילה ביותר: ישראלים יכולים להגיב בה להרבה שאלות ומצבים.

לא במקרה לא תיארתי לכם את תנועת הרגע. אני יוצא מההנחה שכל ישראלי מכיר אותו ומשתמש בה יום-יום. רק אוסיף כי תנועה כזאת בדיוק קיימת אצל עמים במרכז אסיה, אך המשמעות שונה לגמרי. האישה מקרבת את התנועה (שאגב עשויה גם משלוש אצבעות) לאפה של חברתה – וכאילו אומרת לה: 'איזו שלומיאלית את, עשית או אמרת דבר שטות, וזה מאפיין אותך בכלל'.

פעם נסעתי בכביש בין-עירוני צר בלא הפרדת בטון בין הנתיבים הנגדיים. הנהג שנסע אחרי החליט לעקוף אותי, למרות שבקטע זה היה באמצע הכביש פס לבן רצוף. הוא לא רק הפר כלל חמור, אלא עשה זאת בצורה מסוכנת ביותר: בקושי הספיק לחזור לנתיב לפניי, ובדרך נס לא התנגש חזיתית במכונית שנסעה בנתיב הנגדי. הנהג שממול נבהל, והראה לנהג החפוז מה הוא חושב עליו: הוא טפח על קודקודו בכף ידו: 'נפלת על הראש?'

משוגעים וספורטאים

כאשר הרוסים רוצים לרמוז שפלוני הוא 'קוקו', הם מסובבים אצבע ליד רקה: 'מועמד לאברבנאל'. ושוב במאמר מוסגר: לידיעת הישראלים, אשר עלולים לחשוב שזה פטנט ישראלי מקורי לקרוא למשוגע על שם בית חולים רלוונטי: כל תושב מוסקבה יודע שאם האיש צריך אשפוז ב'קַנַטְצִ'יקוֹבַה דַצַ'ה' – אז הוא יצא מדעתו, שהרי שם נמצא בית חולים לחולי נפש. בעיר מולדתי במרכז אסיה המליצו לאשפז את האיש שאותו חשבו ללא נורמאלי ב'נַרִימַנוֹבְקַה' - המוסד לחולי נפש היה ברחוב על שם נרימנוב). בית חולים 'בית לחם' בלונדון טיפל בתקופה מסוימת גם בחולי נפש. לומר על מקום כלשהו שהוא הפך ל'בֵדְלַם' (ההגייה האנגלית של צירוף המילים 'בית-לחם') פירושו: נהיה בית משוגעים.

כולנו מפרגנים לספורטאים ישראלים באולימפיאדה. לא יזיק ממש להחזיק להם אצבעות: למטרה זאת מניחים אצבע האמה על אצבע המורה. רוסים במקרה זה קומצים אגרופים,  אבל יש להכניס את האגודל לתוך האגרוף, אחרת לא יעזור. ואילו המחווה 'הנחת אצבע האמה על אצבע המורה' משמעותה עבור הרוסים: 'מה שאני אומר זה סתם, לא אמת'.

לספורטאי המצרי אשר סירב ללחוץ את ידו של הספורטאי שלנו, ובכך התעלם מאחת תנועות הידיים החשובים ביותר בתולדות האנושות, לחיצת ידיים, אפשר לא רק להשמיע נזיפה מילולית, אלא גם לעשות לו 'נו-נו-נו' באצבע המורה, אשר בכך הופכת לאצבע הנוזפת.

לא ראיתי בעצמי, אבל הסבירו לי, שיש תנועה בה מקרבים כף יד עם אצבעות פרושות לפניו של פלוני. המשמעות: מברכים אותו, אומרים: 'חמסה עליך'. החבר הארמני שלי סיפר, שלתנועה זאת אצלם משמעות הפוכה: אתה כאילו מקלל את האיש, מאחל לו כל רע. לפני כשלושים שנה התרחשה בעיר ארמנית סְפִיטַק רעידת אדמה עוצמתית ביותר. המון אנשים נשארו מתחת להריסות. אחד ממנהיגי ברית המועצות הגיע למקום כדי ללמוד מקרוב על הנזק. ברחוב ליד אחד הבתים שקרסו התקהלו סביבו תושבי העיר; אישה מבוגרת אחת שקרובי משפחתה עדיין היו מתחת להריסות התקרבה למנהיג , כיוונה לפניו בתנועה זאת שתי כפות ידיה, והוסיפה מילים זועמות בשפתה. היא כעסה על הטיפול הכושל של השלטונות. המנהיג שאל את הראש העיר שליווה אותו מה היא אומרת, ומדוע מנופפת לעברו את כפות ידיה. הארמני הסביר: 'היא אומרת שעוצמת הרעש הייתה 10 בסולם ריכטר', ולא 7 כפי שדווחו הערוצים הרשמיים.

מי המציא את הקליק

הישראלים הביאו מארצות הברית את 'תנועת האקדח', החביבה במיוחד על הנשיאים האמריקאים – גם הדמוקרטים וגם הרפובליקאים. נשיא נכנס לאולם מלא בתומכיו, מסתכל מסביב, מבחין במישהו מוכר, בונה בעזרת אצבע המורה שלו משהו שדומה לאקדח ומכוון לעברו, ובו זמנית קורץ בעין. בכך הוא אומר: 'הבחנתי בך, זוכר אותך, לא מזלזל בך'. מעין מחמאה שקטה.

הייתי בטוח שהקליק שהישראלים עושים בעזרת האצבעות כדי להעביר מסר שהם יכולים לעשות משהו בצ'יק, הוא המצאה ישראלית מקורית. עד שבסדרה הנפלאה 'חברים' ראיתי את רייצ'ל המקסימה עושה זאת עם אצבעותיה, וטוענת שהיא מסוגלת בקלות לעשות משהו, עליו דיברו: 'Like this'. היא אומנם מתחתנת בסוף הסדרה עם רוס היהודי, אבל ספק אם נדבקה בתנועה מישראלים. סביר יותר שהישראלים למדו זאת מהאמריקאים, כמו את ההרגל לסמן תוך דיבור בעזרת אצבעות, שהדברים הנשמעים הם בכאילו, במרכאות כפולות ומכופלות.

עוד תנועה מיובאת מעבר לאוקיאנוס. בשנה שעברה ביקרתי בניו-יורק והזמינו אותי לראיון בשידור חי בתחנת הטלוויזיה הרוסית שם. בהפסקות הפרסום המנחה,  שכנראה חשש תחילה שהשיחה תהיה משעממת, סימן לי בהרמת שני האגודלים שלו: 'מצוין!'. רק אחרי זה שמתי לב גם בישראל לתנועה דומה עם אותה המשמעות. הרוסים במצבים אלה מסתפקים בהרמת אגודל אחד.  

אני מודע לכך שהשארתי מחוץ ל'מחקר' שלי עוד הרבה פנינים. אך בכל זאת: הטענה הנפוצה כאילו הישראלים בולטים בשימוש בתנועות ידיים היא חסרת בסיס. בתחום זה לישראלים יש הרבה מה ללמוד למשל מהרוסים. אפשר לכתוב דוקטורט עב כרס בנושא זה. רק על קצה המזלג: כל רוסי יכול ללא מילים לסמן לבן שיחו שהוא מזמין אותו לשתות וודקה; סימן אחד – לשתות בכלל (נוגעים באצבע בגרון), סימן שני - לרוקן ביחד בקבוק של חצי ליטר, סימן שלישי – לרוקן בקבוק של רבע ליטר. יש סימן נפרד עם משמעות: 'תצטרף אלינו, חסר לנו שלישי כדי לקנות בקבוק של חצי ליטר'. קיימים לא פחות סימנים הקשורים לכסף. יש שפת תנועות עשירה שבעזרתם עבריינים מתחלפים ביניהם מידע, בלי שהחוקרים מבינים, שהחשודים בעצם תיאמו גרסאות לנגד עיניהם.

yuramedia@gmail.com


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים

עושים אהבה בלשון

19 באוגוסט 2020

הלהט"בים

21 ביולי 2020

מעשה בשקית

11 במאי 2020