שמונה טיפים לכתיבה אפקטיבית

צפריר בשן | 18 באפריל 2017

צפריר בשן, מדריך לכתיבה אפקטיבית ומחבר ספר בשם זה, מביא לגולשי הזירה הלשונית מבחר טיפים. לקרוא ולנסות בבית

טיפ מס' 1: הדבר השני הכי גרוע

הדבר השני* הכי גרוע לעשות בזמן כתיבה הוא לקרוא את עצמכם תוך כדי.

לקרוא בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – זה אשכרה קטסטרוף. אתם ממש לא רוצים לעשות את זה. כשאתם קוראים בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – אתם מעקרים ומסרסים את עצמכם. אתם מפעילים את חוש הביקורת שלכם במצב טורבו, ובדיוק בדיוק כשצריך לכבות אותו.

אתם מבינים, כתיבה היא מלאכה שונה מיתר המלאכות. היא מיוחדת כי היא יותר מכתיבה: היא גם תהליך חשיבה. הרבה פעמים, כשאנחנו כותבים ללא עכבות ועיכובים מיותרים, אנחנו מגלים דברים חדשים, מדליקים נורות במוח המרופט והאפלולי שלנו, מוצאים תשובות לשאלות (לפעמים אפילו לשאלות שאף אחד לא שאל!) עולים על כיווני חשיבה חדשים ועוד.

בקיצור, כשכותבים בשקט, בלי להפריע, המוח והיצירתיות יוצאים במחולות. ואז, ממש לא כדאי שהמבקר הפנימי האכזרי יגיד למוח שיש לו שתי רגליים שמאליות. המבקר יכול לחכות בשקט בחוץ עד שיבקשו את דעתו. מחר או עוד שעה. יש לו תפקיד חשוב: הוא מסנן את הרע ומשביח את הטוב, אבל אל תתנו לו להתערב בכתיבה עצמה. אחרת, הכתיבה תישאר מדוכאת: משעממת, לא מקורית, בנאלית, רצופת קלישאות. אפילו אם היא נכונה לשונית, הרבה פעמים אין בה אפילו קליפה של ערך, כי הביקורת הפנימית שלנו הרגה את הכל.

אז כשאתם כותבים, אל תשכחו: לא לקרוא!   

* הדבר הכי הכי גרוע לעשות כשכותבים הוא כמובן לנהוג. כן כן. לנהוג ולכתוב זה איום ונורא. לנהוג ולכתוב זה יותר גרוע מקינוח פרווה. זה רע לדקדוק, זה רע לכתיב וזה רע מאוד להישרדות. אל תכתבו ותנהגו. עדיף כבר לשתות ולנהוג. לפחות נהנים לפני שהכל מידרדר.

טיפ מס' 2: חשוב חשוב, אבל למה להגיד את זה?

אהלן אהלן, מקווה ששלומכם טוב.

כשאני מרצה, אחת המילים שאני הכי נזהר מהן היא "חשוב". וכל פעם שאני אומר ש"זה נורא חשוב", ו"זה הכי חשוב", אני מרגיש איך אני חוטא קצת לאמת, או רק נופל בפח הכי עתיק בספר.

הבעיה בלהגיד על משהו שהוא "הכי חשוב", היא שחוץ מזה שזה בדרך כלל לא נכון, זה גם אומר שדברים אחרים הם בהכרח פחות חשובים. מה לעשות, רק דבר אחד יכול להיות הכי חשוב. לא ככה? אם, נגיד, יש מלך אחד באנגליה, לא יכול להיות עוד מלך באנגליה. אם יש שני מלכים - אז אף אחד מהם לא מלך, לא ככה?

בטח ככה.

וגם "זה חשוב נורא" ו"זה באמת באמת חשוב". אלה אמירות שאנחנו חוזרים ונופלים בהן. הבעיה איתן היא מה שמשתמע מהן: אם אני אומר על משהו שהוא "באמת באמת חשוב", אז בעצם דברים אחרים הם לא חשובים, או שהם לא באמת חשובים, לא ככה?

באבו-אבוה ככה.

מה שמחזיר אותי למשהו נורא נורא חשוב (אהא!) שאני תמיד אומר לתלמידים שלי: הקשיבו לעצמכם, קראו את עצמכם. שימו לב למה שאתם כותבים ואומרים. ככל שתהיו מודעים יותר למה שאתם כותבים ולמה שמשתמע (במפורש או בעקיפין) ממה שכתבתם - כך תהיו יותר אפקטיביים.

מבטיח לכם.

טיפ מס' 3: כמה מילים על אימייל

אהלן,

ברשותכם (כלומר, אני מקווה שברשותכם) כמה מילים על אימייל.

אנחנו, בני האנוש מקבלי האימייל, מתחלקים לכמה סוגים עיקריים:

  • אלה שמתרגשים בכל פעם שמגיע אימייל חדש.
  • אלה שנאנחים בייאוש בכל פעם שמגיע אימייל חדש.
  • אלה שכיבו את ההתראה על זה שמגיע אימייל חדש      ויש להם שליטה בלתי נסבלת על החיים שלהם.

ובאופן מוזר, רוב הזמן אנחנו לא שמים לב לעובדה שאנחנו לא רק נמנים על אחת מהקבוצות האלו - אלא גם גורמים לאחת מהתגובות המוזרות האלו בכל פעם שאנחנו שולחים אימייל. מה זה אומר? שהרגע הזה שלפני שאתם לוחצים על "שלח", הוא רגע קריטי בחיים של מישהו.

וגם בחיים שלכם. כל פעם.   

אז לפני שאתם לוחצים "שלח":

1. תנשמו עמוק. הרבה חמצן זה טוב למוח.

2. תקראו טוב טוב מה כתבתם. נקו את שגיאות כתיב והדקדוק. בדקו אם כתבתם מה שהתכוונתם. הציצו בשורת הנמענים. לא כדאי לפשל שם.

3. ודאו שיש לאימייל שלכם שורת נושא מדויקת ואטרקטיבית, אחרת מישהו עלול להתעלם ממנו.

4. תחשבו רגע על הנמען. מה היחסים שלכם איתו? האם הטון שבו כתבתם הולם את היחסים האלה? למשל, אם אתם כותבים לאבא שלכם, אל תכתבו "אדון נכבד"; מנגד, אם אתם כותבים לאדון נכבד שאינכם מכירים, אל תקראו לו "אבא'לה".

5. צירפתם קובץ כמו שהבטחתם? האם יש בכלל צורך בקובץ המצורף? תחשבו על זה רגע. אטצ'מנטס הם כאב ראש. אם אפשר להימנע מהם, עדיף כך.

זהו. זה הכל להיום חברים.

טיפ מס' 4: טיפ ממש ממש 100מם!

פעם כתבתי את הפסקה הזאת:

האינטרנט הוא הכר להתפתחותה של השפה המוכרת בחוגים מסוימים כ"פקאצית" (או שפתן של "פקאצות", נערות צעירות וקומוניקטיביות ותת-תרבות שכבר הצדיקה לא מעט ספרים בזכות עצמה). השפה הזו כוללת, בין היתר, ריבוי סימני קריאה, ריבוי אותיות ככלי להדגשה (ע"ע אני ראשוןןןןן!!!!!) וגם המון מילים חדשות ומרתקות במיוחד, כמו פ33ה (פצצה), 100ממת (מהממת), מאממת (גם מהממת) ואפילו מאאאאממממממתתתתת!!!! (גם כן מהממת. אני חושב).

אני מרבה לחשוב על הפסקה הזו, ועל השינויים שמתרחשים מאז בשפת הנוער. היום, למשל, כבר כל כך מקובל להשתמש באימוג'יז, שבחוגים מסוימים, אפילו המילים שהזכרתי שם למעלה עלולות להיראות טיפה מורכבות.

בכל זאת, יש בהן אותיות.

מודה ומתוודה שקל לי מאוד לזלזל בכל זה, אבל זו טעות. האמת היא ששפת האימוג'יז גם היא התפתחות של השפה שלנו, וגם בה יש כללים. כן כן, מוזר ככל שזה יישמע, יש סט ארוך ומייגע של שיקולים לבחירה בכל אחד מהאייקונים המחרידים האלה. שלא לדבר על זה שאנשים צעירים מבלים המון זמן בפענוח המשמעות העמוקה של ההבדל בין חחח לחחחח.

אל תזלזלו בבחירה של האנשים לעבור לאימוג'יז. ואם אתם יכולים, נסו להבין יותר למה הם מתכוונים (אם מישהו מעביר סדנה בעניין - אני הראשון להירשם). וזכרו, הדרך היחידה לדבר עם אנשים היא להכיר את השפה שלהם, מוזרה ככל שתהיה.

:)

טיפ מס' 5: אל תסתבכו עם דוד

בוקר טוב, שבוע טוב, חודש טוב, ושנת ארמדיל מאושרת!

אמרתי לכם כבר שאני עורך סדנת אימייל אפקטיבית קצרצרה ונהדרת בתל אביב?

בטח אמרתי. ומכיוון שכך, גם השבוע, טיפים לאימייל אפקטיבי. תעשו לעצמכם (ולקולגות שלכם) טובה, ואל תשכחו:

1. באימייל אין פרטיות: אם אתם כותבים למשה אימייל ועל הדרך מציינים שדוד מניאק, קחו בחשבון שמשה לא ישים לב לעניין הרגיש, והוא עלול להעביר לדינה - שתעביר לדוד המניאק. ואז, יו קנואו, לא טוב. אל תסתבכו עם דוד.

2. אם יש לכם כמה עניינים על סדר היום, השתמשו במספור או בבולטס. אל תכתבו סיפור ארוך ומורכב. כשבן אדם קורא אימייל, הוא רוצה להגיע ללב העניין כאן ועכשיו.

3. בשבוע שעבר הזכרתי שפנייה ומשפט סיום הם כלים נפלאים לאימייל אפקטיבי. אם רוצים שהכלים האלה יעבדו אפילו יותר טוב, תנו דעתכם על הסיום שלכם. אל תכתבו "בברכה" בכל אימייל. יש אימיילים שיתאים בהם "שבת שלום", או "סוף שבוע נעים", או "מחכה לתשובתך!", או "נתראה בערב". יש כאלה שבהם מתאים "בכבוד רב". סיימו כמו שצריך, זה עושה הבדל עצום.

4. אל תכתבו ארוך מדי. אף פעם אל תכתבו ארוך מדי, אבל במיוחד באימייל.

5. ואל תגזימו עם כמות האימיילים. בין אם אתם כותבים למנכ"ל, לעובד שכפוף לכם, לקולגה, ספק או לקוח, כשאתם כותבים לו יותר מדי אימיילים - אתם מבזבזים לו את הזמן. אפילו אם זו החברה החדשה שלך, מכתב אהבה אחד או שניים הופכים אותך לבחור מקסים. שמונה מכתבי אהבה?

אתה סטוקר חביבי.

אל תהיו סטוקרים.

שבוע טוב!

טיפ מס' 6: שתהיו לראש פרק ולא לזנב שור

בוקר טוב,

"תקשיב," אומר לי תלמיד שלי, "כל הטיפים האלה, זה הכל טוב ויפה, אבל אני צריך לכתוב מאמר לעבודה ואין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל. מה לעשות?"

"שנייה," אני אומר לו. "יום ראשון בבוקר, מה אתה נופל על סחבק ככה לפני הקפה? תן לי שנייה לחשוב על זה. ובינתיים, לך תכתוב ראשי פרקים."

כן כן, כמו פעם, לפני שהיה ויקיפדיה. אתם לוקחים את הנושא שלכם, מסתכלים עליו משמאל, מסתכלים עליו מלמעלה, עוצמים עין בלתי מכוונת - וכותבים ראשי פרקים.

מסובך? הנה דוגמה ממש מעכשיו: אייטם על החתולה של הבת שלי:

  • איך הדבר הזה מצא את דרכו אלינו הביתה
  • משמידת רהיטים
  • האטרף החתולי - קווים לדמותו
  • מאיפה כל השערות האלה על הרהיטים?
  • איך לאכול ולהתעלם מחתולים
  • איך לשחק עם חתולה ולהישאר בחיים
  • למה היא קופצת?
  • לא עדיף כבר כלב?
  • ערכת עזרה ראשונה שצריכה להיות בבית של חתול
  • מתי הדבר החתולי הזה יירד מהמקלדת ויניח לי      לנפשי?

אתם רואים, זו בסך הכל רשימה של רעיונות בסיסיים שחוברה לה בדקה או שתיים. אם אתם צריכים לכתוב על נושא שאתם מכירים, לא תהיה לכם בעיה להגיע לשמונה או עשרה רעיונות משלכם, ומשם הדרך קלה: לוקחים את ארבעת, חמשת או ששת ראשי הפרקים המתאימים ביותר, מחברים אותם באיזשהו סדר הגיוני מהכבד אל הקל, וכותבים על כל ראש פרק פסקה של שלושה-ארבעה משפטים. כדאי גם לייצר איזשהי קישוריות בין הפסקאות, כדי שהאייטם שלכם לא יראה כמו שורה של אימפרוביזציות על נושא בודד.

בסוף כותבים פתיחה, או משפט פתיחה מסקרן או מצחיק או מעניין במיוחד, שיצליח למשוך את הקוראים שלכם פנימה. המשפט הזה יקבע אם אנשים יקראו את הטקסט שלכם או יתעלמו ממנו, אז תשקיעו שם אנרגיה. הנה, ככה:

  • ואם כבר חתול אז שיהיה בתמונה
  • האסון שפקד את הסרוויס העתיק של סבתא שלי

או פשוט:

  • הייתי צריך להקשיב לסבא ולאמץ ארמדיל

מחברים הכל ביחד וזורקים לתנור ב-180 מעלות עד שישחים. ככה כותבים מאמר, או פוסט בבלוג. או בפייסבוק. לא מסובך. אחר כך מתקנים תיבול "וכולם ללקק אצבעות במיפטא צוחפתי!"

--

"רגע, אבל מה אם אין לי שמונה או עשרה ראשי פרקים על נושא?" שואל התלמיד הדמיוני הנודניק שלי.

"אז אתה לא מבין שום דבר בתחום הזה. לך תעשה שיעורי בית. או שתכתוב על משהו אחר."

שיהיה לכם שבוע נפלא. הישמרו מחתולים.

טיפ מס' 7: גבירותים ורבותות!

בוקר קריר, סגריר ומזהיר לקורא הסביר,

(ולקוראת הסבירה גם.)

ראשית דבר: השבוע-תכף-או-טו-טו נגמרת ההרשמה המוקדמת (הנחה של 100 ש') לסדנאות ינואר בחיפה, באר שבע ותל אביב. בקיצור, עכשיו זה זמן נהדר להירשם או לפחות לספר לכל החברים שלכם.

איפה היינו?

אה, רציתי לדבר היום על פנייה בעברית. איך פונים ללקוחות? הרי באנגלית יש את התיחמון הממזרי הזה, שלפיו you היא מילת הפנייה לזכר, נקבה, רבים, רבות ואפילו חתולים. ולנו? לנו יש פלאפל. ואתה, את, אתם, אתן, הקורא הסביר (והקוראת! הסבירה!)

והכותב המריר.

תודו שזה לא הוגן. לא מספיק שהם באמריקה ואנגליה ואוסטרליה וניו זילנד (טפו!) גם יש להם שפה שעושה להם הנחות. איפה הצדק? ולמה אף אחד לא פונה לאו"ם להתלונן?

בעברית של פעם היו פונים ביחיד זכר בלבד, אלא אם המוצר שהחברה משווקת היה סבון כביסה או עוף לשבת. או אז הפנייה היתה אלייך, אשת חיק שאת, שלא עוזבת את הבית חוץ מלעשות קניות.

היום זה כבר לא כל כך עובד.

ולכן, הדרך ההולמת לפנות לציבור היא ברבים. נכון, יש משהו לא הוגן בכך שפנייה ברבים כוללת גם נשים, אבל הלו, כמה הגינות יש בזה שבכל סופגניה יש 4300 קלוריות? החיים לא הוגנים.

אז באמת, בשם ההגינות אני מסכים: הכי הכי טוב לדבר בבודדת: "אני ואתה", "לי ולך" ועוד כל מיני שירים מהסבנטיז. אבל אם מדברים אל ציבור - מוטב להישאר ברבים.

הערות:

לא כדאי לכתוב רבות/ים, חברות/ים ומצחיקוליות/ים, אלא אם אתם כותבים לחברות/ים שגרים בשלושה בלוקים בתל אביב. אם כבר, אז "חברים וחברות", "ילדים וילדות", "אזרחים ואזרחיות", "לקוחים ולקוחות" (סליחה. לא הצלחתי להתאפק.)

וממש לא כדאי לכתוב בציווי. הוא לא עובר טוב בשפה, הרבה פעמים הוא ארכאי והכי גרוע - הוא עלול לייצר אנטגוניזם.

שבוע טוב, הישמרו משלוליות/ים.

טיפ מס' 8: איך להתחיל לכתוב כשפשוט אי אפשר לכתוב

אהלן. מה שלומכם? מה נהיה?

אז ככה,

אני שוחה בימים אלה איזה ארבע-חמש פעמים בשבוע. ותקשיבו, לצאת לאימון שחייה זה וואחד כאב ראש.

האימונים של הקבוצה שלי מתחילים בשמונה בבוקר. כדי להגיע אני צריך לצאת בשבע וחצי, אחרי שהכנתי חביתות וסנווישים, לעמוד בפקק קטן בתל אביב ואז בעוד פקק קטן בגבעתיים ואז בעוד פקק קטן ברמת גן. אחרי זה יש את העניין של הלרדת 17 קומות בחניון, ולעלות אותן בחזרה במעלית, להחליף בגדים ואחרי כל הטררם הזה - גם לשחות שעה.

יה וואראדי.

אז אני מגיע לקצה של המים, ככה, בגד ים ומשקפת וכרס וכל זה, ומכיוון שאין ברירה, אני קופץ ראש לתוך המים ומתחיל לשחות.  לט מי טל יו, זה לא אסתטי. זה יותר קפיצת בטן שכזאת, שמתחילה עם כאבים מהפופיק עד האוזניים, ואחריה באה התחושה הזו של שקיעה עד שאני מגיע לקרקעית הטובה - ורק בסוף, כשנגמר האוויר ובאמת כבר אין יותר ברירה, אני מחלץ יד מהמים ולוקח הרבה הרבה אוויר ויאללה לדרך. הגענו עד לפה, לא נשחה?

ולמה אני מספר לכם את זה?

כי ככה בדיוק מתחילים לכתוב. ואחרי זה? קלי קלות אחרי זה! כל מה שנשאר לכם זה לסבול עד שתגמרו עם הקובץ הזה ותרגישו כמו מלכי העולם. למרות הכרס. למרות הפופיק. למרות המשקפת האידיוטית.

שווה, תאמינו לי.

צפריר


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא