עורכים לשוניים שבאו לתקן, וקלקלו

אורי הייטנר | 27 בדצמבר 2017

עריכה לשונית היא מקצוע חשוב, אבל רצוי שהעורך הלשוני יכיר היטב את השפה. אורי הייטנר חווה על בשרו ככותב עורכים לשוניים שהחליטו לתקן את השפה העברית, ואפילו לשפץ את התנ"ך

תפקידו של עורך לשוני בעיתון הוא להבטיח שהמאמר או הכתבה המתפרסמים בו יהיו בשפה נכונה ותקנית. אולם ככותב ותיק אני יכול להעיד שפעמים רבות התערבותו של עורך לשוני רק קלקלה את השורה, ויש מקרים שהוא פשוט גילה בּוּרוּת.

שני סעיפים ושתי פנים

לפחות פעמיים, עורכים לשוניים תקנו לי את ה"טעות": "פוסח על שתי הסעיפים" ל"פוסח על שני הסעיפים". למעשה, לא אותי תיקן העורך אלא את התנ"ך. כנראה שהעורך חשב על סעיפים בחוזה, שהם באמת בלשון זכר. אולם מה הקשר של הסעיפים הללו לביטוי? הביטוי הזה לקוח מהתנ"ך. "סְעִיפִּים" הם ענפים. אליהו הנביא גוער בעם ישראל, על שהוא אינו בוחר בין עבודת ה' לבין עבודת הבעל, ומשווה זאת למי שמהסס על איזה ענף לעמוד, אינו מסוגל לבחור. וכך אמר אליהו לעם: " עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?!" זה המקור היחיד לביטוי, והוא מופיע בלשון נקבה – "שתי הסעיפים". מכאן לקוחה המילה הסתעפות. אני נוסע בדרך מסוימת ומגיע להסתעפות – עליי לבחור האם לפנות לשמאל או לימין.

במקרה אחר קראתי באחד העיתונים מאמר שלי, ומצאתי שם את צירוף המילים: "שאינה משתמעת לשתי פנים". מהיכרותי עם הכותב, צירוף המילים נשמע לי מוזר. שמא פליטת מקלדת? נכנסתי למקור, ושם כתוב "אינה משתמעת לשני פנים". כלומר, העורך הלשוני תיקן את דברי. מן הסתם, הוא חשב לעצמו: אנו אומרים "סבר פנים יפות", ומכאן שנכון לכתוב זאת בלשון נקבה.

יש שני מובנים למילה פנים. האחד – פרצוף, החלק הקדמי של הראש ובכלל – הצד הקדמי של דבר מה. דמות, מראֶה. השני – רבים של פָּן. פן = צורה, אופן. לאיזה משני המובנים התכוונתי? כמובן, לרבים של פן. המילה פן היא בלשון זכר. לכן יש לומר 'אינה משתמעת לשני פנים'. העורך הלשוני לא תיקן, אלא קלקל. אגב, המילה 'פנים' במובן של פרצוף נכונה הן בזכר והן בנקבה.

אידיוטים שימושיים, איזונים ובלמים

במקרה אחר כתבתי במאמר פעמים אחדות את המושג "איזונים ובלמים". ומה מצאתי בעיתון? "איזון ובלמים". הסביר לי העורך הלשוני ש"איזון" הוא שם קיבוצי, והשימוש בו בלשון רבים שגוי, כמו רכבים, נשקים, ציודים וכו'. אלא שהמושג "איזונים ובלמים", הוא מושג העומד בפני עצמו; מושג ידוע ומוכר במדע המדינה. הוא מדבר על כך שבהפרדת רשויות, פועל מנגנון הנותן כוח לכל רשות לאזן ולבלום את שתי הרשויות האחרות. זהו מושג ידוע ומוכר, ואל לעורך הלשוני להתערב בו, בשם איזו תקינות, ולהמציא מושג שאינו קיים, "איזון ובלמים".

עורך אחר, בעיתון אחר, תיקן את הביטוי שכתבתי – "אידיוטים שימושיים", ל"טיפשים שימושיים". כנראה שהעורך הלשוני חש מחויבות לשפה העברית. מה פתאום אידיוט? טיפש. הבעיה היא ש"אידיוטים שימושיים" הוא מושג מוכר הקיים כבר עשרות שנים, ואילו "טיפשים שימושיים" - אין מושג כזה.

המושג "אידיוטים שימושיים" שגור בשיח הפוליטי והתקשורתי בארה"ב מאז 1948, עת נעשה בו לראשונה שימוש במאמר ב"ניו יורק טיימס". מאז, לאורך כל שנות המלחמה הקרה, הוא תיאר את אותם אנשי רוח, תרבות ותקשורת במערב ובעיקר בארה"ב, שמרוב ליברליזם לכאורה היו לתומכיה ומעריציה של בריה"מ, ומרוב דבקות בערכים כמו זכויות האדם ושלום, העריצו את הדיקטטורה הסובייטית הרצחנית, האימפריאליסטית ומחרחרת המלחמה. ולמה אידיוטים שימושיים? כוונת המונח, היא שהסובייטים בזים להם ומשתמשים בהם כמריונטות לשירותם.

על פי האגדה, מי שטבע את המונח הזה היה לנין, מנהיגה הראשון של בריה"מ, שכינה כך את הגורמים במערב שתמכו באופן אוטומטי בברה"מ, אך לא נמצאו לכך כל תימוכין, ולא נמצא כל שימוש בביטוי הזה לפני 1948.

רק לאחרונה, כתבתי במאמר על החלטתו של הנשיא ריבלין שלא לחון את אלאור אזריה. העורך תיקן ל"לחונן". בתגובה שלחתי לו את לשון חוק יסוד נשיא המדינה: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". את המילה 'לחון' הגדלתי לפונט 72, הדגשתי וצבעתי באדום.

השיבוש ההזוי ביותר של עורך לדברים שלי, לפני כמעט שלושים שנה, היה של עורכת מקומון (שלא החזיקה עורך לשוני), ששינתה את "חרב פיפיות" ל"חרב ציציות". כשהתקשרתי אליה אמרה שאינה מכירה מילה כזאת וחשבה שזאת טעות. את המילה ציציות, היא כנראה מכירה. אך עד היום איני יודע על איזו חרב היא חשבה.


1
מאמרים קודמים