ספר הוא לא רק מילים

יואל נץ | 22 במאי 2018

לעיצוב הספרים יש משקל רב בחוויית הקריאה, ולעיתים קרובות גם בתוכנם. לשילוב של העיצוב בעבודת יצירת הספר קרא הסופר הפולני זנון פייפר ליברטורה, שבה ראה ספרות טוטלית

המושג "ליברטורה" קרוב לוודאי שאיננו שגור על פיהם של יוצרי הספרות העברית וקוראיה. ננסה לערוך כאן מעין היכרות עם מושג זה.

כאשר אנחנו משמיעים מילה, אנחנו מודעים לצליל ולמובן שלה במשך פרק הזמן הקצרצר של השמעתה, ובזה נגמר העניין. אבל כאשר אנחנו כותבים או מדפיסים מילה אנחנו יוצרים עבורה דמות גשמית בחלל ובזמן. המילה המודפסת היא כידוע המרכיב האטומי של כל יצירת ספרות. בוחרים עבורה גופן, גודל; את המילים מציבים בתוך חללו של דף נייר בעל עובי נתון, בעל מרקם מסוג נבחר ותכונות אחרות, ועוד כהנה וכהנה מרכיבים.

הדמיון של ג'יימס ג'ויס

לאורך הדורות לא נמצא מי בין חוקרי הספרות שייתן דעתו על ההיבט הזה, עד אשר בשנת 1999 פרסם הסופר הפולני זֶנוֹן פייפֶר מסה, בה הוא מצר על שמבקרי הספרות דנים בביקורותיהם רק בתוכן הסיפורי, הרעיוני, האיכותי של היצירה, במשלב הלשוני שלה וכיו"ב תכונות ספרותיות, אבל הם מתעלמים לחלוטין מעיצובה הגרפי והגשמי. פייפר המציא מושג חדש בחקר הספרות וקרא לו ליבֶּרַטוּרה (מן ה-liber בלשון הלטינית שמשמעו גם "ספר" וגם "חופשי"). הסופר הפולני הצביע על העושר האמנותי הגלום במכלול האפשרויות האינסופי בהדפסתו ובעיצובו של הספר. סופרים פולניים אחרים החרו והחזיקו אחריו, הרחיבו את הרעיון והצביעו, למשל בין היתר, על הדמיון שיצר ג'יימס ג'ויס בין התוכן לבין העיצוב שביצירתו.

הליברטורה היא, אם כן, מעין ספרות טוטלית, בה הטקסט והעיצוב מהווים שלמות אורגנית, והספר הגשמי אינו עוד לא יותר מאשר אריזת המוצר המוגמר, וגם לא הסבּל אשר נושא אותו כביכול על גבו.

הרציונל שמאחורי רעיון הליברטורה הוא להצביע בפני הסופר, הוגה היצירה, בנוסף לבחירתו המושכלת של המילים, ובפני המו"ל – גם על אפשרויות הבחירה המושכלת של מגוון האמצעים הרחב שפרוש לפניהם: החלל הפיסי, המבנה, העיצוב, אופי הדפוס, הממדים, הצבע, וגם חלל הדף שאיננו מודפס, האותיות והמילים המשולבות בציור או בצילום וכן סוג הנייר או אפילו בסיס אחר – שכל הנ"ל הם כחומר ביד היוצר, בכל שלב משלבי היצירה, כראוי למובנו השני של המושג liber – "חופשי".  

המדרגות של מיאקובסקי

המשורר ולדימיר מיאקובסקי כתב ויצר את שיריו המודפסים במבנה של מעין מדרגות. משוררים רבים אחרים רושמים את תוצרתם במבנים גיאומטריים שונים ומשונים ומותירים חללים ריקים נרחבים שידברו בעד עצמם. גם בסופרי פרוזה יש שנוהגים כך. אין הם מודעים כלל שהם מצייתים לכללי הליברטורה, אבל הלוא גם גיבורו של מולייר מ"גם הוא באצילים" הודה כי, "כבר חמישים שנה אני מדבר ולא ידעתי שאני מדבר פרוזה."

יש לסייג את הספר האמנותי מן הליברטורה, שכן הספר האמנותי נמנה על האמנויות הוויזואליות ולא על הספרות.

אבל באמור לעיל לא סגי. הליברטורה לובשת משמעות כפולה ומכופלת כאשר עסקינן לא בעוד ספר מן השורה, אחד מני רבים, אלא כאשר משולבות יצירות ספרות זו בזו באורח קוהרנטי, והשילוב מן הסוג הזה יוצר שלמות חדשה. הפולנים הרחיקו לכת בכיוון הזה ויצרו ליברטורות משולבות שונות ומשונות. למשל, הם כרכו יחדיו שלושה ספרים, כך, שהספר האמצעי כרוך בכיוון ההפוך לשניים הסמוכים לו.

מזוודת האהבה של יוסף באו

עיצוב הספר מעסיק כמובן גם את יוצרי הספרים העבריים. בדרך כלל כאשר נדרש עיצוב מיוחד הסופרים מעורבים בו. יהודה עמיחי, למשל, קבע שכל ספריו יצאו בפורמט קבוע, קטן יחסית, שניתן לשאת אותו בכיס או בתיק קטן. כמה מספריו של יואל הופמן מודפסים על העמוד השמאלי בלבד, שגם הוא בדרך כלל אינו מלא. העיצוב הזה משנה לגמרי את חוויית הקריאה.

דוגמה מלבבת ומרגשת מאוד של ליברטורה משולבת בלשון העברית היא יצירתן של האחיות צלילה והדסה, בנותיו של איש האשכולות המנוח יוסף באו. הן קראו ליצירתן "מזוודת האהבה". אנו רואים קופסה שטוחה שחורה העשויה בטוב טעם ומעוטרת בחן. עם פתיחתה מתגלה פורטרט מרהיב עין של הזוג יוסף ורבקה באו, ומסתבר כי פורטרט זה אינו אלא שני שערים לשני ספרים מוצמדים זה לזה, האחד הוא ספר שיריו של יוסף באו מתורגמים מפולנית לעברית, ובצמוד לו ספר זיכרונותיה של רבקה באו, מתורגם מפולנית גם הוא. כאשר שולפים מן הקופסה את שני הספרים מתגלה הפתעה נוספת: בגומחה שבמרכז הקופסה כמו חבוי ספרון שמידותיו 10 X 12 ס"מ כגודל ניירות לגלגול סיגריות. בספרון זה מודפסים כ-100 שירים שבמקורם רשם יוסף באו בלשון הפולנית בכתב יד זעיר על גבי הניירות הדקיקים ושילב בהם מציוריו המצוינים.

מזוודת האהבה

רבים בארץ ובעולם מכירים את סיפורם הטראגי וההרואי של יוסף ורבקה באו, אשר נישאו בתוך מחנה ריכוז תוך תכסיסי עורמה ובסיכון נפשות. יוסף באו, שהיה גאון באמנויות הגרפיות (ולא רק בהן) הועסק ע"י הנאצים בשרטוט תכניות וברישום טקסטים באותיות גותיות. הוא יצר מין מחבוא בתחתית קופסת כלי השרטוט שלו, בו החביא תמונות ומסמכים וצבר בו את שיריו הנפלאים שהיה רושם בהיחבא. "מזוודת האהבה" היא, אם כן, מחווה ומעין רפליקה לקופסת השרטוט ההיא.

סימני הדפוס לא מתו

רשמנו בפתיחה כי "כאשר אנחנו כותבים או מדפיסים מילה אנחנו יוצרים עבורה דמות גשמית בחלל ובזמן." אבל, בעידן החדש, הווירטואלי, האינטרנטי – האמיתות מתהפכות עלינו: הנה, אנחנו מדפיסים מילה – והמילה נעדרת מכל וכל דמות גשמית! הנה, היא לנגד עינינו, והנה, בלחיצה על העכבר – הופ! – היא נעלמת כהרף עין. ואף-על-פי-כן, היוצרים המוכשרים בעידן שלנו מפיקים יצירות אמנות רבות ערך ומרהיבות עין בחלל הווירטואלי-האינטרנטי באמצעות מילים, גופנים, אותיות, סימני דפוס, צבעים, ציורים וצילומים כיד הדמיון הטובה עליהם.

נראה, על-כן, שגם בעידן החדש הליברטורה לא אמרה עדיין את מילתה האחרונה, רק שידו של אדם תקצר מלגעת במילים, ורגלו מנועה מלדרוך באתרים הווירטואליים.


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים