הלשון הקרנבלית של נסים אלוני

רינה בן-שחר | 23 ביוני 2019
הרשימה הופיעה לראשונה בעיתון הארץ, תרבות וספרות

פרופ' רינה בן שחר מספרת על סודות לשונו של המחזאי נסים אלוני, קצב סטקאטו, מילים קצרות, שעשועי לשון ופרדוכסים

 

נסים אלוני היה יוצר פורה ומגוון שכתב בז'אנרים שונים: דרמה, סיפורת, מערכונים לתיאטרון המסחרי (ללהקת "הגשש החיוור"), ומחזות מתורגמים. עיקר פרסומו כיוצר חדשני בא לו מפעילותו בתיאטרון כמחזאי וכבמאי. בתחילת שנות השישים, עם הצגת מחזהו "בגדי המלך" בתיאטרון הבימה (1961), הוא הכניס שפה דיאלוגית חדשה לתיאטרון, שפרצה את הסייגים המקובלים של הלשון הספרותית ששלטה אז בכיפה בתיאטרון הישראלי.

במחזה זה ובמחזות שכתב אחר-כך השתמש אלוני באופציות מגוונות של העברית החיה, כולל רמות הלשון התת-תקניות שלה, החדיר לדיאלוג דיבור מתירני נועז על רקע אמות המידה השמרניות של התקופה, שילב יסודות מגוונים משפות זרות, הִרבה בהמצאות לשוניות ובמשחקי לשון, יצר עירובים בלתי מתיישבים של יסודות לשוניים, ובתוכם פרדוקסים לוגיים-סמנטיים. כל אלה העמידו את הלשון במחזותיו כגורם מרכזי של השעשוע התיאטרוני. במחזותיו נטה אלוני לכיוון הגרוטסקי והתנתק ממחזאות ההווי הישראלית.

לשון הדיאלוג במחזות של אלוני, למרות הישענותה החזקה על העברית המדוברת, אינה מעוצבת כלשון דיבור אותנטית, ואינה מתכוונת לייצג באופן ריאליסטי את אורח דיבורן של דמויות ישראליות ואחרות הלקוחות ממציאות ספציפית. זוהי לשון צבעונית, קרנבלית, מעין עברית אוניברסלית, רלוונטית אמנם לצופה הישראלי, אך בה בעת מרוחקת ושייכת למחוזות אחרים.

הוא חיפש אותי. בצרפתית. ומצמץ

סגנון הסטקאטו המפורסם שהמציא אלוני, שהשפיע רבות על סגנון הדיבור הבימתי בתיאטרון הישראלי, הוא למעשה לשון דיבור מדומה, הנבנית משילוב של תכונות סגנוניות ייחודיות של אלוני, יחד עם תכונות אותנטיות אחדות של שפה מדוברת, אך בריכוז רב יותר מהמצוי באופן טבעי בשפה מדוברת. תכונות אלה נלקחו כנראה מדפוסי הדיאלוג בפרוזה הרוסית, דיאלוג שהתאפיין בריכוז משפטים חסרים, הֶפסקים, מבנים קטועים והֶסגרים למיניהם. דפוסי הדיאלוג הרוסי חדרו ללשון הדיאלוג בפרוזה העברית, והשפעתם ניכרה עדיין בפרוזה של דור הפלמ"ח, ואף לאחר מכן.

דוגמאות:

-  נפטרה. בדמי ימיה. לפני חמש עשרה שנה. סקרלטינה. (הנסיכה האמריקאית)

-  הוא חיפש אותי. בצרפתית. ומצמץ. כמה פעמים. אחר-כך הוא קד, עד לאוזן שלי, ונפל. מתחת לשולחן. (הנסיכה האמריקאית).

-  זה עשן, ג'ו. סתם עשן. מהרכבת התחתית וכל ה… אוויר עם חמצן… סינטטי.   (אדי קינג)

-  בן שלושים ושבע. הרבה מחשבות. באמבטיה. כל יום – מים חמים.   (נפוליון חי או מת)

ריתמוס הסטקאטו בדיאלוגים של אלוני מתאפיין בעיקר בתכונות אלה:

  • ריכוז של משפטים פשוטים קצרים הבאים בזה אחר זה.
  • בין המשפטים הקצרים או בתוך משפט אחד יש הֶפסקים, המסומנים בדרך כלל על-ידי סימן הנקודה. ההפסקים סמוכים מאוד זה לזה, בגלל קוצרם של המבנים התחביריים.
  • חלק גדול מאוד מהמשפטים הם משפטים חסרים, רבים מהם בני מילה אחת או שתיים בלבד.  
  • יש שימוש רב בביטויי פנייה לנמען ובהסגרים, המפריעים אף הם את רצף המשפט ומחלקים אותו למעשה לחלקים קטנים שביניהם הֶפסקים.
  •  יש שימוש במבנים קטועים, שאינם זוכים להשלמה של משפט, ואין בהם היגד שלם.
  • לעתים קרובות דברי בני השיח חוזרים כהד זה על דבריו של זה.

באמצעות התכונות הללו מתקבל תחביר לאקוני קצוב, מעין סטקאטו.

מי, מקס, מי בא, מקס, מי, מי, מי

משיכתו של אלוני לקצבי ולמהיר מתבטאת בין השאר בשכיחות המילים הקצרות, ובתוכָן בולט שימוש אינטנסיבי במילים חד-הברתיות. אלוני מפליא להסמיך מילים חד-הברתיות בתוך תור דיבור אחד, ובחילופי תור מהירים גירוי/תגובה, ובכך יוצר מצלול מוזיקלי מהדהד, הד הברתי עונה להד. חילופי ההברות בדיאלוגים של אלוני נשמעים לעיתים כגמגום,, או כגיהוק, וראו אזכור הגיהוק ב"הכלה וצייד הפרפרים", בנוסח פירוק מילים להברותיהן במחזות האבסורד של בקט ויונסקו. ראו בעיקר את דברי פוזו ב"מחכים לגודו" של בקט, ואת סיפורו של הזקן ב"הכסאות" ליונסקו: "ואז צחקנו"). והר

דוגמה מתוך "הדודה ליזה":

-  מי, מקס, מי בא, מקס, מי, מי, מי…

-  תגיד, מקס, מקס, תגיד, תגיד, תגיד

דוגמה מתוך "הכלה וצייד הפרפרים:      

-  את – כאן… והוא –

- לא-לא, גץ…

-  צר לי, ילדתי: כן-כן…

-  לא, לא…

-  הוא לא בא…

[…]

- מי?

- מה?                   

בתוך המילים החד-הברתיות בדיאלוגים של אלוני תופסות המילים "מי" ו"מה" מקום חשוב, כפי שמראות הדוגמאות לעיל. אלוני משלב מילים אלה בדיאלוג בתפקידים תחביריים שונים ובאופן רב-משמעי. המילה "מי", לדוגמה, עשויה לשמש אצל אלוני כשם פרטי: 'מי' הוא  שְמה של הכלה ב"הכלה וצייד הפרפרים", והצירוף 'מי-מי' הוא שמה של אשת הנפטר ב"הנפטר מתפרע". כך גם התו המוזיקלי מי ("הוא מנגן מי", הכלה וצייד הפרפרים), וכמובן, כמשפט שאלה חסר המתקשר לאחור לדברי בן השיח. כך משתלבות המילים החד-הברתיות המצלוליות מי/מה במארג הצלילים הצפוף השכיח כל כך בדיאלוגים של אלוני. כמשפטים חסרים חד-הברתיים משרתות מילים אלה יפה את דיאלוג הסטקאטו של אלוני ואת חילופי התור המהירים, וחשוב מכול – הן עוזרות לעיצוב דו-שיח של אי הבנה, מבוכה, ולעיתים נתק עד גמגום.

תיקח מאחרים. אחוריים לא חסרים

אלוני הוא וירטואוז לשוני. שעשועי הלשון המגוונים במחזותיו מזכירים לקורא ולצופה שאין לפניו עיצוב נטורליסטי של פיסת  חיים, אלא יצירה תיאטרונית שבה השפה עצמה היא גורם מרכזי במשחק. הצורך של אלוני ליצור הברקות לשוניות לשמן הוא שמוביל לעיתים קרובות את תוכן הדיאלוג. במקרים רבים נלווית למשחק הלשוני קלות ראש המזכירה את ההתבדחויות הלשוניות ששזר אלוני במערכונים שכתב ללהקת "הגשש החיוור". 

להלן דוגמאות למצלול, לחריזה ולשימוש ביסודות "וולגאריים" מתחומי טאבו. דוגמה מתוך "הנסיכה האמריקית":

-  ניתוח בא, ניתוח הולך, ומן האחוריים שלי לא נשאר כלום […]

-   תיקח מאחרים. אחוריים לא חסרים.

-  ירשה נא לי להעיר בכל האחריות: לא כל כיסא נועד למושב!

דוגמה מתוך "נפוליון חי או מת": 

-  לכל קיסר, מבינוני ומעלה, יש עצירות! קח את השולטן! בממשלה שלו יש שר העוצר – או שר החוקן – הוא הוא שר החוץ – איך שתרצה, העיקר שיֵצא  - ומזה יוצא שכבר אתה חייב לי נפוליון.

דוגמאות לשימוש רב-משמעי במילים. מתוך " הנפטר מתפרע":

-  שד! שד! חזור ל – שם!

-   אני יורק על כל המנגנון!

-  אל תגע בי בקרניים שלך!…

-  קרן גימלאות!…אחת!…מאוחדת!…               

השימוש הרב-משמעי במילים הוא אחד המרכיבים המקפיצים את הדיאלוג של אלוני מעניין לעניין, בעירוב מטורף של תחומים התורם לעיצוב עולם אבסורדי או גרוטסקי, חסר היגיון ושיטה.

היא בסדר גמור, משוגעת על כל הראש

אלוני נוטה לשבור ציפיות ולעוות את היחסים המקובלים והצפויים שבין התופעות באמצעות עירוב יסודות בלתי מתיישבים מבחינה לוגית-סמנטית. לדוגמה, ניגוד לוגי מפתיע בין תחילת מבע לבין המשכו, מתוך "הנפטר מתפרע":

-  אתה דתי?

-  אלוהים ישמור!

מתוך "הנסיכה האמריקאית":

-  היא בסדר גמור, פרד. משוגעת על כל הראש.   

דוגמה לעירוב תחומים בין החיים והמתים, מתוך " נפוליון חי או מת":

-  והמת עקשן כמו חי.

-  ומה שלומו, אחי?

-  טוב, מת.              

אלוני היה יוצר חדשני שקעקע מוסכמות רבות בהקשר התרבותי שבו פעל. על רקע השמרנות הלשונית וכובד הראש הספרותי בתקופה של תחילת פעילותו הספרותית-תיאטרונית, הוא פרץ את גבולות הקאנון הספרותי ויצר שפה דיאלוגית חדשה, בחלקה פרי המצאה שלו, שהשפיעה השפעה חזקה על סגנון הדיבור על הבמה העברית.

פרופ' רינה בן-שחר היא חוקרת לשון ותרבות מאוניברסיטת חיפה וממכללת אורנים


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא