דבר עברית בחו"ל, יא ראש ממשלה

יהודה כסיף | 18 בפברואר 2019

השפה העברית היא סמל לאומי מרכזי, אבל בהופעות בחו"ל נוהגים ראשי המדינה, ובנימין נתניהו בראשם, לנאום באנגלית. נראה כי העברית בעיניו של ראש הממשלה היא שפת המון ילידי, שאינה ראויה לכבוד ולהאדרה. הגיע הזמן לשנות זאת, ויש גם הצעת חוק פרטית. תגובות יתקבלו באמצעות "צור קשר" ויצוטטו

בשנים האחרונות נואם ראש הממשלה את נאומיו הבינלאומיים באנגלית בלבד, ומגמד בכך את מעמדה של השפה העברית בעולם. לא אחת קיימים הבדלי תוכן בין הנאום שנישא בפומבי ובין התרגום לעברית. תופעת השימוש באנגלית על ידי ראשי המדינה מחלחלת מטה וגורמת לזילות השפה, אשר במאה וחמישים השנים האחרונות נעשו מאמצים עילאיים לקוממה, לחדשה ולעדכנה.

מאחר שהתופעה מתרחבת והולכת, עד כדי כך שאחת המידות בהן נמדד מועמד לתפקיד בכיר הינה שליטתו בשפה האנגלית על בוריה, ומאחר שתנופת ההתלהבות מחידוש השפה נתקלה במגמות פופוליסטיות של העתקה ומה שאפשר לקרוא התיוונות, אני מבקש לעקר מגמה זו, ולהציע הצעת חוק פרטית:

"נציגים ישראלים בכירים, הנוסעים במסגרת תפקידם לייצג את המדינה, ישאו נאומים בארגונים בינלאומיים, בכנסים בינלאומיים, במוסדות ממשל (סנט, קונגרס, פרלמנט או שווי ערך) בעברית, ערוכה ותקנית.

נציג כזה, הנואם באירוע לאומי, או בכנס פרטי, יוכל לברך את שומעיו בשפתם, ולסכם את נאומו בשניים-שלושה משפטים בשפת המקום, ובתנאי שעיקר נאומו נישא בעברית.

לא למותר לציין שידיעת שפת המקום בו מתקיים אירוע הינה יתרון, והיא עשויה לתרום לחימום והידוק הקשר, אולם ידיעה זו איננה חובה."

כמו הדגל, הסמל וההמנון

השפה העברית, שחודשה במאה וחמישים השנים האחרות עד שהפכה לשפת הדיבור היומיומית במדינת ישראל, היא אחד הסמלים החשובים של הריבונות המתחדשת במדינת ישראל.

המאבק על קימום השפה היה אחד המאבקים הציוניים הראשונים, הן הפנימיים (הגייה אשכנזית או ספרדית) והן החיצוניים (עברית או גרמנית בטכניון, עברית או שפת התפוצות ברשתות החינוך שהוקמו על ידי ארגונים יהודיים כגון אליאנס, ועוד). במאבק זה זכתה העברית הארץ-ישראלית של העת החדשה בניצחון מוחץ.

כך יכולים אנחנו היום לקרוא ולהבין את מגילות מדבר יהודה או את כתר ארם צובה, לצלם, להקליט ולשדר מסמכים אלה שנכתבו לפני אלפי שנים על גבי המרקע, ואף למסרר את חוויותינו בטלפון החכם בו-זמנית.

מעמדה של העברית אינו נופל ממעמד הדגל, ההמנון, סמל המדינה וירושלים. ככזו מהווה השפה אחד מהדבקים הרגשיים והתרבותיים החזקים ביותר לאיחוד תפוצות העם היהודי לעם אחד.

השפה העברית איננה שפת עגה, איננה שפה עממית נחותה. היא שפת תרבות על כל המשתמע מכך במישור היצירה התרבותית, המחקר, המשפט והמדע.

לא יעלה על הדעת שדגל ישראל וסמלה לא יוצגו בכל מקום בארץ ובעולם בו כללי הטכס מחייבים זאת. ברור לכולנו כי המנונה של המדינה, על לחנו ומילותיו, חייב להיות מושמע בכל מקום בארץ ובעולם בו כללי הטכס מחייבים זאת. אנו עומדים על כך שירושלים תוכר על ידי אומות העולם כבירת המדינה, וינהגו בה בהתאם לכך.

בדיוק באותו אופן יש לנהוג בשפה העברית.

תופעת קימום העברית זכתה להתפעמות והתפעלות העולם כולו, עד כי השימוש בה באירועים בינלאומיים היה לכאורה מובן מאליו. אולם, לאחרונה השתרש מנהג לנאום באנגלית. כיון שכך, יש לחייב בחוק מפורש שכל בעל תפקיד רשמי המייצג את המדינה ונואם באירוע בין לאומי ישא את דבריו בעברית, ועל המדינה ומוסדותיה לוודא כי נאום זה יתורגם ככל שיידרש.

פנייה ברוח זו נעשתה על ידי מספר פעמים ליושב ראש הכנסת ולחברי כנסת אחדים. משום מה לא נעניתי על יוזמתי בנושא. אני קורא לכל מי שרוממות השפה העברית בפיו לסייע לי במניעת הסחף ועצירת ההתייוונות המודרנית.

הפרופסורים של סרי-לנקה

איך הגעתי לעסוק בכך?

בראשית שנות ה-90 למאה הקודמת הזדמן לי לשהות באי סרי-לנקה לרגל עבודתי. הייתה זו תקופה סוערת ומדממת מאד בהיסטוריה של האי ותושביו. העיר קולומבו הייתה סגורה ומסוגרת, ובשעות הערב נמנעו זרים מלהסתובב בעיר.

באחד מערבי סוף השבוע הוזמנתי לביתו של נציג ישראל בסרי-לנקה שעבד אז תחת מטריית שגרירות ארה"ב בקולומבו. בין אורחי סעודת ערב שבת בלטו כמה אנשים דובר אנגלית. באופן טבעי התפתחה שיחה שראשיתה, כרגיל במקרים כאלה: "מהיכן מגיע אדוני? מה גברתי עושה כאן? מה הספקת כבר לראות?". מהר מאד שמחנו לציין כי סרי לנקה היא המדינה היחידה באזור בה הודברה תופעת האנאלפביתיות לחלוטין, שלא כמו בהודו, פקיסטן, בנגלדש ועוד.

בעניין זה סיפרתי על חוויה מעניינת שהייתה לי בדרכי לביתו של המארח, כאשר צפיתי באביון דר-רחוב מתכונן לשנת הלילה שלו על סחבות לפני חלון ראווה מואר, והוא אוחז בידו עיתון פרוש בו הוא קורא להנאתו. מי שראה את דרי הרחוב במקומות אחרים בתת-היבשת הודו, הבין את הסמליות שבדבר.

כשסיימנו את "השיחה הקטנה" התברר לי כי בני שיחי הינם חלק מצוות המרצים והפרופסורים באוניברסיטת קולומבו, אשר התיידדו עם המארח הישראלי החביב ושמחו לקבל את השבת בביתו. רובם היו אמריקאים שלימדו לימודי תואר שני באוניברסיטה המקומית.

"הלימודים מתנהלים כמובן באנגלית," השיבו למראה גבותיי המתרוממות בפליאה.

"למה באנגלית?" תמהתי, "מדוע לא בסינהלית, שפת המקום?"

"הו, הדבר פשוט מאוד," השיבו לי הפרופסורים המכובדים. "השפה האנגלית היא שפת העסקים מאז ימי השלטון הבריטי, ולכן רובה של העילית האינטלקטואלית והעסקית דוברת אנגלית. השימוש באנגלית לא זר לסטודנטים, למעט אותם פשוטי עם המגיעים למוסד האקדמי. מעבר לכך קיים גם טיעון לוגי. השפה הסינהלית, שפתם של כ-75% מתושבי האי (כ-20 מיליון סינהליים) קיימת אלפי שנים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה השלטון המרכסיסטי להשיב עטרה ליושנה, וחייב לימודים בשפה הסינהלית. לדעת הפרופסורים האמריקאים, המגמה לחזור ולקומם את התרבות המקומית ברמה אקדמית הייתה בבחינת אליה וקוץ בה, והיא הסיגה את התרבות המקומית שנות דור אחורה. "מי בעולם יעסיק ויתכתב עם בוגר תואר שני או דוקטורנט הכותב את עבודותיו ומאמריו בסינהלית," טענו בני שיחי, "מי יפרסם מאמרים אלה? הרי בלי פרסומים אלה, אתה יודע, אדם נדון לכישלון אקדמי. מלבד זאת, אדוני, הסינהלית אומנם שפה עתיקה ומכובדת, אבל נעדרים ממנה מונחים ומושגים מודרניים". כך המשיכו הפרופסורים האמריקאים להצדיק את "המתתה המנומסת של השפה הסינהלית".

פרצתי בצחוק עז ואמרתי: "אתם יודעים מהיכן אני בא? אני מגיע ממדינת ישראל. הורי נולדו בפולין ועלו במחצית שנות ה-30 לפלשתינה. חיו בה באותה תקופה כ-600 אלף יהודים בלבד. אתם חושבים לרגע שבשפה העברית שהחיינו אחרי אלפיים שנות גלות (בלי ציונות להמונים זה לא עובד...) היו מונחים שתאמו את תנופת הקדמה של הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, האווירונאוטיקה, האלקטרוניקה שאפיינו את המחצית הראשונה של המאה ה-20? אתם חושבים שכתבי הקודש כללו נוסחאות של מינרלים (ראה למשל - אבני החושן וזיהוין), או תיאור מכשירים ואמצעי ייצור? מה אתם חושבים שעשינו?"

"אבל," ניסו בני שיחי לטעון, "העברית שרדה בבתי הכנסת ברחבי העולם היהודי".

"כן, זה נכון," הסכמתי, "אבל לא ברמת שיח ולא ברמה של ניהול חיים מודרניים, שלא לדבר על מחקר ומדע. בתחומים אלה השתמשו היהודים בשפת מולדתם, ובכך לא היו שונים מכל אנשי התרבות האחרים במדינות שבהן חיו."

כאן סיפרתי לנוכחים מעט על מלחמת השפות בטכניון ובמוסדות החינוך של אליאנס, החדר התימני והאשכנזי, בתי הספר האמריקאיים, בתי הספר של המיסיון ועוד. אחר כך הרחבתי קצת על המהנדסים הישראליים והמדענים הישראליים. סיפרתי על הטייסים שנולדו בקיבוצים שגדלו על עברית של תנובה, אך התאמנו בדמיינים (סימולטורים) של צבא ארה"ב. הרחבתי מעט על חוקרי החלל, על מטוס הלביא, על טנק המרכבה ועל הישגי החקלאות והרפואה. בכל התחומים האלה פעלו ופועלים עד היום חניכי השפה העברית המתחדשת, שהגיעו להישגים ראויים בתחומי המחקר שבהם עסקו.

אינני חושב שהותרתי עליהם רושם חיובי. אחרי הכול, מטה לחמם היה ללמד אנגלית-אמריקאית בעולם הנשלט על ידי האימפריה האמריקאית מתוך אינטרסים כלכליים אמריקאים, והנה בא חוצפניאק ישראלי ומנפנף בעברית שלו.

בין מכון ויצמן והאוניברסיטה העברית

מספר שנים מאוחר יותר הבנתי מקרובת משפחה שכל למודי התואר השני בפיזיקה במכון ויצמן מתנהלים באנגלית. כשהתרעמתי והתרגזתי והוצאתי קיטור ועשן קיבלתי את התשובה האולטימטיבית: "אוי באמת, אדוני, מה איתך? ... עכשיו זה לא תקופת 'אנו באנו'... אולי אצלכם בשנת תרפפ"ו... חומה ומגדל... זיף זיף ושיירות גמלים...הכול כמובן היה 'שדות שבעמק' בעברית".

עבר עוד עשור או שניים, ואותה קרובת משפחה הגישה עבודת סיום לקבלת תואר דוקטור בלימוד מתמטיקה. עבודת הסיום הוגשה כמובן באנגלית. השינוי היחידי שחל היה, שהפעם אדון "אוי באמת, מה איתך..." לא פתח את הפה. ללמדכם שדור התרפפ"ו לומד מהניסיון ומיישם מהר מאד.

לאחרונה דובר על קיום לימודים אקדמאים גם לתואר ראשון בשפה האנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, וזאת רק למען "קליטת סטודנטים עולים". כאן אפילו לא הנפתי שלט מחאה. מה הייתי כותב עליו? "LET THE HEBREW SURVIVE IN JERUSALEM OUR CAPITOL FOR EVER AND EVER "?

בלי גמגום, בלי התנצלות ובלי סייגים

לפני חודשיים שלושה עלה לכותרות "חוק הלאום". החוק נחקק ב-19 ביולי 2018 על ידי ממשלת ימין בראשותו של מר נתניהו.

לענייננו ראוי להדגיש כי בחוק זה נקבעו (שוב) סמלי המדינה, כדלהלן:

שם המדינה הוא ”ישראל". דגל המדינה הוא לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו, ומגן דוד תכול במרכזו. סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה ”ישראל“ למרגלותיה, המנון המדינה הוא ”התקווה". החוק החדש מתייחס גם למעמדה של ירושלים כבירת המדינה. רוב הנושאים הללו כבר הוסדרו בעבר בחוקים שונים, אבל השלטון הנוכחי המגדיר את עצמו "ציוני-לאומי-יהודי" הרגיש צורך להדגיש משנה הדגשה את כל נושאים הללו, וכבר דובר על כך רבות.

אבל לענייננו חשוב שהחוק קובע כי השפה העברית היא שפת המדינה. בלי גמגום, בלי התנצלות ובלי סייגים. קיימת גם התייחסות לשפה נוספת - ערבית. ההתייחסות לשפה זו, מפחיתה בערכה של השפה הערבית.

החוק המוכר בשמו "חוק הלאום" עורר הפגנות וביקורת שלא כאן המקום לדון בהם. אולם באירועים בינלאומיים רבי משמעות מקפידים נציגי ישראל מאז הקמת המדינה כי הדגל הלאומי של ישראל יוצג במעמדם של דגלים אחרים. כך ברחבת בנייני האו"ם, בוועידות בינלאומיות בארץ ובעולם ועוד. בטכסים בהם משתתף נציג ישראלי ונהוג בהם לנגן את ההמנון, כמו תחרויות ספורט, אזכרות בינלאומיות, קונצרטים בינלאומיים ואירועים שונים, מוודאים נציגי ישראל מאז 1948 כי התקווה תנוגן כראוי.

אולם, כאשר מגיע הדבר לייצוגה של השפה העברית בעולם כסמל מהותי של התחדשות העם היהודי, מתעלם ראש הממשלה ה"ציוני-לאומי-יהודי" מחובתו, מתחטא לפני מאזיניו באנגלית, ומתהדר במבטא המעוגל והחלקלק, בשפה שהקנו לו הוריו ואוניברסיטות אמריקאיות נחשבות.

כששואלים מדוע, התשובה בדרך כלל היא: כדי שהמאזינים יבינו את כוונותיו באופן מדויק. כאילו כל המאזינים לו הם דוברי אנגלית משובחת, ואינם משתמשים בשירותי תרגום סימולטני לשפתם.

בעולם בו תרגום סימולטני נעשה בהקשה על מכשיר טלפון חכם, נראה טיעון זה מופרך מיסודו. מה עוד שכל ארגון בינלאומי אשר קבע שהשפה הנהוגה בו הינה אנגלית, דואג לתרגם באופן רשמי כל נאום וכל מסמך לשפה זו, לרבות שימוש בתרגום סימולטני בכנסים בינלאומיים.

אנו נוכחים לדעת כי כל מנהיג המכבד את התרבות ממנה הוא בא מקפיד לנאום בשפת עמו. כך נשיא סין, נשיא רוסיה, נשיא קוריאה, נשיא צרפת וראש ממשלת יפן, ואף ראשי מדינות האסלאם - אירן, עיראק, מצרים, לוב ומרוקו. לא אחת נואם המנהיג גם בשפה שתפוצתה אינה גבוהה. כך יעשה מנהיג שוודי, אוקראיני סרבי או קרואטי, המנסה להדגיש ולהצהיר באמצעות השפה על קיום עמו כישות ייחודית.

בעניין זה כדאי להזכיר קוריוז משעשע. אפילו בפגישה פרטית בה נכחו רק נשיא רוסיה מר פוטין ונשיא ארה"ב מר טראמפ השתמשו השניים במתורגמן, למרות ששני המנהיגים יודעים אנגלית ברמה המספיקה בהחלט לנהל שיחה.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נואם באנגלית גם ברוסיה ובפולין, בסין ובונצואלה, בסינגפור ובגרמניה, בצ'אד וכמובן בארה"ב - מולדתו השנייה. רוב מצביעיו בארץ לא מאזינים לנאומיו ללא תרגום לעברית (ראו את התרגומים הסימולטניים-לכאורה שמתרגמים השדרים המסקרים נאומים אלה), אבל אין ספק שהשפה האנגלית המצוחצחת שבפיו מעניקה לו בעיניהם נקודות זכות.

העברית בעיניו של ראש הממשלה נתניהו היא שפת ההמון הילידי במדינת ישראל. שפה שאינה ראויה לעמוד במחיצת אחיותיה הצעירות ממנה באלפי שנים. הוא דומה בכך לכל בן עיירה שכוחת אל המגיע אל העיר הגדולה ומקווה שלא יבחינו בבגדיו המטולאים ובנעליו הבלות, באמצעות נוצות של מבטא ומבחר מילים של בית מרקחת אותן הוא מדביק על קרעיו.

דבר עברית בחו"ל, יא ראש ממשלה, דבר עברית. היא תאדיר ותכבד אותך, גם אם אתה מביט עליה בזלזול. בחצי הכדור המערבי מופיעה העברית לא אחת על קירות הכנסיות ובשפת התפילה. ואם הם יודעם להגיד: "הללויה, "אמן", "שרפים", ואפילו "חוצפה", למה אתה חושש?

דבר עברית מבחירה, ואם לא - החוק המוצע יחייב אותך.


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים