אז למה עולי ברית המועצות נוהרים לימין?

בוריס זיידמן | 10 במרץ 2021

הסופר בוריס זיידמן מסביר שלעולי ברית המועצות לשעבר יחס שונה בתכלית למונחים מערביים וישראליים כמו 'שמאל' ו'ימין'. יחסם נשען על מורשת הקומוניזם והצארים המתחלפים ברוסיה מאז ומתמיד, על הדרת המיעוטים, על עקרונות מנחים כמו 'אף שעל', התנגדות למדינת רווחה, סגידה למנהיג יחיד, ומצד שני חשדנות כלפי אידיאולוגיה שלטת

אחד המרכיבים של הזהות המפלגתית ושל תוצאות מערכות הבחירות בישראל הוא ההעדפות הפוליטיות של יוצאי חבר המדינות, והשאלה מדוע רבים מהם פונים אל מפלגות הימין. כדי לענות על השאלה יש להבהיר שתפיסת הימין והשמאל בהוויה הסובייטית והפוסט-סובייטית שונה לחלוטין מתפיסת הימין-שמאל במערב בכלל, ובישראל בפרט.

ראוי להבין שהיחסים האמביוולנטיים בין הומו-סובייטיקוס, שנשאר כזה גם כשלושה עשורים אחרי היעלמות הסובייטים, לבין הקומוניזם, הם כיחסי זוג נשוי לקראת חתונת הזהב. לרוב לא נשאר הרבה מהרומנטיקה, אבל כבר אי אפשר להיפרד. הזליגה ההדדית היא כה עוצמתית, עד שהתפיסות הסובייטיות נשארות באדם גם לאחר שהתאלמן מהאימפריה הסוציאליסטית, או הקומוניסטית, כפי שבטעות מכנים אותה במערב.

הביטוי המובהק לזיקה בין המחשבה הסובייטית לעולים הפוסט-סובייטיים הוא התמיכה ברעיון המנהיג החזק, ורצוי היחיד והמאחד. רעיון זה בהחלט לא זר לימין בישראל, אבל מתלבש כמו כפפה סיבירית לכף יד מוז'יקית בתפיסתם של רבים מעולי חבר המדינות, או בפשטות 'ברית המועצות'. רעיון העלאתו של המנהיג לדרגת אל או לפחות לדרגת צאר מלווה את ההיסטוריה הסובייטית מאז הפלת הצאריזם ב-1917. ולדימיר אילייץ' לנין הוחלף בסטאלין, זה הוחלף בחרושצ'יוב וזה הוחלף בליאוניד אילייץ' ברז'נייב. לנין כונה הצר אילייץ' הראשון, וברז'נייב הצאר אילייץ' השני. לגורבצ'וב  קראו הנתינים "צאר מישקה המסומן", זה המסומן על ידי האל, בהתייחסם לכתם הקריאטיבי על מצחו. הצאר הנוכחי, ולדימיר פוטין, הוא "ולדימיר השני", גם הוא בעקבות לנין.

עיקרון הרב-מפלגתיות ממש מצחיק את השמאל הסובייטי, גם את הרוסי הפוסט-סובייטי. רק מפלגה אחת חזקה, עוצמתית, אינטרנציונלית, בתנאי שבראשה עומד רק רוסי, תוכל לסייע למעמד הפועלים ולהפיץ את רעיון השמאל בכל העולם.

כלכלת רווחה מול כלכלה מגויסת

התפיסה הסובייטית והפוסט-סובייטית (מכאן ה'רוסית') של הימין והשמאל, מושתתת בעיקר על תפיסה מעמדית-כלכלית. על פי תפיסה זו השמאל הפרוגרסיבי הוא מעמד הפועלים המנוצלים והעשוקים, כפי שאפשר לראות במילות האינטרנציונל, בעוד שהימין הרדיקאלי הוא מעמד הבורגנים, הקפיטליסטים, הקרוי בנוסף גם "רוואנשיסטים" (revanshe) או ריאקציונרים. כלומר, הימין הרדיקאלי הוא הימין המנצל, המתעשר על מכירות הנשק, הממריץ את מרוץ החימוש והדוגל בכלכלה חופשית, ובשתי מילים: קפיטליזם חזירי. השמאל לעומת זאת הוא מעמד הפועלים, מעמד הפרולטריון: "לא כלום אתמול – מחר הכול", שכדברי לנין "אין לו מה לאבד זולת כבליו".

לכאורה בהיבט הזה יש תאימות מסוימת בין הגרסאות להגדרת ההבדל בין הימין והשמאל, זו המערבית וזו הרוסית. אבל, ויש כאן אבל גדול, אם נבחן כמה מן העקרונות בהם דוגל השמאל המערבי נוצר כאן דיסוננס טרגי-קומי בין תפיסת המערב לבין התפיסה הרוסית. הדיסוננס הזה מתבטא במספר עקרונות.

השמאל המערבי דוגל בכלכלה סוציאלית, חלוקת משאבים הוגנת בין היצרנים בעלי היכולת לבין מעוטי היכולת. אבל, שאלו איש שמאל מערבי האם הוא דוגל בכלכלה מגויסת, כלכלת תוכניות חומש, כלכלה שהיא כולה בידי המפלגה השולטת? הוא יעקם את אפו המעודן בדרכו ל"בוטיק סנטרל", ויאמר שזה סוג של פשיזם כלכלי. לעומתו, השמאל הרוסי בהחלט דוגל בתפיסה הכלכלית המגויסת והריכוזית. כלכלת שוק מתונה? מה פתאום – רק דיקטטורה של הפרולטריון. אגרוף הברזל של השמאל הינו ריכוז כל עתודות היצור בידיו המוז'יקיות.

העיקרון הטריטוריאלי המאפיין את הימין הישראלי, עקרון ה"אף שעל", הוא בהחלט עיקרון סובייטי, ולאחר מכן רוסי. אין מוותרים על קרקע שעליה אתה שולט. גם ככה ישראל היא מדינת חדר וחצי. הערבים? חייבים חינוך מחדש, יהודיזציה בכוח הזרוע. הדתיים? אנשי עדות המזרח? האפריקאים? הלהט"בים? ישראלים יקרים – אתם "משתוללים משומן". עבור האוזן המערבית המעודנת, ובוודאי באוזני השמאל הישראלי, זה בהחלט נשמע ימין קיצוני.

הביטוי הנפלא "משתולל משומן" (s/ot jiru besitsya) מציין את כל העיוותים המחשבתיים הנהוגים לכאורה במערב. פשוט טוב להם מדי, ולכן הם צמאים לחידושים, שינויים, היפוכים וכל דבר אשר אינו בגדר הישרדות פשוטה. מעדיפים אמנות אבסטרקטית לעומת ה"סוצ-ריאליזם"? משתוללים משומן! תנועת הלהט"בים? משתוללים משומן! נשיא שחור? משתוללים משומן! אירופה מציפה את עצמה במהגרים? משתוללת משומן! וכך הלאה, אתם תמשיכו את הרשימה.

הסעיף החמישי והחושב השונה

העיקרון האתני של כיבוד התרבות השונה של מיעוטים אינו מקובל על הרוסים. זאת דווקא בשם המטרה לממש את ערך השוויון, על פי כלל מרכסיסטי הקובע שהמטרה מקדשת את האמצעים. מהם האמצעים? יצירת הומו-סובייטיקוס, המזניח ואפילו מבטל ומוחק לחלוטין את ההבדלים האתניים, הדתיים והלאומיים, ויוצר עם אחד אחיד ומאוחד. נשמע בן-גוריון? מבולבלים? גם אני! במערב עיקרון כזה נחשב לאומני, טוטליטרי, ימני רדיקאלי. האם תנועת שמאל מערבית כלשהי תעז לדגול בסימון הלאום או הדת בדרכון של אזרחי המדינה? ראו לעומת זאת את "הסעיף החמישי" בדרכונים הסובייטיים.

מהו הסעיף החמישי? בדרכונו של כל אזרח ואזרח ב"מעצמת השמאל הטובה בעולם עבור אזרחיה", לאחר סעיף השם, המשפחה, שנת הלידה, מקום הלידה ומקום המגורים צץ לפתע סעיף מספר חמש שכה העיב על ילדותי הסובייטית שטופת השמש הברז'נייבית. סעיף זה דרש לדעת מהי ה'נאציונאלנוסט' של האזרח המאושר. המאושרים ביותר היו ה'רוסי', ה'אוקראיני' וה'ביילורוסי'. אחריהם השתרכו הלאומים הבלטיים, שסבלו מחשדנות תמידית. ה'קווקזיים' (גרוזינים, ארמנים ואזרים), זכו לבוז מוחלט. 'אנשי הסטאנים', הטורקמנים, הטדז'יקים, האוזבקים, הקירגיזים והקזחים באו אחריהם, והאחרונים בשרשרת המזון של הסעיף החמישי היינו אנחנו, ה'יאווראיים' – היהודים. טוב, לפחות בברית המועצות העלו אותנו מדרגת 'הדת' לדרגת 'הלאום' עוד לפני קום המדינה. על כך נשתחווה אפיים ארצה לכל הצארים – החל מאילייץ' הראשון וכלה באילייץ' השני.

ובכן, ככלל ברזל, רצוי מלובן, דָגַל השמאל הסובייטי בעקרון חוסר הסובלנות לשונה באשר הוא: בן מיעוטים, להט"ב, דיסידנט, אנארכיסט ובעיקר ל"חושב שונה" (inakomislyashiy) שהוא מושג בהווייה הסובייטית, הפרסונה המעזה לחשוב אחרת בכל הנוגע לנפלאות המתודה הסובייטית. המושג 'אינאקומיסליאשצ'יי' נהגה בציבור על ידי הדיסידנטים עצמם, אך אומץ באהבה ובטמטום על ידי הממסד הקומוניסטי-סוציאליסטי.

בהיבט הזה הרפובליקנים בארה"ב יסתדרו הרבה יותר בהרמוניה עם ה'רוסים' מאשר הדמוקרטים. הרי האזרח הרוסי הממוצע מאמין שמנהיג ארצות הברית חייב להיות לבן, רצוי בלונדיני עם עיניים כחולות, ממוצא גרמני (טרומפף), ולא שחום-עור ממוצא בלתי ברור ששם משפחתו מזכיר את אוסאמה, ושמו האמצעי הוא חוסיין. גם הצאריצה יקטרינה שהחליפה את פיוטר הגדול הייתה ממוצא גרמני. לא נורא. אבל האם יכול האזרח הפוסט-סובייטי לתאר לעצמו שיונהג על ידי 'ניגר'? כושי? מוסלמי? תגידו, אמריקוסים (כינוי לאמריקאים) – התחרפנתם לגמרי? היכולת הטראמפית לזרוק בכל רגע כל פונקציונר מהבית הלבן הוסיפה לאהדתו בעיני האזרח הרוסי. הוא שליט. הוא יכול. הוא כל-יכול. סיסמת הבחירות של הֶר טרומפף – בואו נחזיר את אמריקה לגדולתה – אינה חדשה עבור האזרח הפוטיני. נכון. זה מה שפוטין מנסה לעשות וגם לא מעט מצליח במהלך כל שנות שלטונו.

איני רוצה להלאות אתכם בעוד קווים מקבילים בין הרפובליקנים הטראמפיסטיים לבין התפיסה הפוסט-סובייטית. למשל, אמריקה לפני הכול, אמריקה השוטר של העולם, בעל המאה הוא בעל הדעה ועוד. רק ננסה לסכם את הפרדוקס: אנשי הפיל הרפובליקני – אנחנו מבינים אתכם! החמור הדמוקרטי יישאר חמור גם אם יגדל בחוות סוסים! (אמרת כנף ערבית דווקא).

חשיבה הפוכה ואינטליגנציה זה חרא

ראוי לציין גם את רעיון "החשיבה ההפוכה", או "בהפוך על הפוך" כפי שנהגה במחוזותינו. האזרח הסובייטי או הפוסט-סובייטי רגיל לקרוא בין השורות, לחפש משמעות נסתרת, לעיתים הפוכה לחלוטין מהנאמר על ידי הממסד. לכן, אם הממסד דוגל ברעיון הדמוקרטי האמריקאי (מדיניות סוציאלית, סובלנות למהגרים, פשרה עם האסלם הקיצוני, שוויון זכויות) הרי שברור שהוא מנסה לטמטם אותנו, ולכן ברור לנו שהאמת היא בידי הרפובליקנים! אנחנו לא עדר שילך אחרי האידיאות הרשמיות, אלה המוכרזות מעל במות הפוליטביורו או הדוּמָה. אנחנו יודעים ומבינים למה באמת התכוון המשורר!

זהו העיוות הקבוע גם בתפיסת השמאל-ימין אצל אנשי העלייה הרוסית בישראל. הוא אכן הצורך שהתגבש בעשרות שנות שלטון סובייטי ואחר כך פוטיני לקרוא בין השורות, בהפוך על הפוך. אם האידיאולוגיה של האליטה הישראלית היא שמאל – הנכון הוא הימין. פשרה טריטוריאלית, לגרסת השמאל הישראלי? הצחקתם את השמאל הקומוניסטי. סובלנות ללהט"בים? השתגעתם? זה הרי המערב הנרקב ה"משתולל משומן".

השמאל תרבותי יותר ואינטליגנטי יותר מהימין? בעיני המערב בוודאי. אבל "אינטליגנציה זו חרא" – ביטוי שטבע סבא לנין. האינטליגנטים בעיני הרוסים "מדשדשים", קוסמופוליטים, חנאנות. הם חזיר בנשמת אפה של המהפכה, תרתי משמע – אם ניצור פראפראזה על "נזם באף חזיר.

ניתן להביא כאן דוגמאות רבות נוספות לעיוותים בתפיסת השמאל-ימין-שמאל המערבית מול הרוסית-סובייטית. כל אלה הם הסיבות לכך שקשה מאוד למצוא בשורות השמאל את אנשי העלייה הרוסית, הסובייטית ועליית חבר העמים. דבר אחד אפשר לומר לטובת תפיסת ה"ימין-שמאל" הרוסית. זוהי תפיסה מרקסיסטית-לניניסטית מקורית. כוח הזרוע. דיקטטורת השמאל. שוויון בכל מחיר. כלכלה ריכוזית. דיכוי ויישור השונה. זה השמאל המקורי. רק אל תראו את זה בבקשה לשמאל הישראלי-ליברלי-פרוגרסיבי-פלורליסטי. הוא יקרא לזה פשיזם, הכל-כך מאפיין את הימין. מבולבלים? תקראו את "הקפיטל". ואז תהיו מבולבלים באמת.

כהסתייגות לקו המנחה של המסה הזו, אהיה מוכרח לציין שגדל כאן ושם, בישראל ובמרחב הפוסט-סובייטי, דור חדש של פוסט-סובייטים שלא טעם את נפלאות הסוציאליזם הטוטליטרי. זהו הדור שמעז לבקר את פוטין, מנסה להפיל את לוקאשנקו ברוסיה הלבנה ומתחבר לרעיונות השמאל המקוריים. הדור הזה נקרא במידת מה של זלזול בסלנג הרוסי "הלא-מפוחדים", אלה שלא נולדו, חיו ומתו בתחושת פחד, אלה שלא טעמו את נחת זרועו של השלטון, אלה שלא נשלחו אל מקומות ה"לא כל כך מרוחקים", ביטוי סובייטי לקולימה, סאחאלין, קמצ'טקה וסיביר. הם באמת ובתמים מאמינים בעקרונות הליברליים, הפלורליסטיים והפרוגרסיביים של השמאל – כפי שהשמאל ממש היה רוצה להיות, להיראות ולהישמע.


1
עוד בנושא
מאמרים קודמים

מסדר כריות האבן

12 באפריל 2021

טנגו בנות שֵם

30 במרץ 2021

מילון החלל

29 בינואר 2021