אפרים קישון, אבי ההומור הישראלי

רוביק רוזנטל | 30 בספטמבר 2015

גדולתו של אפרים קישון כאמן ההומור נוצרה מחיבור של שלוש סגולות. הסגולה הראשונה היא היכולת לגלות את האבסורד שבמצב האנושי ובמצב הישראלי. הסגולה השנייה היא היכולת לברוא סיטואציות קומיות. הסגולה השלישית היא היכולת ליצור הומור באמצעים לשוניים. היכולת הזו עומדת לעצמה ואינה נסמכת על הסגולות האחרות, אבל היא מתלכדת אתן לשלמות היוצרת הומור עילאי, ומציבה את קישון לבדו בפסגת פנתיאון ההומור הישראלי.

הומור כרוך בהפתעה. אנו מצפים להשתלשלות עניינים שגרתית, אבל יש טוויסט בסיפור, משהו בלתי צפוי קורה. אם הבלתי צפוי חושף יסודות מאיימים שלא ידענו על קיומם, סימן שאנו צופים בסרט מתח או אימה. אם הבלתי צפוי משחרר אותנו וחושף את דווקא האבסורד או את היעדר ההיגיון שבחיי השגרה, אנחנו צוחקים. הומור לשוני, בהתאמה, שובר את שגרת הלשון. אנחנו מצפים לרצף טקסט שהורגלנו אליו, אבל במקומו צצה מילה לא צפויה, ביטוי חדש, מבנה תחבירי לא מקובל. היסודות הלשוניים החדשים חושפים יסוד כלשהו, לא תמיד גלוי לעין, ביסוד הלשוני הישן הגורם לנו לצחוק במקום להרים גבה על השינוי. החשיפה הזו היא תנאי הכרחי, שכן אם לא תהיה לחשיפה משמעות נתפוס את השינוי כעילגות, בורות או פליטת פה.

ההומור הלשוני של קישון בנוי רובו ככולו על הבלתי צפוי, על חידוש, ואריאציה, עיוות החושף משהו בלשון השגורה שלא חשבנו עליו. גדולתו של קישון היא שהמשחק הלשוני שלו מתקיים בשורה של ערוצים לשוניים. מגוון הערוצים והעקביות ביצירה הלשונית הפכו את לשונו של קישון לתופעה לשונית ייחודית, ואת קישון עצמו לגיבור שפה, שלא רק יצר הומור לשוני אלא גם השפיע על הלשון ממנו ואילך, ולא רק על לשון ההומור. ערוצי היצירה הלשונית של קישון פרושים על פני הלקסיקון, הסמנטיקה, הדקדוק והתחביר

החשמלטור מפרטצ'יה

מקבץ חידושי מילים של קישון, או הענקת משמעות חדשה למילה קיימת:

אמש, אמשים. יום כלשהו בעבר הקרוב: "באחד האמשים", "באותו אמש גורלי", "באחד האמשים המשונים הללו", "באמשים היסטוריים אלה", "לפני אמשים מספר" ועוד.

בעלה. רעיה, אשת איש, נקבת הבעל.

גָמַז. חיסל, שחט. על שם מבקר התיאטרון האימתני חיים גמזו: "'הבל הבלים הכול הבל' אמר קין וגמז את הבל נפש".

גַמזור. רמזור הנדלק ברגע הלא מתאים.

גמיזמוז. גימוז מתמשך.

הור. אב: "גם אני בעצמי הור מסור מאוד, ממש יידישה מאמה".

חשמלטור. חשמלאי: "מיד הוצאתי איפה את פנקסי הקטן ורשמתי בו: להזמין חשמלטור!".

טופסת. מחלת הטפסים של הבירוקרטיה הישראלית.

כך. דרך מיוחדת של קישון בהצגת דיאלוגים: "בסדר – כך ארבינקא – אז אתה נוסע לחיפה עם שישה אלו ומיד חוזר". "טוב – כך גליק – אז מה קורה בכל זאת לז'יוואגו?". התאמה ישראלית לצורה הונגרית מקובלת.

שמולדוזר. השופל שמפריע את מנוחת השכנים, תעלת בלאומילך.

שני צעדים מהחלון שלי עומד שמולדוזר

פיראמידאלי. נפלא, מרהיב: "קפה פיראמידאלי! קפה עולמי! קפה קוסמופוליטי!".

פַּרטָצ'יה. כינוי למדינת ישראל. "פרטצ'יה, אהובתי" הוא שם אחד מספריו.

שפוֹפ. שפופרת: "הורדתי אפוא את השפופ".

תחתון. תחתונים, ביחיד, מבשר אופנה לשונית בענייני ביגוד: "בכובסה כל תחתון"?

זבנג וגמרנו

מקבץ מטבעות לשון מתוצרת קישון.

אשתי הקטנה. הכינוי שהדביק קישון לרעייתו: "אני ואשתי הקטנה עומדים בפרץ וסופגים בסמרטוטים".

הג’ינג’י עם המפתחות. האיש שבלעדיו שום דבר לא זז, והוא תמיד נעדר.

זבנג וגמרנו. שם של רשימה וספר בעקבותיה, שהפך מטבע לשון בתחום הבטחון, לאו דווקא לחיוב.

חינוך תרדני. חינוך לאכילת תרד.

עולם תחתון. בגדים תחתונים.

עומד או לא עומד? השאלה הנצחית על בניין ההסתדרות, בפי שני השמוליקים.


הבניין עומייד או לא עומייד? שמוליק סגל ושמוליק רודנסקי

רגע חושבים. ארבינקא היה הראשון.

מלמלתי נים כן נים

קישון הרבה להשתעשע בצירופי לשון מוכרים אפילו שחוקים, לשנות אותם מעט ולהמציא אותם מחדש:

  • אחת היתה מעדות המזרח והשנייה מעדות המערב.
  • אזרח צנוע ורעייתו הנחבאת אל כלי המטבח.
  • בלי מקצוע, בלי שום דבר, כלום, רק עתיד אחד ארוך נגן.
  • קהל רב מילא את המקום מפה אל פה שעל מנת לא לקבל פרס.
  • אחרי משא ומתן הגענו לעמק השווה משהו.
  • בזמן האחרון צעד הקולקטיב הנאה ממש מבכי אל בכי 12
  • בלונדינית כדרך הצבע.
  • הגיעו מים עד גועל נפש.
  • חפץ שאין חפץ בו.
  • כידוע לכל בר בי דעת
  • בשום אופן, את שומעת – אני שורק לה כלאחר פה.
  • מלחך פנחס. מתחנף לאדם ששמו הפרטי פנחס, ושם משפחתו לבון.
  • מלמלתי נים כן נים

אני סנדלר אני

סאלח שבתי. הסמל הספרותי-קולנועי של עולי עדות המזרח. הומצא על ידי אפרים קישון, גולם על ידי חיים טופול, ויצר סטריאוטיפ שלא נשבר עד היום. העולה המזרחי סאלח שבתי הוא גס, עילג, ערמומי, מרושל בלבושו, ובקיצור, לעולם לא יצא ממנו אשכנזי טוב, או לפחות ישראלי. טכניקת המשפטים המובילה של קישון: משפטי סנדוויץ', בעיקר מפיו של סאלח שבתי עצמו, הוא חיים טופול. להלן מקבץ מייצג:

  • זה מקצוע יפה זה...
  • מה, מה יש פה מה?
  • בן שיהיה, את שומעת? בן!
  • אני סנדלר אני.
  • איפה יש בית, איפה?
  • איך אני נראה איך?
  • הכל באמת הכל זיפת, הכל.
  • אף פעם לא יהיה לי שיכון אף פעם.
  • אין עבודה אין שיכון אין שום דבר אין.

סוסה? אני מוכר חבובה כמו סוסה אני? 

  • "נמלט מתחת למיטה ברוב פלצותו“

  • “קיבלתי חום גבוה וברכי התנפחו פלאים“

  • “נעלם בצעקה צרודה באפילת הצהריים“

  • “שואג בחזרה אל תוך חשכת ההשכם“

  • “אדון אחד ממושקף קשה, בעל שיעור קומה קטנה מאוד“

  • “שום תיקון, שום שיבוש קל שבקליל, שום גרז', רק פה ושם לעתים קרובות“

  • “בפסאז' נתגלגלו חיידקי שפעת תשושים מכפור“

  • “ישבנו בבית הקפה ובחשנו את הטורקי בארשת של סתיו“

  • “רגלו של ארבינקא היתה מונחת בצד כאבן שאין לה הופכין ועל פניו מזור ורוד“

  • “שולטהייס האגדי מדשדש על המפתן ובעיניו מגור נעלם“

תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש