חיים נחמן ביאליק, המעיין המתגבר של תחיית הלשון

רוביק רוזנטל | 10 במאי 2015
הטקסט והציטוטים הוכנו בשיתוף עם המשורר שמעון אדף

חיים נחמן ביאליק הוא גיבור שפה בכמה וכמה ערוצים. אין תחום והיבט של העברית שביאליק לא פעל בו והשפיע עליו השפעה מכרעת. הוא חידש מילים לעשרות; הקים בית הוצאה לאור שפרסם את כתביהם של גדולי הסופרים של דורו תחת שרביט עריכתו; תרגם יצירות מופת מספרות העולם; וכתב בעצמו מאמרים, פרוזה ובעיקר שירה.

הכתיבה השירית, שהיא פסגת הישגו של ביאליק, חושפת את מה שביקש לעשות בשפה. ביאליק ביקש לאפשר לשפה, ששימשה מאות בשנים כלשון קודש, להביע תכנים מודרניים וחילוניים, לעסוק בנושאים שבהם עסקו גדולי משוררי תבל בתקופתו, ולאייר את אורח החיים היהודי כלאום וכדרך חייו של האדם היחיד. מ"תחזקנה" ו"אל הציפור", דרך שירי אהבה ועגבים ועד לחרוזים שנונים לילדים.

ביאליק זכה בצדק לתואר המשורר הלאומי. שירתו נועזת ורבת עוצמה, והיא עומדת לצד שירתם של משוררים מודרניים גדולים. אולם היא קשורה בחבל טבורה למקורות העברית, למקצבים שלב ולצליליה. במערכות הדימויים וההקשרים השונים שלה נוכחים ומהדהדים המקרא, לשון הנבואה, הפיוט וההלל, לשון המשנה, לשון חכמים, והעברית שבהגותם של הפוסקים הגדולים מימי הביניים. העברית שארג ביאליק למען היהודי החדש היא מעשה תשבץ מחוכם. עברית הזרועה חידושים לשוניים שנדמים כשאובים מן המקורות, וצירופי מילים השאולים מן המקורות ונדמים כעברית בת ימינו.

אור שבעת הימים שם יהל

המקורות המקראיים והתלמודיים מהדהדים לאורך ולעומק יצירתו השירית ביאליק:

וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים (ישעיהו ל 26)

כמעט פקחה אמי עיניה העששות וארא: אור שבעת הימים שם יהל (אמי זכרונה לברכה)

וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם (ירמיה יח 3)

הו, הו אמר רבא, הוי אמר אביי – הפֹה בית היוצר לנשמת האומה? (המתמיד)

וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' (שמואל ב ו 14)

ופתאום – שימו רווח, גם הגזר זה בא, מכרכר בכל עוז, עם בת לפת עבה (בערוגת הגינה)

וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי (במדבר יד 24)

היתה רוח אחרת, גבהו שמי השמים, וייגלו מרחקים בהירים, רחבי ידיים" (פעמי אביב)

מהפקירא קא זכינא [מן ההפקר זכינו] (בבא קמא קטו א)

לא זכיתי באור מן ההפקר, אף לא בא לי בירושה מאבי, כי מסלעי וצורי ניקרתיו, וחצבתיו מלבבי (לא זכיתי באור מן ההפקר)

אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת (תהלים צב 7)

"ובהתעטף הלב ובהיותו למסוֹס, אל תראֵני עין זר, זר לא יבין את זאת – , ועֲרירי אחרישה ביגוני" (ביום קיץ, יום חום)

וְזֵרִיתִי אֶת כָּל שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל רוּחַ (יחזקאל ה 10)

"זריתי לרוח אנחתי, וירווה החול דמעת עיני; הרוח! – אם תמצא את אחי אמור לו – אוד עשן הנני" (זריתי לרוח אנחתי)

יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור (ת"ב חגיגה יא ב).

נד, נד, נד, נד, רד, עלה, עלה ורד. מה למעלה? מה למטה? רק אני, אני ואתה (הנדנדה)

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה (בראשית כה 34)

לא אמכור בכורתי בנזיד עדשים, בתרועת השקר קולי לא יתבולל" (על סף בית המדרש)

בני, הווי קל כצבי ואל תהא עצל לקרות קריאת שמע בעונתה (אוצר המדרשים [אייזנשטיין] אליעזר 29)

בצאתנו אל הגיא, נרקוד יחד – כה לחי! על ההרים קל כצבי, גדי בן עזים, גד גדי, (גד גדי)

"שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה" (שיר השירים ה 2)

רסיסי לילה תלויים שמה, בין עשבים ומזהירים" (נושנות)

"ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך, שהקרבתני תחת כנפי השכינה" (ת"ב שבת לא א).

ואני, גוזל רך, נשתכחתי מלב, תחת כנפי השכינה" (לבדי)

 

תחזקנה, שלוש גירסאות

שירו של ביאליק "ברכת עם", או בשמו הנפוץ יותר "תחזקנה", הפך להמנון הבלתי רשמי של תנועת העבודה הישראלית, וזכה למגוון ביצועים ופרשנויות. להלן שלוש גירסאות

גירסת זמרשת:

הגירסה הדו לשונית:

גירסת ניקוי ראש:

מגחלילית ועד מטוס

ביאליק היה מחדש מילים פורה, גדול מחדשי המילים לצד אליעזר בן יהודה. וכך הסביר:

"המלים החדשות שמצאת במעשי ידי – לא חידשתין בכוונה, לשמן, אלא הן נתחדשו לי מאליהן, בתוך כתיבה, ולצורך. – הנה הפועל 'רשרש', למשל, שאני אני הפושע הוא שחידשתיו, - פשוט בדיתיו מן הלב, אל נא ייסרני אלוהים ---- ומה תמהתי בראותי -- והנה פשט שימושה של המילה הזו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא" (מכתב שנכתב בשנת 1922 ופורסם מאוחר יותר ב"הדואר").

מילים שחידש ביאליק ונקלטו

אוּם * אוֹפֵף * אַוְרִירִי * אִנְפֵּף * אַפְלוּלִי * אַפְלוּלִית * אֶצְבְּעוֹנִי *  בַטּוּחוֹת * בַּטְנוִּני * בְּצַלְצָל * גְּבָב * גַּחְלִילִית * גַּחְמָן * גַּלְגֶּלֶת * גְּרִיָּה * גְּרִיסָה * דּוֹרְסָנִי * דִּמְדֵּם * דַּפְדֶּפֶת * דֻּקְטַר * הֻבְרַח * הֵגִיב * הִדְגִּים * הָוָי * הִכְחִיל * הַכְלָאָה * הִסְתַּלְסֵל * הִצְדִּיעַ * הִצְטָרֵד * הַצְלָפָה * הִקְרִין * הִשְׁתַּרשֵׁר * וִסּוּת * וַסָּת * זָהֹב * זְהַבְהָב * זַהֲרוּרִי * זִהֲרֵר * זְנַבְנָב * זַעֲרוּרִי * זְקַנְקָן * חֲבַרְבָּר * חַבְתָּן * חַיְכָנִי * חֲצָיָה * חֹרְשָׁה * טוֹרְדָנִי * טָחוּב * טֶחָן * טַיִס * טַיֶּסֶת * טָפְסָן * יְבוּא * יְצוּא * יֶרִי * כְּחַלְחָל * כְּרָזָה * לִוֵּחַ * לַחְלוּחִי * מִזְחֶלֶת  * מְחֻטָּט * מַחְמָץ * מַחַק * מְחֹרָץ * מָטוֹס * מִמֵּשׁ * מְסֻּיָג * מַעֲנָק * מְפֹרָר * מַצְלֵמָה * מְקֻמָּח * מְרֻשָּׁת * מִתְוֶה * מַתָּז * נִדְרָךְ * נַוְלוּת * נִקְרָם * נְשֹֹׁרֶת * סְדָּר * סוֹכֵךְ * סָמוּק * סִמֵּל * סֶפַח * סָתוּר * עָבֵשׁ * עֶרְגָּה * עֵרוּת * פֻּלְחָנִי * פְּמֵּפם * פִּצּוּל * פַּקָּח * פִּקְּחִי * פְּריֹון * פָּשׂוּק * פַּשִׁטָנוּת * צַוְחָנִי * צְוִיץ * צִחְקֵק * צַלְחִית * צָפוּד * צְרָצָר * קְדַחְתָּנִי * קַטְלָן * קְלִישׁוּת * קַשְׁוָה * קַשְׁקְשָׁנִי * רַחַף * רֶסֶק * רֶקַע * רַשָּׁם * רָשָּׁף * רִשְׁרוּשׁ * רָתוּק * שִׁגָּיוֹן * שֵׁדוֹן * שֵׂיָה * שַׁלְדָּג * שַׁמְנוּנִי * שְׁנוֹרֵר * שְׁנִינוּת * שְׁפִיעָה * שְׁרִיק-שְׁרָק * תְּאוּנָה * תְּגוּבָה * תְּהוֹמִי * תָּוִית * תְּחִקָּה 

מילים שחידש ביאליק ולא נקלטו

אֲגוּדָלִי * אֵזוֹבִי * אַזְנוֹנִי * אִלָּמוֹן * אַפְנֵר * אַפְּתֵיקוֹן * בִּהֵם * בַּחְנִין * בִּיבוֹנִי * גַּיִץ * גַּיֶּצת * גָּלְמִית * גְּלַפְכֹּל * דִיג * דְּיוֹפָנִי * דִּינָן * דָּפוּף * דָּרוּג * דָּשִׁוּא * דָּשִׁיא * הִסְתַּבֵּל * הַשָּׁאָה * הַשְׁרָאוּת * הִתְבַּדְלְחוּת * הִתְכַּשּרּות * הִתְמַצְמֵץ * הִתְמַקְּרוּת * זִבֵּל * זוּטָה * זִכְרִיָּה * זַמְזוּם * חַבְיָתָן * חֳזַרְזָר * חִמֵּשׁ * חַצָצוֹן * חָרֵר *  טַבְּחָנִי * טוּסִית * טִלְלוֹןֹ * טְעֻנָּה * יוֹנָה * יַצֶּקֶת * כַּבְּדָן * כַּבִּישׁ * כֹּד * כִּפְיוֹן * כָּרֹם * כַּרְכְּמוֹנִית * כִּרְכָּר * כְּתָבִי * כְּתִיבִי * כָּתְלִית * לֹהַּ * לֵהֶה * לִילְיוֹן * לֶשֶׁךְ * מַגְלוּל * מַגָּרָה * מִזָּה * מִזְרָה * מְחִדָּה * מַחֲוֶה * מַחַט * מַחְצֶצֶת * מַחֲרֹסֶת * מַטְבֵּעִי * מִטְחֶנֶת * מֵיצָק * מְכַסָּה * מִכְפָּה * מִכְרֶכֶת * מַלְבֵּדָה * מַלְטֶשֶׁת * מְמֻשְׂכָּל * מְנַקִּית * מַסָּק * מַסָּרָה * מַעְפָּל * מַעֲרִיכָה * מְפַשְּׂקָה * מַקֵּדָה * מַקּוֹד * מְקֻוָּץ * מְקַפָּה * מַקְצָה * מִקֵּר * מִרְבָּה * מִרְבַּעַת * מַרְוָה * מְרֻכְרָךְ * מַשָּׂג * מְשׁוּרָה * מִשְׁוָרַיִם * מַשָּׁךְ * מִשְׁלֶבֶת * מְשֻׁנְשָׁן * מִשְׂעֶרֶת * מַשְּרָן * מִשְׁרָץ * מַתְפֹּרֶת * מַתֵּק * נַפְשִׁיּוּת * נַקּוּשִׁית * נֶקֶר * נַתּוִּזית * סֵאָבוֹן * סִגְנוֹנִיּוּת * סַגְנָנָה * סַכָאי * סְמַרְמָר * סַנְוֶרֶת * סִרְטָתָן * עֲבִיב * עוֹנֶקֶת * עִזּוּזָה * עָסוּס * עַפְרוּרִי * עִפָּשׁוֹן * עָרוּג * עֹתֶק * פְּעִיטוּת * פָּרָטָה * פִּרְקִיּוּת * צוֹרְבָנִי * צִדּוֹנִי * צַלְמוַּנָע * צִמְבֵּל * צְמֶרֶת * צִפָּרוֹן * צִפְרוֹנִי * קִבֵּץ * קְיָם * קַפָּץָ * קִצְקֵץ * רַבְנֶשֶׁר * רֶכֶב * רַכְרָךְ * רֶפֶד * רֶצֶץ * רֶתַח * שַׁבְּתַאי  * שׁוֹשֶׁנֶת * שֶׁכֶב * שַׁלְחָפָה * שִׁמְשׁוֹנִית * שַׁעֲלוּל * שַפָּר * שְׁתוּקִי * תִּכֵּף * תִּסְמֹרֶת   

איך שמילה מתגלגלת

יש מלים – הררי אל, ומלים – תהום רבה.

יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכל של חשבון עולם שלם. יש מלה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה. והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים.

אין לך בלשון מלה קלה שלא היתה בשעת לידתה גילוי נפשי עצום ונורא, נצחון גדול ונשגב של הרוח.

אולי כך יפה לאדם, שיהא יורש את קליפת המלה בלא תוכה, כדי שיהא ממלאה, או מוסיף בה, כל פעם מכוחו שלו ומזריח בה מאור נפשו הוא.

(מתוך המסה "גילוי וכיסוי בלשון")

בן סוסים וארנבת יראה

שירי הילדים של ביאליק פרצו את מחסום הדורות. ברבים מהם סובב השיר סביב בעל חיים אהוב.

  • "קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים"
  • "בא, בא, מי הבא? דֻבּא רבא רברבא!"
  • "רוץ בן-סוסי, רוץ ודהר! רוץ בבקעה, טוס בהר!"
  • "ארנבת יראה, ארנבת יגעה, ארנבת נענה – הושע-נא, הושע-נא!"
  • "סנאי קטון גדול הזנב, ישב לו בראש הענף"
  • "עורה, למה תישן ריקא, קוקוריקא, קוקוריקא"
  • "שיי, רעי, שה בן כֶּשֶב, טלפיו זהב, צמרו כסף"
  • "פרפר, פרפר, פרח חי, רד נא מהר, שב עלי!"
  • "קול מנסר, החרגול, מבין חציר ייתן קול"
  • "בת יונים הומייה, בת יונים בהירה, נחתני בים, על כנפי הסירה" 

 

 

  • "אם יש את נפשך לדעת את המעיין, ממנו שאבו אחיך המומתים, בימי הרעה עוז כזה, תעצומות נפש" 

    (אם יש את נפשך לדעת)

  • "השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט" 

    (בעיר ההריגה)

  • "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור" 

    (לבדי)

  • "נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן"

    (על השחיטה)

  • "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה" 

    (מתי מדבר האחרונים)

  • "אחד אחד ובאין רואה, ככוכבים לפנות שחר, כבו שׂפוני מאוויי ויכלו ביגון דומם"

    (אחד אחד ובאין רואה)

  • "ובמותם ציוו לנו את החיים, החיים עד העולם!" 

    (אם יש את נפשך לדעת)

  • "יהי חלקי עמכם, ענווי עולם, אילמי נפש, רוקמי חייהם בסתר, צנועי הגות ועלילה" 

    (יהי חלקי עמכם)

  • "ציל-צליל, היא איננה, ציל-צליל, היא יצאה, ציל-צליל, ובצקלונה את הכל נשאה"

    (ציל צליל)

זולטן קלוגר תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש