רבי יהודה הנשיא ומסורת לשון חכמים

רוביק רוזנטל | 30 בינואר 2016

המשנה, יצירה קבוצתית הרשומה על שמו של רבי יהודה הנשיא, נוצרה בארץ ישראל והגיעה להשלמתה לפני קרוב לאלף ושמונה מאות שנים: אוסף תמציתי ומלוטש של מאות שנים של מסורות שעברו מדור לדור על פה, בהלכה ובאגדה גם יחד. עבור האדם הדתי המשנה היא הבסיס למערכת הדינים והמצוות אשר הלכה והתרחבה בתהליך פרשני שלא פסק מעולם.  עבור כל קורא היא חלון אל עולמם של חכמי ארץ ישראל שלאחר יצירת התנ"ך, אשר שימרו ובנו את התרבות היהודית על חורבות הבית השני ואובדן הריבונות היהודית.

לצד התוכן, מציעה המשנה גם שפה אלטרנטיבית, עברית חדשה ורעננה לצד שפת התנ"ך. התנ"ך הוא יצירת ספרות מופלאה הכתובה בלשון תמציתית, עמוסה דימויים. המשנה היא שפת דיבור חיה, גמישה ושווה לכל נפש, ועם זאת יש באופן הזרימה שלה תחושה שכותביה מדברים לא אחת שירה. בין לשון התנ"ך ללשון המשנה עברה השפה העברית שינויים מרתקים באוצר המילים, במערכות הפועל ובתחביר.

היצירות המאוחרות יותר של לשון החכמים, התלמודים והמדרשים, כתובות בשפה מעורבת, עברית וארמית, והנגישות שלה לדובר העברית היום קשה יותר. עם זאת, העברית שבלשונם של מקורות אלה ממשיכה את היסודות שהתוותה שפה המשנה.

בעברית החדשה נמזגה לשון חכמים, ושפת המשנה שבתוכה, אל תוך השפה החדשה שנוצרה בארץ ישראל, ולעיתים אף לא נודע כי באה אל קרבה. הבוחן את השפה העכשווית יגלה בה את כל רבדי השפה העברית לתקופותיה: זו של המקרא וזו של המשנה, זו של ימי הביניים וזו של העת החדשה, כאשר לשון המשנה מתגלה בכל מקום: בגלוי – באוצר המילים, בתחביר ובצירופי לשון וניבים, ובסתר – בשורשים ששימשו יסוד ליצירת מילים חדשות.

ביטויים מן המשנה שהפכו ליסודות אמונה

אמונת חכמים * בעל תשובה * ברוך דיין אמת * ברוך המקום * גבאי צדקה * גופי הלכות * גופי תורה * גֵר תושב * דין שמים * דרכי האמורי * הלָכה למשה מסיני * מצווה שהזמן גרמה * מצוות לא תעשה * מצוות עשה * עבודה זרה * עבירה שבין אדם לחברו * עבירה שבין אדם למקום * עובד כוכבים ומזלות * עוֹל מלכות שמים * צלם בהיכל *קודש קודשים * קריאת שמע * רוח הקודש * ריבונו של עולם * שמונֶה עשרה * תחום שַבָּת * תחיית המתים.

גלגולו של פיוט: המבדיל

הביטוי המקראי 'בין קודש לחול', משמע, בין התחום האלוהי לבין שגרת החיים הארצית, מופיע בספר יחזקאל: "בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ" (כב 26). במסכת סוכה משמש הביטוי לציון הפרדת זמנים: "היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש, שלוש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע, ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש, שלוש להבטיל העם ממלאכה, ושלוש להבדיל בין קודש לחול" (ה ה). מכאן נולד אחד הפיוטים האהובים ביותר במסורת היהודית שיסודו בתפילת המבדיל: "המבדיל בין קודש לחול/ חטאותינו הוא ימחול". לפיוט הזה נוצרו גירסאות רבות, מעט מהן מובאות כאן.

ויליאם רובין, הגירסה הקלאסית 

 

אברהם פררה, גירסת הלדינו 

 

ג'ו עמר, הגירסה המרוקאית  

 

אברהם פריד, הגירסה האשכנזית 

 

וגירסת חוה אלברשטיין 

 

זוגות זוגות: מילים נרדפות מן המקרא מול המשנה

 

לשון   מקרא

לשון   חכמים

אוויל

(כח)   גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבֽוֹן (משלי יז 28)

שוטה  

הכל   כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן (מגילה  ב)

אופה

וּבַסַּל   הָֽעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה (בראשית מ 17)

נחתום  

הלוקח   מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה (דמאי  ה)

אף

עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵֽאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא (במדבר יא)  

חוטם  

אין   מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו (יבמות  טז)

ארוחה

טוֹב   אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה־שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ (משלי טו)

סעודה  

חבית   שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם (שבת  כב)

דאג

וְהָיָה   עָלֵהוּ רַֽעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג (ירמיהו יז)

חשש  

הלוקח   בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה נכנס לתוך עדרו (בכורות  ג)

דומן

וְֽהָיְתָה   נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה (מלכים ב ט)

זבל  

אין   פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה (בבא מציעא  ה)

חליל

וְהָיָה   כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם (ישעיהו ה)

אבוב  

לא   היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב (ערכין  ב)

יבם

מֵאֵן   יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִֽי (דברים כה)

גיס  

 ואלו הן הקרובין אביו ואחיו ואחי אביו ואחי   אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו (סנהדרין  ג)

מאומה

וַיֹּאמֶר   אַל־תִּשְׁלַח יָֽדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה (בראשית כב)

כלום  

עבד   שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום (גיטין  ד)

מום

כֻּלָּךְ   יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּֽךְ (שיר השירים ד 7)

פגם  

המפתה   נותן בושת ופגם וקנס מוסף עליו אונס שנותן את הצער (כתובות  ג)

מלאך

וַיִּשְׁלַח   יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדֽוֹם   (בראשית פרק לב 4)

שליח  

השולח   גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל (גיטין  ד)

נזיד

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ (בראשית כה)

 

תבשיל  

בית   שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה ... ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו (גיטין  ט)

נטף

אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם־שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם־עָבִים נָטְפוּ מָֽיִם (שופטים ה)

זלג  

זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה (סוטה  ז)

עזר

וַיַּֽעֲזָר־לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ (שמואל ב כא)

סייע  

מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן (פאה  ה)

עיוור

וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּֽצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה (דברים כח)

 

סומא  

חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשכור והערום והסומא ובעל קרי (תרומות  א)

עץ

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיֽוֹ   (ויקרא כו)

אילן  

המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו (אבות  ג)

עתה

כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבֽוֹא (יהושע יד)

עכשיו  

אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי (אבות  א)

פנינה

אֵֽשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָֽהּ (משלי לא)

מרגלית  

מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא (ערכין  ו)

קהל

הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵֽנָּה (ירמיהו לא)

ציבור  

אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך (אבות  ב)

קישוא

זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָֽאֲבַטִּחִים   (במדבר יא)

מלפפון  

הקישות והמלפפון אינם כלאיים זה בזה (כלאים א)

קערה

וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָֽם (שמות כה)

קדרה  

אין   מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה (ביצה ד)

שב

וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל־נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת־הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶֽם (שופטים כא 23)

חזר  

והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל תנאו (גיטין  ז)

שגה

הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה־שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִֽי (איוב ו)

טעה  

הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה (ברכות ב)

שודד

הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא־בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִֽמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד   כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ (ישעיהו לג)

לסטים  

המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים מפני לסטים מפני רוח רעה (שבת ב)

שכווי

מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִֽי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָֽה (איוב לח)

תרנגול  

 אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן (עבודה זרה א)

תמר

צַדִּיק  כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּֽה (תהילים צב)

דקל  

חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח (סוכה  ד)

ביטויים מן המשנה שהשתלבו בסגנון העברית החדשה

אִי אפשר * אחר כך * אלא מה? * אם כך * אם כן * אף על פי כן * אף על פי * אפילו אם * באותה שעה * בְבת אחת * בו ביום * בזה אחר זה * בין כך ובין כך * בפני עצמו * הא כיצד? * הרי זה * ואין צריך לומר * חוץ מן * יפה אמרת! * יש בו כדי * יש בו ממש * יש בו מִשום * כל אחד ואחד * כל זמן * כל כך למה? *כל עיקר * לא כל שֶכֵּן * לא פחות ולא יותר * לאחַר מִכן * לְמה הדבר דומה? * מה שאין כן * מכאן ואילך * מכאן ולהבא * מכאן ומכאן * מן המוכן * מעת לעת * מפני מה * מקובל עלי * עד כדי * עד שלא * על אחת כמה וכמה * על טהרת * על מנת * על תנאי * פעם אחת * קל וחומר * שֶאלמלא כן.

 

צירופי לשון מן המשנה בזמר העברי

"אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות א יד). * "איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי/ כי הוא יודע ש .../ אם אין אני לי מי לי" (חיים חפר).

 

"אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות" (ברכות א א) * "עמוד השחר על יומנו אור יהל/ עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל" (אברהם שלונסקי בעקבות הירש גליק).

"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (אבות ו ו) * "אך אבא בשם אומרו/ תעזבהו יום יעזבך יומיים/ העגלה נוסעת אין עצור" (מאיר אריאל).

"האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום" (קידושין ג א) * "פעם יכולתי לומר לך, הרי את מקודשת/ ניפצתי כוס ואספתי את הבית" (מיכה שיטרית).

"ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" (אבות ו א) * "כמעיין המתגבר/ באתי אלייך שוב/ רגע לפני שאתייבש" (ברי סחרוף).

"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב טז) * "המצווה בה שמיים התחילו/ שוב השניים צריכים לגמור" (יהודה עמיחי)

 

 

"למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן, ויודע שבעים לשון" (שקלים ה א) * "הנה ראו כיצד עברית/ עם אנגלית כורתת ברית/ שבעים לשון, שבעים עמים/ עד בוא אחרית הימים" (אהוד מנור).

"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" (פסחים י ד) * "מה נשתנה הלילה הזה/ בו החתן פלאים ייחזה/ ומן השוק ומן החזה/ יוכל לטעום" (דן אלמגור).

"מסר לו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם" (בבא בתרא מה) * "ואולי לא היו הדברים מעולם, ואולי" (רחל)

 

 

"מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט, לברך אחריו יברך אחריו, הכל כמנהג המדינה" (סוכה ג יא) * "מנהג חדש בא למדינה:/ שמלת שש וכתונת פסים" (חיים נחמן ביאליק).

"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א ב) * "על שלושה דברים עומד העולם/ על הקרקס/ על הפרסום/ והכסף עולה על כולם" (יעקב שבתאי).

"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ... ובתורה אתה עמל" (אבות ו ד) * "טנא ירוק, פרח לבן/ יין אדום, פת במלח/ זה מה שיש/ שב איתנו כאן" (נעמי שמר).

 

 

"שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה" (בבא מציעא א א) * "הכביש חלק, הראות אפס/ שניים אוחזים בהגה/ מושכת לכיוון ההרים והיער/ מושך לכיוון המישור והים" (שלום חנוך).

  • "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו"

    (אבות ד כ).

     

  • "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה"

    (אבות ה טז)

  • "אל תהי בז לכל אדם ... שאין לך אדם שאין לו שעה"

    (אבות ד ג)

  • "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

    (אבות ב ה)

  • "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" 

    (אבות ג א)

  • "כל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא"

    (סנהדרין לז עא)

  • "אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם"

    (אבות ד ה)

  • "שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה"

     (אבות ד ב)

  • "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס"

    (אבות א ג)

  • "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם"

    (אבות ב יא)

תגיות :
רל שניידר, ויכוח תלמודי, פליקר תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש