ע. הלל, גנן השעשועים של השפה

רוביק רוזנטל | 21 ביוני 2015

לפני חצי יובל בדיוק, ב-30 ביוני 1990, הלך לעולמו בגיל 64 המשורר ע. הלל. הלל היה המהפכן הגדול של כתיבת שירה לילדים בעברית, ואת המהפכה הזו התחיל והשלים בשפה. בכל פעם שקראתי לילדיי את השירים המופלאים האלה, המתגלגלים על הלשון, מצחיקים, מפתיעים, ועוברים אל העולם הלשוני של הילד בלי עיכובים ושאלות, אני מסיר שוב ושוב את הכובע מול פניו הרזות, הצוחקות, של ע. הלל, ואומר לו, תיסלם, הלל. אתה גאון.

ע. הלל הלך בכתיבה הזו לילדים על חבל דק. סטייה קלה אל השפה הגבוהה, האסוציאציות, אזכורי הפסוקים העתיקים והחדשים היתה יכולה להפוך אותו "משורר ילדים למבוגרים" כפי שקרה לכמה משוררים, שמרתקים את ההורה המספר ומשעממים את הילד. מצד שני, הוא ודאי לא היה יכול לבחור בשפת הילדים הפשוטה, שכבודה במקומה מונח, נוסח פניה ברגשטיין, מרים ילן-שטקליס, לוין קיפניס, מרים רות ואחרים, שהרי אז לא היה זה ע. הלל, שהוא גם משורר מתוחכם למבוגרים.

ע. הלל הצליח להגיע לילדים מפני ששחרר את הילד שבתוכו בלי לוותר על המבוגר, בדומה לגיבורו המיתולוגי, הדוד שמחה. הוא עשה זאת בעיקר דרך השפה, כאשר העניק בעליזות ללשונו רישיון להתפזר לכל כיווני הרוח. באשר לשונו אינה לשון ילד היא לא יצאה לשון ילד, אבל הילד המקשיב קלט את האופי הילדי שבו יצאה לחלל. הלהטוט הזה, שאינו המצאה של קוסם אלא מעשה אמנות של גאון, הביאה אותו אל הפנתיאון של שירת הילדים. והרי לכם הפרכה נוספת לפסוק  האומר, שבתי הקברות מלאים אנשים שסברנו שאין להם תחליף. לע. הלל אין ולא יהיה תחליף.

מי שרוצה להיות אריה – שיְאַרְיֵה

ע. הלל אהב מאוד לחדש פעלים. הילדים והגדולים הבינו:

"הִבְהֵב הכלב הבהובים"

"ובינתיים הסלט מסתַלֵּט לאט לאט"

"כולכם ריקים, פוחזים ושוטים! סִפְלֵל הספל בכל פה"

"כן, כששמחה מְכַבְּאֵש פה – לא עשן ולא אש יש פה!"

"מכל עבר אַצְרָצִים שכני, צועקים אוי-וי"

"מְכְנַפְנֵף אני כנפיים שְתֵי, ואל השמים – קדימה הֵא!"

"שום כלום ולא כל מאום ואל תקשקשו לי! קִמְקֵם הקומקום"

"מי שרוצה להיות אריה – שיְאַרְיֵה, מי שרוצה להיות קרוקודיל – שיְקְרַקְדֵל! מי שרוצה להיות ציפור – שיְצְפַּרְפֵּר"

מלוכלכני מוזנחני ומצוברח

ע. הלל חבב משחקי דקדוק, נטיות בלתי מקובלות וצורות זוגי מפתיעות:

"או אולי לצאצאי פוּצינָאַיי מוּצינָאָיי אם לכם עשיתי רע?"

"איך אפשר לישון כשצמֵאמֵא, לשתות!"

"הידד והידָדַיים!"

"תחבושת מטפחותַיִים"

"אללי ואֲלְלַיים, ייללו החתוליים. זה מזה ביקשו סליחַיִים, זה לזה שילבו זנָבַיִים"

"הנה כבר אצני ואצני להתחתן, לקראת כלה זו שידה תיתן"

"קם ורודפני עד שתופסֵני, פי ממלאֵנִי בשוקולד"

"שכב השטיח על הרצפה ונאנח: כל כך עצובְני נמוכני ומלוכלך! ... מלוכלכני מוזנחני ומצוברח! עלובני עצובני ומפוצלח!"

משוגע לעברית

ככל שאני משתדל, ועד מאוד קשה לי הדבר, ובעצם איני מצליח כלל להיזכר בשעה שבה הוריתי והייתי לעובר, ורק מעט מאוד, ובמטושטש, מצליח אני להעלות בזכרוני מעשים ופרשות מאותה עת בה הגעתי להיות עובר בן חודשו, ואך לאט לאט ומעט מעט מתבהרת לפני התמונה, וככל שאני מתעבר והולך, והנה זה כבר מעלה אני כמה רשמים או הרגשות או אף מחשבות מן העידן הטרום-ילדותי ההוא. וכאן, במי השפיר, מתברר לי לצערי, לא הכול שפיר. ומאוד מעיקה עלי תחושת הסגירות האטומה הזאת, הלחץ הזה שבתוך האמבט החם והמתקתק-מלוח מדי, לטעמי, בתוך בטן אמי. כי כאן אין באפשרותי לפעול כל פעולה חופשית, כל תנועת שחרור משחררת! רק מנוחה שלמה ושעמום, שעמום ומנוחה, או שניהם כאחד.

ועל כן, על מנת להפיג את השממון הלז, נוהג הייתי, מדי פעם, להאזין לשיחות שניהלו הורי, קצתן שיחות חולין, אחרות בנייני דיומא, ואחרות על המצב, ואחרות על מה יהיה. וכך אירע שלפעמים היתה אמי מפסיקה פתאום ולוחשת לאבי:

-        ששש! הקטן מקשיב!

-        היאך מקשיב? תמה אבי.

-        אני בטוחה! השיבה לו נחרצות. הוא שם את האוזן שלו על הבטן ומקשיב!

-        מאי נפקא מינה! שיקשיב! פסק אבי, הלא איננו ממתיקים סודות מן החדר!

עהלל 3

הלל בין הוריו חתולי ושולמית. צילום מתוך "תכלת וקוצים"

אלא שעתה היתה אמי עוברת לשפה זרה, מלאה פשז', וז'ג'ש, וצץ וצו-חצש, ושאר מיני קולות והגאים מזושרצים כאלה.

-        לא ולא ולעולם לא! הפסיקה אבי. רק לא פולנית! זאת בשום פנים ואופן: לא!

-        אבל הקטן מקשיב, והוא מסוגל להבין הכל!

אלא שמעתה היה אבי מתעטף בשתיקת אלם ולא השיבה דבר.

כי מאז דרכה רגלו של אבי על אדמת ארץ-ישראל נשבע שלא יוציא הגה ואף לא חצי הגה בשפה הפולנית. וכך הווה.

דיברה אמי  ודיברה ואבי שתק. משוגע גדול היה לשפה העברית ונוסף לכך גם עקשן לא קטן! עד שלבסוף נמאס לי (לי ולא לו) הדו-שיח המוזר הזה, ועל כן התחלתי לתופף לה לאמי על בטנה ולאותת לה ששוב אינני מקשיב, ואפשר לה כבר לחזור ולעבור לעברית. והיא אכן, מיד חזרה, וביתר שאת, לשפתה של ארץ ישראל.

אבל על הפולנית לא ויתרה אמי מעולם, ולא כל שכן על יידיש. ואולם אבי, עד סוף ימיו את השפה הפולנית, שפת אמו, שתק.

(מתוך "תכלת וקוצים", זכרונות ילדות בעמק)

ולא נשמע עוד קול התור

ע. הלל לא חשש בשירי הילדים שלו משילוב לשון גבוהה כגון "קונים מגדנות וסתם דורונות", וכן צירופי לשון שעברו טיפול כגון "דמעות של קרוקודיל" בעקבות 'דמעות תנין'. ניבים מן המקורות צצים בעוד ועוד שירים:

הס! דממה גדולה יורדת, ולא נשמע עוד קול התור מקצה ועד קצה הפרוזדור

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ (שיר השירים ב 12)

כי טוב משמן טוב סוף טוב

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדֽוֹ (קהלת ז 1)

איך נפלו גיבורים על מיטת איכילוב!

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים (שמואל ב א 17)

אל תגידו 'בגת נשרף שרפרף'

אַל־תַּגִּידוּ בְגַת, אַל־תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן (שמואל ב א 20)

מתעלפת הפקידה, ונופלת כשדודה

בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד (שופטים ה 27)

חיש קל כצבי, במרץ ובשקידה, מצליח הוא להשיב את נפש הפקידה

בני, הווי קל כצבי, ואל תהא עצל לקרות קריאת שמע בעונתה (אוצר המדרשים אליעזר 29).

והמצב ביש גזר!

כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא [רע מזל] (סנהדרין קה א)

 

לא אהבתי את שירת הילדים המתיילדת

אתה מצליח לשמור על רמה מאוד גבוהה של תחכום לשוני, והיא נשארת בכל זאת כתיבה לילדים. איך זה נעשה?

"העין הרואה מבחוץ, רואה את הדבר ויודעת לקרוא בשמו. כשאני כותב, אני לא יודע שזה מתוחכם. אני לא אומר, הבה ונתחכמה לו. אני כותב כמו שבא לי."

אתה שונה בזה מאוד ממשוררי ילדים אחרים, שהשפה שלהם פשוטה מאוד.

"בילדותי לא אהבתי את שירת הילדים המתיילדת. זה לא לרוחי בכלל. אהבתי את השירים לילדים באמת, לא לילדים כמבוגרים מפגרים. אני לא רואה בילד אדם שעוד לא עמד על דעתו. יש ביניהם נבונים וחכמים וליצנים. אני כותב כפי שאני רואה את הילד, משתדל לקלוע אל יכולת הקליטה שלו."

(מתוך ראיון עם רוביק רוזנטל, 'חותם', 29.6.1984)

ככה סתם, כאילו כלום

לשפה הלא מתיילדת שני פנים: אזכורים של שפה גבוהה, ושימוש חופשי בשפת דיבור, המאפיינת לכאורה מבוגרים:

"הכי פיכְסָה זה ג'וק, שבעברית צחה קוראים לו מקק"

"ככה סתם, כאילו כלום, נכנסנו לגינה"

"כל ציפור פספוסית אללי, אללי, עפה בשמים ומצפצפת עלי"

"מזל שאנ'לא שועל ומזל שגם לא גוזל"

"פעם קראו לי יונק הדבש, היום צופית. 'כפתלי? "

"הכי טָרָלל זה דודי שמחה, שעושה לו סנדביץ' מזוג סנדלים וחרדל"

ע הלל טרלל 1

איור: אלונה פרנקל

שתהיה לי יפה לשבָּתְיָה

חלק מקסמו הלשוני של ע. הלל הוא משחק המילים, החופש לחלק אותן, להרחיב, לשנות על פי צורכי השיר, המקצב והחרוז:

"איזו מהומה! מהומה מיאו מיאו מיאו!"

"היו היו-יו חתוליים"

"עמדה ומדדה לה שמלת מלמלה לה"

"אז יצאו מתוך הים, והרגישו מצויָם"

"אתה לרופא שיניים מוכרח, ידידיל" (נאמר לקרוקודיל)

(לבובה קטיה עושים אמבטיה) "שתהיה לי יפה לשבָּתְיָה"

"ככה, כי שמח לי כל ככה, שהשמש עוד מעט זורחת!"

אהבו את עיניכם הצוחקות

שירת המבוגרים של ע. הלל לא הפכה נחלת הכלל כמו שיריו לילדים, אך היא הייתה פורייה ומוערכת. השורות הארוכות, המתפרצות שהן שיר אהבה לחיים היו לסימן היכר של שירתו:

"הפרדסים הנוסעים פרחו הלצות-הלצות של תפוזים, כי אמרו לשגעני מצחוק" (בסיבוב כפר-סבא)

"אהבו את עיניכם הצוחקות מעוצמת העולם הגואה ובולע אתכם" (על מכונית דודג' בכביש חיפה תל-אביב)

"ושבח אני את החכמים שכרתו בריתם את האדמה, לבוא בסוד מעגלות עולם" (שיר אדמה)

"אתם היודעים את הקיץ, אהבו את הנשים היפות, החמות, גמישות הגו, בשל יופיין וכינור גוון" (זבח הבשרים לבשרים)

"כל הלילה שכבתי בחושך ועיני היו מתות, לא שאלתי את נפשי לעצבונה כי ידעתיה, ולא רציתי לצערה" (יגונות אחרונים)

לא הייתי כנעני

אתה מרגיש שמשוררים השפיעו עליך? אלתרמן?

"אני לא חושב שאלתרמן השפיע עלי ישירות. אני חושב שאני מושפע מכמה כיוונים לאו דווקא ספרותיים. ההשפעה הטוטאלית החשובה ביותר בחיי היא השפעת התנ"ך. אפשר גם להכניס את שירת אוגרית או האלה ענת, שירה כנענית קדומה, לתוך אותו המכלול."

מתי גילית את העולם הזה של השירה הכנענית?

"את התנ"ך למדתי כמו כל ילד. את המיתוסים של האלה ענת קראתי כאדם מבוגר. זה עשה עלי רושם כביר, כמו שעשו על יונתן רטוש ואהרון אמיר. אלא שהם היו 'כנענים מקצועיים'. הרבה פעמים חיברו אותי לקבוצה הזו, ואמרו ע. הלל כנעני... שטויות במיץ אשכוליות. ההשקפה הכנענית נעשתה על ידי יהודים שבאו מחוץ לארץ, והיתה להם בעיה נפשית מיוחדת. אין אף ישראלי יליד הארץ, שהיה חבר בכנענים."

(מתוך ראיון עם רוביק רוזנטל, 'חותם', 29.6.1984)

מילים חרגולים, מילים ג'ירפות

"הו,/ העולם מלא מילים/ מכל המינים ומכל הגדלים:/ מילים נמוכות, גבוהות, נפוחות/ מילים מצחיקות, כועסות, מעופפות/ מילים שובבות, מרקדות, יחפות/ מילים חרגולים/ מילים ג'ירפות/ וגם ככה סתם מילים יפות."

  • למה לזברה יש פסים? – היא ניסתה משבצות אבל זה לא התאים

  • – ולמה תצחק, יצחק? – למה לא? צחק יצחק

  • כלב נובח לא נושך, כלב לא נושך לא נובח, לא נושך ולא נובח, מה עושה? בורח!

  • – לאן את נוסעת ענולה? למתולה! – ואת גילת? לאילת! – אז איפה נתראה? בכפר הרואה!

  • ליאורה, אל תסתכלי אחורה, כי תפלי לג'ורה!

  • – מה את אצה אצה? – אני לביצה אצה, ואתה, מה אתה מקרטע, צפרדע? – לא יודע!

  • מה הייתי עושה/ אילו הייתי שֶׂה/ אילו הייתי שֶׂה/ עושה הייתי מֶה

  • סח ירוחם: תמיד כשיש חמסין אז חם! – איזה חכם!

  • רותי ותותי מפצחות פיסטוקים כמו תוכים

  • שאלה הגר את שמגר: היכן אתה גר? – בגניגר, השיב שמגר

באדיבות משפחת עומר תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש