רחל המשוררת: שפה גבוהה, שפה נוגעת

רוביק רוזנטל | 14 בדצמבר 2015

רחל היא אחת המשוררות האהובות בשירה העברית החדשה, אולי האהובה מכולן, אבל האהבה הזו לא לגמרי מפוענחת. הטקסטים של רחל רחוקים מלהיות קלים, השפה בהם גבוהה והתחביר מורכב ומהודק. ובכל זאת נוצר בהם הפלא של הנגיעה, והתחושה הבלתי מוסברת שרחל היא "משוררת פשוטה".

כדי להבין את רחל יש לזכור שאת רוב שיריה, בוודאי המוכרים והאהובים ביותר, כתבה בשש שנות חייה האחרונות, כשהיא רתוקה למיטתה חלק גדול מן הזמן, ולאחר שרחקה או הורחקה מארץ אהבתה, הכינרת. המחלה, האובדן והמוות המרחף תיעלו את כשרונה העצום למחוזות היוצרים אמנות גדולה ומעניקים לה עומק.

רחל היא גיבורת שפה. שלא כמו כמה ממשוררי תקופתה, ולמרות שפתה הגבוהה, היא אהובה ונגישה גם היום, ועוד ועוד לחנים נכתבים לשיריה. כל זה 85 שנים אחרי מותה, והיא בת 40 בלבד.

אלמוגי מילים בחופי הפלא

רחל הפליאה ביצירת שרשרת צירופי לשון. בחלקם מהדהדים צירופים נושנים, רבים הם יצירה מיוחדת שלה.  

אביב הימים. פראפראזה על 'באביב ימיו', ביטוי שמקורו בשפות אירופה, עם התאמה מקומית: "כאביב הקצר בארצנו, כן אביב-הימים הקצר".

אביון הלב. "עתה אביון הלב, עתה הלב עגום, עתה הוא קר".

אוויר פסגות. צירוף שטבעה רחל כשם לאחד משיריה, והפך למטבע לשון: "נדע נא עליזים וזקופי ראש, לנשום אוויר פסגות".

אלמוגי מילים. "לחרוז על חוטיו אלמוגי המילים הנאות, כיד הדמיון". הביטוי 'כיד הדמיון' מופיע אצל סופרים מוקדמים יותר.

אמרי נוי. ביטוי אירוני, המתכתב עם הביטוי המקראי 'אמרי שפר': "יודעת אני אמרי נוי למכביר/ מליצות בלי סוף".

ביעותי ירח. סיוטי הלילה: "בחצר ביעותי ירח, להטיו הקרים ודממה".

ברית אמת. צירוף המתכתב עם צירופים מוקדמים בעברית כמו 'ברית עולם', 'ברית קודש' ועוד:  "ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד".

דקל שפל צמרת. "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת, סתור שיער הדקל כתינוק שובב". הדקל חי וקיים בבית הקברות בכינרת, ורחל קבורה תחתיו. השיר "שם הרי גולן" זכה לביצועים רבים, וגם לגירסה סטירית.

שם הרי גולן, גירסת ניקוי ראש

חופי הפלא. הבטחות קסומות וכוזבות. "למה קראתם לי, חופי הפלא, למה כזבתם, אורות רחוקים?"

יד מתבדחת. "יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת שמה לאל". בדיחות הדעת מתגלגלת ברשעות. רחל מרבה להשתמש בצירופי 'יד', חלקם נפוצים כמו 'יד הגורל', אחרים משלה, כמו 'יד נחמה', 'יד העצב', וגם 'יד הזכרונות':  "הו מגעה הקל, הו שלטונה הרב של יד הזכרונות!"

כאלה באביב ימותו. פתיחה לשיר שכתבה רחל לזכר בנימין קוינט ואליעזר פקטורי. הצירוף הפך מילים מקובלות בדברי הספד ואבל לאנשים המתים בצעירותם, או באביב.

מגלב האמת. "עיני אעצום פן אקרא בעיניך, פני אליט פן יכם מגלב האמת".

מענית הלב. דימוי חקלאי למחוזות הנפש" "חרוש, חורש, וזרע, זורע במענית הלב".

פגישה, חצי פגישה. שורה הפותחת שיר פשוט שזכה לכמה לחנים, והפכה למטבע לשון על שבריריות מפגשי האהבה, והמפגש הבין-אישי בכלל.

פגישה, חצי פגישה, להקת כפר סאלד

פרחחי אשוח. "על גבעה – פרחחי אשוח, במישור – ישישי אלון".

פרחי אולי. צירוף פשוט ויפהפה שנתלו בו פרשנויות שונות: "על ערוגות הגן, בנוף טלול וחם, פרחי אולי גדלו רעננים".

צו הגורל. צירופים העוסקים בציווי פנימי המוטל על האדם פרחו בעברית החדשה, כמו בשיר "נבנה ארצנו": "זה צו דמנו, זה צו הדורות". רחל שרה: "אם צו הגורל לחיות רחוקה מגבולייך", וגם: "זה צו הגאווה: במו ידי... ניתק החוט, שרוף הגשר".

רסיסי חיים. החיים כמים זורמים, ואם תרצו, מים חיים: "היא מַזָּה רסיסי חיים, אף גבעול בצמאו".

שפעת תלתלים. "ובזהב שפעת תלתליה, גם אצלה מהול ארגמן". בשיר העם הישראלי-רוסי של נתן יונתן נכתב: "רוח בחורשה חומקת, שם ילדה קטנה צוחקת, פרח מחייך בשפעת התלתלים". אצל ביאליק נכתב: "אשר היטבת הבוקר לקראתי כל שפעת קווצותייך".

תוגת דמדומים. צירוף שהוא יופי צרוף: "ויש כי נדמה לי, עם רדת היום, בשלוט בי תוגת דמדומים".

כי מנגד תראה את הארץ

רחל, כמו משוררים רבים בני דורה, ידעה ואהבה את מקורות ישראל ובעיקר את התנ"ך, והוא מהדהד בשירים רבים. והנה טבלה חלקית.

היא עוברת ברחוב לצידו, קֳבַל עם, קֳבַל אור

וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו   (מלכים ב טו 10)

הֱיה לי אור מעט, הֱיה שמחת פתאום, הֱיה לי לחם חוק!

אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא (משלי ג 25)

העור רופט, נוטף על כפות המנעול

קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ־מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת   הַמַּנְעוּל (שיר השירים ה 5)

ואולי לא היו הדברים מעולם?

מסר לו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם (בבא בתרא מה)

לא יישמע הקול עורג ומתפלל: שימני כחותם

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה (שיר   השירים ח 6)

לקבל את הרע כקבל את הטוב, בברכה לאל שהיכָּנוּ

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת־הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת   הָאֱלֹהִים וְאֶת־הָרָע לֹא נְקַבֵּל (איוב ב 10)

פרוש כנפיים, ראה מנגד שמה – ואין בא. איש ונבו לו על ארץ רבה

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא (דברים לב 52)

שבע להיוואש ושבע להאמין

כִּי שֶׁבַע׀ יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה (משלי כד 16)

גן נעול, לא שביל אליו, לא דרך, גן נעול – אדם

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתֽוּם (שיר השירים ד 12)

גן נעול, שוקי ודורית

סלדות שתיים על הכרך

רחל שילבה בשיריה מילים שלא היו מוכרות לקהל הרחב. להלן מורה נבוכים.

אַהַב. "רגע ושבו ושרו עליך אהב ושאט". אַהַב היא מילה נדירה שמקורה בימי הביניים, צורת היחיד של המילה המקראית הנפוצה 'אהבים'. השיר מורכב מצמדי מילים נוספים: "סער ודומי, צהל ובכי, פצע וצורי, אופל ואור".

כֶּרַךּ. "מה ירבו פרחים בחורף על הכרך". כרךּ (קוראים כֶּרָק) אינו סוג של פרח אלא גבעה גדולה על חוף הכינרת, המשתרעת בין בית הקברות של כינרת המצוי בשיפוליה הצפוניים ועד שפך הירדן ודגניה. אורכה 400 מטרים ורוחבה עד 200 מטר, והיא מתרוממת לגובה 15 מטר מעל פני הכינרת. כרך הוא השם שנתנו הערבים לגבעה בעקבות העיר הקדומה בית ירח, ובנבכיה מצויים שרידים של עיר רומי גדולה, פילטריה. כשחודש היישוב היהודי בשנת 1908 ונבנתה חצר כינרת אימצו היהודים את השם הערבי. שמואל חדש, מבניה הראשונים של כינרת, מספר שהגבעה היתה אתר השיטוטים האהוב על ילדי הקבוצה. בשיר "האיר השחר" של נתן אלתרמן נכתב: "כנרת שלי... הקברים על הכרך".

נָמוֹר. "כי מאום, כי מאום לא נמור". נמור היא צורה משנית של הפועל נָמָר, נפעל של שורש מו"ר, המופיע פעם אחת במקרא, בספר ירמיהו, ופירושו השתנה: "עַל־כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר". רחל יצרה את הצורה 'נמור' בדומה ל'נסוג', מן השורש סו"ג.

סָלָדָה. "על השולחן סלדות שתיים", ובהמשך: "והסלדה מתמעטת, לאט לאט". סלדה  אינה אלא סלט. הצורה האנגלית salad התגלגלה מצרפתית salade, שמקורה בצורה salada בניב הפרובנסאלי.

עֻקְמָנִי. "בסתרי עוקמני עלטה, ודממה בסתרי עוקמני". הקרדיט ניתן לאתר האקדמיה ללשון שבו ניתן הסבר למקור המילה. על פי מילונם של דוד ילין ויהודה גרזובסקי (גור) משנת תרע"ט (1919) עֻקְמָן פירושו "בנין רחב ידים שבו דרכים עקומות ומפותלות שקשה למצוא בו דרך לצאת ממנו". כלומר עֻקְמָן הוא מבוך. הפירוש מיוסד על מדרש מבראשית רבה ומקהלת רבה. על המילים "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים" (קהלת ט, יד) אומר המדרש: "עקמן וכמנן" (בנוסחאות אחרות: כמנון ועקמון). ככל הנראה בַּמדרש אלו שמות פרטיים של המצודים, המשקפים בשורשיהם את מהותם של הבניינים הללו. השם כמנן, מן השורש כמ"ן, קשור כנראה למילה מִכְמַנִּים המציינת מסתור.

קְדִים הזעם. "כל שיד העצב לא עקרה משורש, שֶקְּדִים הזעם לא שדף עוד בי". קְדים היא צורת הנסמך של המילה קָדים, רוח מזרחית חמה. "קְדים הזעם" היא רוח הקדים השורפת של הכעס.

 שי, הפרברים והדודאים

  • "על תלולית החול – אני ואתה, ובלב – אושר שלו"

  • "בנקבי רגעים חוט חיים הרקוב, להשחיל ביד חלשה"

  • "כאן על פני האדמה – לא בעבים, מעל, על פני האדמה הקרובה, האם"

  • "יש גם נחת, גם משהו נחת, בתבל הנוגה הזאת"

  • "הייה לי גשר צר מעל לתהום תוגה, מעל תוגת ימי"

  • "תלתלי אפונה יפים, וצנונית חכלילית עיניים, וזנבות בצל חצופים"

  • "בגני נטעתיך, בגני המוצנע – בלבי"

  • "הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?"

  • "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה"

  • "שגשגנה, שגינה שדמות הפלא, שגשגנה, שגינה וגמולנה חיש!"

deror_avi (Own work) [Public domain], via Wikimedia Commons תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש