אוגוסט

רוביק רוזנטל | 28 במאי 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון זמן תל אביב
Kevin Dooley; Flickr

החיים בלב הקיץ אינם אלא מסע מפרך בין מזגן למזגן

שבע בבוקר. קמתי לעמל היום. המזגן בחדר השינה עבד כל הלילה. אומרים שזה לא טוב לבריאות.

הלכתי לעשות קפה. המטבח היה חם שזה משהו. אומרים שמי שלא אוהב את החום במטבח שלא ייכנס לשם, ואני אומר, מי שלא אוהב את החום במטבח, שידליק את המזגן. הדלקתי.

השירותים לא ממוזגים. מחדל.

ירדתי להביא עיתון. חדר המדרגות לא ממוזג. שני צעדים למעלית. המיזוג במעלית לא משהו.

עליתי עם העיתון. כיביתי את המזגן בחדר השינה והדלקתי את המזגן בסלון. בין המטבח והסלון מרחב של שלושה מטרים לא ממוזגים. התקשרתי לשיפוצניק מזגנים שלי ואמר שיבוא בחורף.

שמונה וחצי. יאללה לעבודה. המכונית ברחוב. הרחוב לא ממוזג.

שמונה שלושים וחמש. זינוק למכונית. חמש דקות הגהינום, בין הדלקת המזגן לבין התפשטות הקירור ברחבי קופסת הפח המקרטעת. גלי חום משייטים מחלון לחלון.

שמונה ארבעים. תמו דקות הגהינום. עד לחנייה הבאה.

חנייה ליד הבנק. רק להפקיד צ'ק. דילמה: ההיגיון אומר, לכבות ולצאת עם המפתח. המזגן אומר, המפתח בסוויץ', חוסכים עוד סיבוב בגהינום.  שלשום גנבו מכונית עם מנוע דולק בנתניה. מאחורה ישב ילד. אני לא בנתניה ואין ילד מאחור. המזגן מנצח.

המדרכה שבין המכונית לבנק לא ממוזגת.

בבנק יש מזגן עילי סביר. בשנה שעברה התקלקל המזגן בבנק שלי. אז עברתי בנק. בחוץ מתקרבת ניידת "פינוי מחנייה אסורה" למכוניתי הקרירה. אני מזנק ונוסע.

תשע. חנייה בחניון העבודה. החניון לא ממוזג. מהמכונית ללובי שישים צעדים.

הלובי. ממוזג. חדר המדרגות. לא ממוזג. המעלית. חצי ממוזגת. המשרד. אתמול שכחתי כאילו לכבות את המזגן. מה תעשו לי?

חצות היום. אני לא זז מהמשרד עד שלא ממזגים את המסדרון והשירותים.

אחר הצהריים. החניון. שישים צעדים. עומס החום ארבעים מעלות. חמש דקות הגהינום של הבוקר בהן מתקררת המכונית  הן קייטנה לעומת עשר דקות הגהינום של אחר הצהריים. בצהריים עצמם מגיע מדד הגהינום לרבע שעה וגם זה בצל.

הביתה. חשבון החשמל הגיע.

ארבע אחר הצהריים. הדלקתי בסלאלום את כל המזגנים בבית. החשמל נפל מיידית. הפעלתי תוכנית ב': אזור A דלוק תמידית, אזור B רק לשהויות של שבע דקות ומעלה, אזור C  במצבי חירום. התוכנית קרסה. הפעלתי תוכנית ג': מזגן רק בחדר השינה לשעתיים הקרובות. עובד.

שש בערב. יוצא מחדר השינה עם גב תפוס, עיניים יבשות ולחצים בחזה. עברתי לתוכנית ב'. המזגן פועל בשיטת האזורים, ההצלחה מסחררת. אני קורא  עיתון. בעיתון כותבים שהמזגנים הורסים לנו את החיים ובגללם יש חור באוזון, ששכחנו מה זה אוויר טבעי, שאנחנו יצורים בלתי עמידים ומפונקים, שחולמים על אירופה אבל חיים במזרח התיכון. ביטלתי את המינוי.

חצות. להשאיר את המזגן  או לא להשאיר? למה החום לא נעלם בלילה? מהי משמעות החיים? למה אנחנו פה? עוד כמה ימים עד ספטמבר? שאלות. שאלות גדולות. בחורף אחשוב עליהן.



תמונה ראשית