איזור נטול קידומת

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
DonkeyHotey; Flickr

תובנות סוציו-דמוגרפיות נוגות מן העידן הטרום-סלולרי

"אז תן לי בבקשה את המספר שלך", אומר לי הפרופסור המכובד.

"חמש.. שניים.. שמונה", אני מתחיל לענות.

"איזה אזור חיוג", מתקצף הפרופסור.

"סליחה?"

"אני פרובינציאלי. אני גר בכפר סבא", מתרגש הפרופסור, "נשבר לי מכם, מהתל אביבים המתנשאים. עוד לא שמעתי תל אביבי שמתחיל את הטלפון שלו באזור חיוג".

"אולי בגלל... שאנחנו הרוב", אני מנסה להתנצל, "אפס שלוש, זה הספר טלפונים הכי עבה, לא?"

"אל תקשקש", רותח הפרופסור. "אתם אליטות מתנשאות, תאר לך שהייתי אומר לך את הטלפון שלי בלי קידומת!"

סיימתי את השיחה ברגשי אשמה קשים. הפרופסור צודק, אנחנו התל-אביבים חושבים שאנחנו מרכז העולם. מה כבר עולה לנו להגיד קידומת כשאנחנו מדברים עם איזה, נגיד, חדרתי? או באר שבעי? רק בגלל שהם גרים בערים נידחות, זה לא אומר שלא מגיע להם יחס.

מצד שני, הפרופסור טועה. אנחנו לב התרבות, התקשורת, הכלכלה, שאנחנו נבזבז זמן על קידומת?

עוד ועוד אירועים עלו במוחי, שבהם אני מתחיל להכתיב מספר טלפון ומיד קוטע אותי בן שיחי, ירושלמי, או חיפאי, או רחמנא ליצלן אשקלוני. "איזה קידומת", הוא שואל. "אפס שלוש, כמובן", אני עונה. "מה חשבת? שאני גר בכפר סבא?"



תמונה ראשית