אירופה, אירופה

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Jakob Montrasio; Flickr

אנחנו במזרח התיכון, אבל לבנו בקצה מערב

הו, אנחנו רוצים אירופה. רוצים להיות אירופה. רוצים להיות פעם אחת, פעם פעם פעם, באליפות אירופה. בכדורגל. לאומות. תגידו מכבי תל אביב? תגידו אלופת אירופה בכדורסל? באמת, אז אירופה באה אלינו, יחד עם אמריקה, ועם הקביים האלה אנחנו מטפסים לצמרת. אבל אנחנו רוצים להיות אירופה בלי קביים. עם הילד ההוא מדימונה, ונער השמנת ההוא מחיפה, וההוא שצמח בנוער של בית"ר, והאווירון  מהשכונה, ושהם יחד יעשו אירופה. שהם יראו להם שם, לכולם, מי אנחנו, ושאנחנו כמוהם.

רוצים להיות חסונים כמו הויקינגים מנורווגיה, ועבי רגליים כמו שותי הבירה מאנגליה, ומשוכללים כמו להטוטני צרפת, ונחושים כמו הדוגמנים של איטליה, או לפחות להיות ווינרים וסוחפים כמו היוונים. הרי אנחנו ים תיכוניים כמוהם? אז למה בקושי עברנו את קפריסין?

ויש לנו כל הנתונים להיות אירופה. יש לנו עיר לבנה עם באוהאוס שלא נראה ולא נשמע כמוהו מברלין ועד וינה. יש לנו חופי זהב שאפשר היה להכניס בהם את פסטיבל קאן והקזינו של מונטה קארלו, ועוד נשאר מקום למארינה. יש לנו אגם אחד ששרו עליו שירים יותר מאשר על המפלצת מלוך נס. יש לנו עיר קדושה יותר מרומא, יש לנו שוויצריה קטנה, עם חי-בר, יש לנו הר עם שלג חודשים בשנה. יש לנו היסטוריה ששמה את ההיסטוריה של אירופה בכיס הקטן! אז למה, למה אנחנו לא ממש אירופה?

ואנחנו הרי לא רק רוצים להיות אירופה. היא מפעמת בדמנו, בצאצאי היהודים פולנים והרוסים והגרמנים והרומנים וההולנדים. ובכלל, הכי טהורים בינינו הם ספרדים, וכולנו גורשנו מתי שהוא מפורטוגל! המדינה הזו נבנתה מלבנים אירופיות ומרעיונות אירופים. אז למה לעזאזל אנחנו לא יכולים להיות גם שם, בהיכל הקודש החדש, במתקנים המדהימים שבנו בליסבון ובפורטו, להתפלל עם כולם את תפילת הדת החדשה, דת הכדורגל,  ולהניף את הדגל ולהשמיע את ההמנון? לא רק דרך הטלוויזיה, זו שנועדה לעניי הכדורגל, לדחויים, אלא שם, במקום, עם הגיבורים שלנו, בשר מבשרנו.

למה באמת? כי אנחנו לא ממש אירופה. או בעצם, אנחנו קצת אירופה, אבל לא תמיד לקחנו ממנה את הנתח הנכון. אם למשל היינו רודפי שלמות כמו הייקים, עקשנים ונחושים כמו הרוסים, אדיבים כמו הבריטים, חובבי תרבות כמו הצרפתים, חושניים כמו האיטלקים, מסתערים קדימה כמו הספרדים ונאורים כמו הסקנדינבים, היינו באמת אומה אירופית מושלמת, ואז אולי על הקרקע הפורייה הזו  גם היה צומח פה כדורגל אירופי מושלם. הצרה היא  שהרחובות שלנו נראים כמו אתונה ולא כמו ציריך, וערים ועיירות לא מעטות שלנו נראות כמו אלבניה המתפתחת ולא כמו כל כפר או עיירה  בעומק טוסקנה או פרובאנס. מצבנו המדיני מזכיר את הבוץ של רוסיה בצ'צ'ניה, מצבנו הכלכלי את ארצות הבלקן, והצפיפות משאירה מאחור אפילו את הולנד. ועם כל הכבוד לאיצטדיוני רמת גן ומלחה וקרית אליעזר, אני לא חושב שבליגת העל בצרפת וגרמניה משחקים ב"אורווה" וב"קופסה", והשכנים בשכונה עושים חפלה על המרפסת לנגד מצלמות הטלוויזיה  של ערוץ "שלם וצפה". ובני סכנין כבר אמרנו?

ואם אנחנו כבר מנסים באמת לחקות מישהו אז זאת אמריקה. ועל מצב הכדורגל באמריקה לא צריך להכביר מלים.

זה המצב, חברים. כולנו רמי וייץ. אורזים מזוודה, רצים מסנטיאגו ברנבאו לאולימפיקו, נושמים אירופה, וחוזרים אל החיים האמיתיים: קרב לחיים ולמוות בין הפועל פתח תקווה המחוזקת בקרואטי וניגרי תורן, לבין  סקציית כדורגל אשדוד שעברה מתיחת פנים ומתיחת תקציב, והשנה תראה לגברי ואיצ'ה שהיא קבוצת מרכז-טבלה-עליון. אז תחזיקו אצבעות לזידאן ואנרי, כי מה שלא תגידו על הצרפתים, בכדורגל הם הדבר האמיתי.



תמונה ראשית