מה פתאום אתונה

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב "זמן תל אביב"
Jaume Escofet; Flickr

עזבו את הסטיגמות, וסעו למקום הכי קרוב למה שאנחנו מכירים מהבית

 

מזה כמה חודשים אני מתכנן נסיעה לאתונה לקראת פסח, ובכל פעם שאני מזכיר את זה, מישהו מהשומעים זורק את התגובה הבלתי נמנעת:

"מה פתאום אתונה?"

מין בון טון ישראלי כזה. אתונה? לא לרמה שלנו. אתונה זה פיח. אתונה זה לבנטיני. קצת עתיקות, וזהו. אתונה זה לא פראג, הו, פראג, השעון המוזיקלי, הו פראג, פראנץ קפקא, הו פראג, בית הקברות היהודי, הגשרים. ואתונה זה לא פריס שהיא תמיד הימור בטוח.  או פרובאנס, או לונדון. מה פתאום אתונה?

ממש התחלתי לדאוג, אבל גיליתי נחישות והחופשה המשפחתית הקצרה בוצעה. היינו באתונה. ועכשיו אני הולך לזרוק פצצה: סעו לאתונה. אבל בדרך  אליה  תשכחו את פראג (הבונבון  הזה לתיירים שאין בו אף צ'כי), ואת פריס (שלא תברח, תאמינו לי), ותחשבו אחרת.  תחשבו על משהו מעורבב, משהו לא גמור, תחשבו על סלט יווני (ולדוגמה: בכל מסעדה באתונה, סלט יווני זה משהו אחר לגמרי).

מפני שבאתונה אפשר לראות איך מתערבבים תרבויות וסגנונות ופרצופים באותו מקום ובאותו זמן. הקלאסיקה של אתונה העתיקה, והצבעוניות של אתונה הטורקית, והרחובות האירופאים של אתונה המודרנית, והשוליים הרחבים של הפרוורים. עיר שהיא בו זמנית גם יפו וגם ירושלים, גם פריס וגם איסטנבול, וקצת אפילו עיר ערבית עם רחובות לא סלולים, וקצת ריו דה-ז'נירו עם הרים וחופים.

מפני שבאתונה תרגישו בו זמנית בבית, בין ישראלים כמוכם, כי היוונים נראים ומתנהגים קצת ישראלים; ויחד עם זה תרגישו מאוימים מכרך זועם, פקוק וצפצפני, ולהרגיש מאוימים זה גם כן להרגיש בבית, לא?

מפני שבאתונה הקלסיקה שבה לחיים ומקבלת הקשר, ופסלי הגברים המדהימים שבמוזיאונים ובגנים נראים כמו אזרחים שווי זכויות, משוחחים ביוונית  עם תושבי העיר העכשוויים שאינם דומים להם במאום. סוקרטס ואפלטון מתווכחים בלהט עם נזיר אורתודוכסי חביב (אלה הדוסים הכי נחמדים שיש!) בין האגורה העתיקה והפלאקה, וכאשר אתה נכנס לכנסייה ביזנטינית קטנה וצפופה אתה מרגיש חלק מהמשפחה. באצטדיון האולימפי  אתה יכול לחוש איך רצו הספורטאים המדהימים שלהם אז על משטח האספלט שמחדשים שם היום.

מפני שבאתונה ראיתי את הפסל היפה ביותר שראיתי מעודי, פוסידון מברונזה שנמשה מן הים ב-1928 אחרי ששכב שם אלפי שנים, והוצב במוזיאון הארכיאולוגי של אתונה, פסל שאפשר לעמוד מולו ולספוג את העוצמה והשלמות, ולהביט ולהביט ולהביט.

מפני שבאתונה ראינו קונצרט של מוזיקה מאת מיקיס תיאודורקיס, ומיקיס תיאודורקיס המאפיר היה בכבודו ובעצמו בקהל וצחק ודיבר עם כולם, למרות שהוא כבר קלסי כמו הפסלים במוזיאון הארכיאולוגי.

מפני שלמרות כל האזהרות, נהגי המוניות של אתונה היו אחד אחד מה זה נחמדים. בעיקר נהג המונית ג'והן תיאודוסיו שמדבר אנגלית לא רעה, הוריו הם מעדי יהוה והוא מאמין בגלגול נשמות.

מפני שהמוזיקה היוונית היא באמת משהו. והיא חלק מהאוויר ומהנוף.

ולמרות שלא הצלחנו לגלות מה זה אוכל יווני. ומה זה סלט יווני. ואיך אוכלים לחם יווני.  בפעם הבאה נעשה שיעורי בית.

סעו לאתונה. ותחליפו דיסקט. ובתור הכנה, תקשיבו לירון אנוש כל יום שישי אחר הצהריים ברשת בי"ת מדבר על יוון אהובתו. האיש מאוהב, בצדק. 



תמונה ראשית