ילמד נא כבוד הרב

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Paul arps; Flickr

הזמנה לסיור בעיר החטאים לאיש שנחת זה עתה מעיר הקודש בני ברק

שלמה עמר, הרב הראשי החדש של תל אביב, כך כותבים העיתונים, לא יודע איפה זה שינקין.

אתם קולטים, נכון? הוא לא אמר, "אני לא יודע איפה זה רחוב זלטופולסקי", והוא בטח לא יודע איפה זה. הוא לא אמר "איפה זה רמת אביב גימל עם הגבינות והסושי". הוא אמר, "אני לא יודע איפה זה שינקין" כדי להעליב, להראות ששינקין זה רחוב שאסור לזכור ולהזכיר, מקום למבלי עולם, אנשים חוטאים וחטאים. אחר כך הוא הוסיף בפרץ של נועם, "אבל אני אלמד".

אז כשירות אישי, כבוד הרב המיובא מבני ברק (וזו הפעם האחרונה שאנחנו משתמשים בתואר הזה, אלא אם כן תיטיב את דרכיך), הרי לפניך מפת לימוד קטנה שתסייע לך להגיע לשינקין, שהרי לא ייתכן שאישיות בכירה כמוך לא תכיר את העיר שעל חטאיה אתה מופקד. זו אינה הדרך הקצרה ביותר, אבל אולי היא תחכים אותך במעט.

התחל את דרכך בבניין העירייה. כדאי שתברר מה יש לך לעשות, אחרי שכל כך הרבה שנים הסתדרו שם בלי רב ראשי. אולי שכחו אותך? אולי אתה מיותר? והרי זה לא ייתכן, תל אביב בלי רב ראשי?!

חצה את רחוב אבן גבירול. ההכנות למצעד הגאים בעיצומן, וכל מה שנותר לך הוא לקרוע קריעה. הכסדום היינו? הכעמורה דמינו?

התחנה הבאה בדרכך היא בבניין הרבנות הראשית. התעלם מהאווירה העסקנית והמדכאת במסדרונות, מהדיונים האינסופיים במחלקת הגירושין ההומה שבהם מתעקשים רבנים על "שלום בית" בין בני זוג שלא דיברו זה עם זה שנים. מקום זה הוא היכל תפארתה של היהדות לדורותיה.

לך לרחוב וייצמן, חלוף על פני בית המשפט (הנוהג עדיין לפי משפט הגויים, טפו טפו), היכנס לשעה קלה למוזיאון תל אביב, אתה ממש לא תאמין למראה עיניך! גברים ונשים ומבושיהם גלויים לכל עין, והחילוניים ימ"ש קורין לזאת  "אמנות".

צעדה קלה לאורך שדרות שאול המלך, הנביאים ושדרות ח"ן והנה אתה חולף ליד היכל הזימה והאפיקורסות המכונה "תיאטרון הבימ"ה" שבו, השם ירחם,  משמיעים דברי קללה ונאצה בפומבי, פושטים בגדים על כל במה ולא מזמן ישבו שם שלוש נשים שהגיעו לפירקן והשמיעו מלים שהדעת לא סובלת כגון "קוס" ו"לזיין" והאדמה לא פערה את פיה ובלעתן.

צעד ברחוב אחד העם. ודאי תתמה לראות ברחוב זה בני ישראל כשרים וחסודים, עטופים בטליתות ובשביסים, הולכים לתפילה עם שחר ועם מנחה, מפטפטים ונדים לשלום ללא יראה לשכניהם החוטאים, אינם צועקים "שאבעס" ואינם דופקים על כל דלת להחזיר את שכניהם בתשובה.

והנה אתה מגיע אל סוף המסע, רחוב שינקין. הרי מעולם לא היית שם ועכשיו אתה משפשף את עיניך כאילו הגעת כמו אותו בנימין מטודלה אל ארץ לא נודעת. ואכן, הגרועים בחלומותיך מתגשמים לנגד עיניך. גברים בעגילים ושער שנצבע בצבעי כסף וזהב מפטפטים עם נשים חשופות טבור בפרהסיה. בגדי נשים המסתירים טפח ומגלים טפחיים נמכרים לכל דורש בקיטונות הקרויים "בוטיקים". בתי עסק המוכרים דברי מזון פתוחים לכל דורש בשבת והחמץ זורם בפסח, וגברים ונשים מתחככים בהם בלי בושה וכלימה. 

כאן, כבוד הרב, שא עיניך לשמיים, צעק צעקה גדולה ובקש את רחמיו על בני ישראל, אולי סוף סוף יופע הצדק, ושינקין יימחה מעל פני האדמה וזמן יישאר בידיך לטפל בחוף הים, שבו מתרחשים חטאים איומים ונוראים על אחת כמה וכמה, ואין פוצה פה ומצפצף.



תמונה ראשית