מזוקני כל העולם, התאחדו

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Mike Mozart; Flickr

כבר עשרות שנים יש לי זקן, ועדיין לא החלטתי אם זה טוב או רע לאנושות

מאותו רגע שעמרם מצנע נכנס לחיינו התחילו להתעלק על הזקן שלו.

"אף פעם לא היה כאן מנהיג עם זקן, אתם לא חושבים שזה אומר משהו?" שאל היסטוריון פוליטי לעת מצוא.

"בוודאי", ענה רעו לשיח המלומדים, מעין פסיכולוג, "אנשים עם זקן מסתירים משהו, והציבור לא מאמין להם".

מה שמדהים שהאנשים האלה לא שמו לב שאני בשטח ושכל השיחה הזו לא פוליטיקלי קורקט. למה מה, אני לא אמין כי יש לי זקן? אני, שהאינטגריטי זה השם האמצעי שלי? אני מסתיר משהו? כל אחד יודע שאני שופך את מה שיש לי החוצה בלי חשבון, ובעיתון. לפחות שיגידו שבעלי הזקנים הם "מאותגרי זיפים". אבל ככה לשחוט?

"תסלחו לי", אמרתי, "זה נשמע כוללני עד גזעני מה שאתם אומרים, וחוץ מזה בעיני מצנע מאוד אמין, מה זה שייך לזקן?"

קצת לא היה להם נעים, אבל הם לא השתכנעו.

"אז למה", אמר ההיסטוריון, "המנהיג היחיד עם זקן שנשאר בעולם זה פידל קסטרו, הא? רגע. ונסראללה? ובן לאדן?".

הלכתי משם מוטרד. אולי באמת בעלי הזקנים לא נועדו להנהיג מדינות דמוקרטיות? אולי זה זן נכחד שאינו מתאים לחיים המודרניים? שאריות של טרום מלחמות העולם עם גיחה לסיקסטיז?

יצאתי לרחוב ומיד תקפו אותי מכל הכיוונים המודעות של "עם אחד", שהלבישו שפמים על שרון ואלי ישי וטומי לפיד וכתבו, "כולם נהיו עמיר פרץ".

זאת אומרת, שפם כן. שפם זה בסדר. שפם זה אמינות. שפם זה כוח. שפם זה לא זקן. וגם היו לנו כבר מנהיגים עם שפם. משה שרת. ולוי אשכול. ויצחק שמיר. שפמפם, בוא נאמר.

מצד שני, ההיסטוריון שונא הזקנים חייב היה לשים לב לעובדה שלסטלין היה שפם. ולהיטלר. תארו לכם את היטלר בלי שפם? עד היום היה מוכר את הציורים שלו בתחנה המרכזית במינכן. וסדאם חוסיין. אם הזקן הוא נשקם של הבלתי אמינים, השפם הוא הבלוף של המאה, תחליף עוצמה של החלשים מבפנים.

או משהו כזה, אנא עארף.

ומצד שלישי, כשאתה חושב על המנהיגים שלנו שלא היה להם כלום על הפנים? כולם אנשים מה זה אמינים. אחד אחד. שרון ופרס ונתניהו ובן אליעזר, שימו עליהם זקן, והרסתם להם את כל התום והכנות.

אם כי לאהוד ברק, והוא עצמו יודע את זה, הזקן היה עוזר, ממש עוזר. פניו ממש זועקות לזקן. בוא נאמר, היה לו מה להסתיר.

בינתיים התחילו כולם מהללים את האינטגריטי של מצנע, וקצת נרגעתי, עד שהתברר שהוא לא ממריא. ביום שישי האחרון כתבו על זה בעיתון נפוץ והוסיפו עקיצה: "אולי בגלל הזקן?"

שוב?! חשבתי שגמרנו עם זה. מאיפה,  מאיפה ההתנגדות הזו לזקן? ומה זה אומר עלי? ולא שאני רוצה להיות פוליטיקאי.

עוד ועוד התייסרתי עד שבשיחת חולין של ראשית השבוע זכיתי לדיווח על שיחה שבה השתתפו היסטוריון ופסיכולוג אחרים, והם, כך נאמר לי, העלו השערה אחרת לגמרי.

"אולי הדור הזה", אמר ההיסטוריון, "פשוט עוד לא בשל לקבל מנהיגים עם זקן. הוא פשוט עוד לא הגיע למדרגה הזאת".

פקחתי את עיני לרווחה, לבי התמלא גאווה וחזי התנפח. הכל התבהר. ההיסטוריון  צודק. רק בעלי זקנים יכולים לשנות משהו באמת. לינקולן. והרצל. ומשה רבנו. וליאונרדו דה וינצ'י. הגדולים באמת, היחידים בדורם, להם תמיד היה זקן. אבל כדי למשוח  את בעלי הזקנים להנהגה דרוש דור מיוחד, דור חכם, דור נכון למהפכה. ואנחנו, דור הקומבינות והלוטומניה, לנו מגיעים שם למעלה פרצופים עגולים, ריקים, פה פאלולה, שם תיק, ובמקרה חירום, שפם.

אתה הבנת את זה, מצנע? זה לא אתה. זה אנחנו. 



תמונה ראשית