הכי טוב בבית

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Moyan Brenn; Flickr

אם נשבר מהמצב הכללי, כדאי לברוח את גן העדן הפרטי

רע, רע מאוד. מצב כזה עוד לא היה.

מצב הבטחון על הפנים. אתה לא יודע כשאתה יוצא החוצה אם תחזור הביתה. אתה מפחד לעלות על אוטובוס. אתה לא מעז לשלוח את הילדים לבד. הטרור משתולל בכל פינה.

לא רואים עתיד. לא יהיה שלום, ואף אחד לא ינצח במלחמה. לפוליטיקאים אין תשובות.

אנטישמיות ברחבי העולם הערבי.

אנטישמיות ברחבי העולם.

המצב הכלכלי נורא. מיתון. ההכנסות יורדות. השווקים מתים. הבורסה יורדת ויורדת. אין השקעות.

והעוני. הפער בין עשירים ועניים הולך וגדל.

מדינת עולם שלישי בהתהוות, זה מה שאנחנו.

והחרדים. והמתנחלים. והערבים בישראל.

והפריימריס האלה, ומערכת הבחירות. את מי מעניינת הברברת הזו, הרי ממילא שום דבר לא ישתנה.

ונשאלת השאלה, האם הכל כל כך שחור?

האם לא היו לנו תקופות יותר קשות?

היו. אבל רעות כאלה – לא היו.

אז אין איזה אור בקצה המנהרה?

בוודאי שיש. אבל צריך לשנות דיסקט.

הגיע הזמן שנפסיק לדבר רק על הדברים הגדולים. נפסיק לחשוב  פוליטיקה. וכלכלה. רק מאקרו ומאקרו.

החיים מורכבים מפרטים קטנים, מחוויות אינטימיות, מאירועים פשוטים. שם מצוי טעם החיים. נסגור את הטלוויזיה. נשרוף את העיתונים. הבה נצא אל הרחוב ונחווה את החיים! מספיק לחשוב בגדול. הגיע הזמן לחשוב בקטן.

למשל, ננסה לעבור את הכביש ברמזור ירוק בין הקטנועים והמכוניות שניסו לחמוק בצומת ונכשלו. רצוי עם עגלת תינוק.

או נצא אל הרחוב לטיול ערב נעים וננסה לברוח מרוכב אופניים שהחליט שהמסלול שלו עובר דווקא דרכנו על המדרכה.

או סתם נצעד באבן גבירול ונחווה את האוויר הנקי היוצא מהמכוניות, נאזין לקולות הצופרים, יללות הסירנות של האמבולנסים וריחות השווארמה.

הבה נדלג מעל השלוליות הבוץ במרצפות השבורות אחרי הגשם (אופס, שכחתי, גם השנה תהיה בצורת).

או נצא לבלות בחנוכה בין מיליון ילדים ישראלים רעבים ועצבנים בתור למחזמר. או לסופגניות.

אם זכינו לנסוע אל מחוץ לעירנו האהובה ואנו שבים אליה כל מה שמוטל עלינו הוא לחפש חנייה.

ואם לא מצאנו, לא נורא, מחר ניסע בכיף  לשחרר את האוטו מגרירה בפעם העשירית בחודש זה.

עם ערב נצנח על הכורסה, אבל במקום לחזור אל המראות המייגעים של הפוליטיקה הגדולה נשלטט אל מחוזות הבריחה.

שירותרום. אוסקר ישראלי. דג הזהב. נוצת הכסף. מלכודת. כספת. רב בריח. חוויות מפנקות ומרגיעות.

נשב לעת לילה עם בן או בת זוגנו ונשוחח על היום שעבר.

על המשכנתא. על קופות הגמל. על כמה ימים נשארו כדי לגמור את החודש. על הבן דוד שסגרו לו את הסטארט-אפ, ועל ההוא שהכרנו פעם שהתאבד משעמום אחרי שיצא לפנסיה מוקדמת, ועל החברים שלנו מהקיבוץ שלא מצליח אפילו להתפרק כמו שצריך, והשכנים מהבית ממול שצועקים אחד על השני וכל השכונה שומעת, וההוא שכל הילדים שלו בלוס אנגלס. ועל ההיא שזה שנהרג בפיגוע היה קרוב משפחה שלה (אופס, זה לא! אמרנו בלי פוליטיקה!). ועל מקום העבודה. ועל הבוס.

העיקר שזה לא אנחנו. העיקר שאנחנו שולטים על החיים שלנו. העיקר שהפוליטיקה לא מפריעה לנו בשום דבר, והאינתיפאדה עוברת על ידנו, והמצב הכלכלי בקושי מדגדג לנו. אנחנו מאושרים.

מישהו ראה את הפרוזאק שלי? 



תמונה ראשית