ילדת השמש

רוביק רוזנטל | 10 בדצמבר 2018
הרשימה נכתבה ב-2008 למופע "מדברים צפוף" בתאטרון המדיטק חולון לכבוד צאת "הלקסיקון של החיים", והופיעה בהמשך בעיתון "קיבוץ"
מיכה לובטון, מתוך "70: סיפורו של קיבוץ רבדים"

ההפרטה שינתה את פני הקיבוץ, ובמקרים רבים הצילה אותו, אחרי שנות קשיים ודעיכה. בדרך גבתה קורבנות, בעיקר בקרב הדור המבוגר שלא הצליח להשתלב במערך הפרנסה בקיבוץ המופרט. השם "ילדת השמש" נלקח מסרטם של רן טל ורון גולדמן "ילדי השמש", על בני הקיבוץ בדורות הראשונים

שלום חבר'ה. אני קיבוצניקית. תמיד הייתי. אני ילדת שמש. שמעתם שקוראים לנו ילדי השמש? יש כאלה שחושבים שזה בגלל סטלין שהיה שמש העמים, אבל זה לא נכון. קוראים לנו ילדי השמש כי הקיבוץ היה השמש של החברה בישראל. כי כולם הסתכלו אל האור שלנו והתחממו בחום שקרן מאתנו, למרות שכמעט אף אחד לא רצה ממש להתקרב.

קוראים לי שוויונה. אני יודעת שהשם שלי מצחיק. פעם היו שמות כאלה. עבריתה. חרותה. תל-אביבה. בשביל ההורים שלי השוויון היה כמו דת. הם האמינו שאם בני אדם נולדו שווים, אז שום דבר לא צריך להפריד ביניהם. לא מהיכן הגיעו ולא מה צבע העור שלהם ולא כמה כסף יש להם. אז הם המציאו שיטה. כולם יהיו שווים. לכולם יהיה אותו כסף ואותם בגדים ונעליים וכולם יעשו אותם דברים. אף אחד לא ישלוט על אף אחד אחר. וכדי שכולנו נהיה אותו הדבר גידלו אותנו בבית אחד שקראו לו בית ילדים. לבית שהם גרו בו הם קראו חדר, ולחדר שאני גרתי בו הם קראו בית. זה קצת מוזר. אבל זה לא הפריע לי כי אני קיבוצניקית שרופה. השמש שרפה אותי.

מהיום הראשון אהבתי כל גרגר במקום הזה. אני עוד אוהבת, אבל מכל מה שאני אוהבת נשארו רק מילים. מילים שאף אחד חוץ ממני לא מבין. קומונה. בילוי. שעת אהבה. גיוסים בפרדס. מועדון לחבר. כולבויניק. ותיקים. סידור עבודה. נופש גלגלים. שינשינים. פלחה. משק הילדים. אין לכם מושג על מה אני מדברת, נכון?

*

אתמול קראו לי להנהלה. ישב שם איש אחד מטעם חברת הניהול. הוא הודיע לי שבמסגרת תוכנית ההפרטה נבחנה מחדש התפוקה השולית של הערך המוסף של עבודתי ונקבע שהשכר הדיפרנציאלי שאני מקבלת אינו תואם את עלות החזקתי במרכז הרווח שבו אני מועסקת על בסיס משרה חלקית ולכן אני מפוטרת.

נכנסתי למנהל הקהילה והוא הודיע  שאני רשאית להגיש בקשת זכאות מיוחדת לתוכנית רשת הביטחון שתאפשר לי שכר מינימום וזאת בכפוף למדדי עלות תועלת שייקבעו על ידי משרד רואי החשבון המפקח על פעילות האגודה.

אז קרא לי מנהל פרויקט היזמות העסקית והודיע לי שעל פי החלטת הדירקטוריון אני מתבקשת לפנות את הנכס המוחזק על ידי ולהתגורר בנכס זמני עד מועד שיוך הנכסים בשנת תיו-שין-עין-דלת, וכל זאת במסגרת פינוי בינוי לקראת פרויקט נדלן שאפתני שיאפשר את הנפקת מניות האגודה השיתופית במדד המעוף.

*

הלכתי לבית הקברות לבקר את אבא ואמא. הם שוכבים שם בשקט יחד עם המטפלת והנויניק והפלחים והחצרן והמשוגע של הקיבוץ והקומונרית והאקונומית. אמרתי להם, אני שוויונה שלכם. אין לי עבודה. אין לי בית. ועכשיו גם את המילים לקחו לי. מתוך הקברים עלתה פתאום נהמה גדולה ואחר כך השתררה שתיקה נוראה. אז הלכתי אל התל, איפה שהיינו עושים א"ש לילה ומלווים את האש הדועכת במדורה ומסתכלים על האורות של הקיבוץ מהבהבים וכבים, בזה אחר זה, ומהצד השני, רחוק רחוק, אפשר היה לראות בלילה בהיר עוד ועוד קיבוצים, עוד ועוד שמשות קטנות ההולכות וכבות לאיטן.

אני שוויונה. ילדת שמש. אני שלך, שמש. אני באה.



תמונה ראשית