לא מחזירים צלצול

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Alexandre Dulaunoy; Flickr

המין האנושי מתחלק לשני חלקים. אלה שאין לה טלפון ואלה שיש להם טלפון.

אלה שיש להם טלפון מתחלקים לשני חלקים. אלה שמחזירים צלצול, ואלה שלא מחזירים צלצול.

תגידו, מי מחזיר תמיד צלצול? הרי יש מצבים שבהם לא מחזירים צלצול. אין נודניקים בעולם? אין מטרידים סדרתיים? התירוץ הזה חושף את אלה שמשתייכים לקבוצת הלא מחזירים צלצול. השאלה שיש להציג לפני טיפוס כזה היא פשוטה: במצב נורמלי, כשאדם נורמלי, לא נודניק ולא סדרתי, מבקש במשיבון שתחזור אליו, אתה מחזיר צלצול? הא? מחזיר או לא מחזיר?

אני שייך למחזירי הצלצול, ושוב ושוב אני נתקל באותן תגובות הפתעה מצידה השני של השפופרת:

"כל הכבוד שחזרת אלי!"

"אין לך מושג כמה אני מעריכה את זה שאתה מחזיר לי צלצול! וכל כך מהר!"

"אני לא מאמין! תודה! תודה שאתה חוזר! אני לא אשכח את זה!"

לאחר כמה תגובות בנוסח זה הבנתי שהנוהג  להחזיר צלצול הוא סוג של סטייה עתיקה.  כזה אייטיז כאילו, שריד מימי התום. מי שמחזיר צלצול כמוני מעביר בכך לסביבתו סידרה של מסרים ביזאריים. למשל: "אני ממש רוצה לשמוע מה יש לך לומר לי". או: "אם ביקשת שאחזיר צלצול, אתה מעוניין לומר לי משהו, ואני מעוניין לשמוע במה מדובר". או: "אני מחזיר צלצול, סימן שאתה קיים".

מה לזה ולמאה ה-21?! אתה רוצה להגיד לי משהו? לך חפש מי ינענע אותך. אתה מחכה לתשובה שלי? למה מי אתה?

יש כמה קבוצות נבחרות שתמיד יחזירו להן צלצול. תחקירניות טלוויזיה, למשל. הן משאירות הודעה, ואתה חש איך 15 רגעי התהילה מתקרבים אליך סוף סוף. או ראשות לשכה של איזה שר. לך תדע לאיזה פרויקט ישלבו אותך ואולי ... סוף סוף... חשבון הבנק...  אתה מחזיר צלצול מיד, ללא שהיות, ובדרך כלל חוטף אותה.

"מדברת שירן מערוץ הצחוק הרוסי. אולי יש לך את המספר של משה איבגי? אמרו לי שאתה מכיר אותו".

"שר המדע מקים מועצה לענייני חקר הקוליפורמים בחומוס. בתור חובב חומוס נלהב אתה יכול אולי להמליץ לו על מישהו?"

לעומת קבוצות נבחרות אלו, רוב האנושות אינה זוכה שיחזירו לה צלצול וזאת מארבע סיבות:

1. אתה לא מכיר את הבן אדם, אז למה שתחזיר צלצול?

2. אתה מכיר את הבן אדם, אז בטח ובטח שלא תחזיר צלצול.

3. אין לך מושג מה הוא רוצה ממך, אז השתגעת להחזיר צלצול?

4. יש לך מושג ברור מה הוא רוצה ממך, אז תצא פראייר ותחזיר צלצול?

אז אתה לא מחזיר צלצול. מצוקה קלה נרשמת  כשאתה מרים שפופרת או פותח נייד סתם כי מישהו מצלצל, והופ, משאיר ההודעות, שהפך בלית ברירה לנודניק סידרתי, על הקו.  נדרש פתרון יצירתי.

"בדיוק התכוונתי לחזור אליך".

"רגע אחרי ששמעתי את ההודעה שלך הודיעו לי שסבתא שלי מתה".

"לא, לא שמעתי את ההודעה, כנראה שהבטרייה נגמרה בדיוק".

"אני בין ישיבות, אז אולי נדבר אחר כך? שאני אחזור אליך?"

אני מחזיר צלצולים סדרתי. אני לא גאה בזה, אפילו קצת מתבייש. כן, אייטיז, למה לא. רק מלחמות היו אז? לדעתי, אולי להחזיר צלצול זה יורמי ונחנחי, אבל לא להחזיר צלצול זו סתם גסות רוח, זה כמו שמישהו פותח אתך שיחה ברחוב ואתה מסתובב והולך, כמו לנסות להראות לך מאיפה משתין הדג, מין משחק שליטה מעצבן, מין סרח עודף של הקפיטליזם החזירי נוסח "אל תתקשר אלי, אני אתקשר אליך, ואני לא מתכוון לעשות את זה".

שמתי לב לאחרונה לתופעה חדשה. אני משיב לאנשים על מסר באינטרנט,  והם משיבים בהתרגשות: "וואו!  החזרת אי-מייל! כל הכבוד!" אכן, נראה שהנוהג הביזארי להשיב לאימיילים אינו אלא אופנה קצרת ימים, העומדת לחלוף מן העולם.



תמונה ראשית