השולחן על חשבוננו

רוביק רוזנטל | 05 ביוני 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Garry Knight; Flickr

זה שהתיישבת בבית קפה זה לא אומר שמישהו סופר אותך 

אני לא יודע אם זה מדעי, אבל נראה לי שמתפתח טרנד חדש בתחום ההסעדה. זה התחיל ב"אמריקה" שם קבעתי פגישת עבודה עם מישהו. ישבנו במרכז המסעדה, ועבדנו, והמלצריות (מודל  "טרום סימסטר אל"ף בתקשורת ופסיכולוגיה") עברו על ידנו עמוסות כוסות ומגשים ותפריטים, וחזרו ועברו על ידנו, רבע שעה, עשרים דקות, ולאט לאט הרגשנו איך אנחנו מתאדים כאדי קפה לאוואצה. ובסוף, אחרי מחאות ונפנופים וקימות, הגיעה אחת מפרחי הנובל קוויזין, ונעצה סיכה אחרונה בבלון קיומנו, "פשוט לא ראינו אתכם".

אכלנו ושכחנו, ובערב, ממש במקרה, אני נקלע לקפה הבימה לפגישה אחרת. המלצרים היו הפעם שזופים ומזוקנים (מודל "החבר האחלה שלי מפלורנטין"). ישבתי, אמרתי שלום לעמיתי לפגישה, ולהפתעתי גוחן עלי המלצר ואומר, "אמרת אבי?" "לא אמרתי אבי", אני אומר מופתע, והוא מצביע על חולצתו עליה רשום "אבי", והולך לדרכו.

השעה היתה תשע. מאז ועד סוף שיחתנו לא ראינו את "אבי", גם לא אף אחד אחר. הם כרכרו סביב, הגישו קפה ועוגות לבאי הקפה התרבותיים, אספו כסאות, דברים כאלה. ובא תשע וחצי, ורבע לעשר, ועשר, היתה שיחה פורייה, קמנו והלכנו. הצצתי אל הדלפק, שם עמדו אבי וחבריו, ותהיתי בנימוס לסוד העניין. אבי הביט בי בתדהמה ואמר: "הבנתי שאתם לא רוצים שירות".

אז שימו לב, חברים, רוצים פגישה בזול, ואין לכם בעיות אגו? איגוד בעלי המסעדות יספק לכם שולחן בחינם, איפה שתרצו, עם טובי המלצרים, ובלי טיפ. 



תמונה ראשית