העיצומים בעיצומם

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
David Martyn Hunt; Flickr

משרדי הממשלה בעיצומים, למי זה אכפת, בעצם?

באופן עקרוני אני סוציאליסט. הקפיטליזם לא עושה לי את זה. הרעיון שלכל כך מעט אנשים יש כל כך הרבה כוח בזכות הכסף שצברו, השד יודע איך, ממש לא נראה לי.   ואני בוודאי ובוודאי בעד זכות השביתה, למרות ששביתות הן עניין לא נעים הפוגע באזרחים. זכות השביתה היא זכות מקודשת, והיא גם הביאה לפועלי ישראל הישגים לא מעטים.

אבל פריט אחד במאבק הצודק של העובדים למימוש זכויותיהם מעורר סימני שאלה ההולכים ומתעבים. לא ברור מה זה, לא ברור למה זה, לא ברור למי זה מועיל, והוא  גם ממזר לשוני. מדובר בעיצומים. וספציפית, העיצומים במשרדי הממשלה.

שביתות אני מבין. שביתה פורצת בסערה, מביאה לכולם את הסעיף. האוצר עושה שרירים שבוע שבועיים אבל נכנע, השובתים מחפשים דרך לרדת מן העץ עם הישג-שניים, והשביתה נגמרת בהצהרה של שני הצדדים שהשיגו משהו.

 עיצומים, לעומת זאת, לא נועדו להשיג שום דבר. הם לא מעבירים שום  מסר. הם פשוט מעצבנים. הרי הם נועדו ללחוץ על הממשלה והאוצר, לא? אז למי באוצר באמת אכפת שבמשרד הפנים לא מקבלים קהל? הרי אם ראש אגף התקציבים ירצה לנסוע לכנס בקמצ'טקה כבר יסדרו לו דרכון מתחת לשולחן. ולמי באמת אכפת שגוף כמו רשם החברות בעיצומים כבר כמה חודשים?  ממילא כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

בדרך כלל העיצומים מתחילים בטלפון. אתה מתקשר למוסד ממשלתי כלשהו, ובמקום מערכת ניתוב שיחות בקול נשי מלטף אתה חוטף מנטרה של פקיד עצבני: "המשרד בעיצומים". ככה, בלי שלום, בלי סליחה. למה הם בעיצומים? המשכורת שלהם נמוכה? רוצים להחליף את המנכ"ל האהוב ללוגיסטיקה בסמנכ"ל מוצנח ומגעיל ממשרד אחר? רוצים להשוות רכיב פנסיוני מספר עשר לתנאי הפקידים במשרד הסמוך? מסתבר שיש סיבות שונות ומשונות לעיצומים, אבל הן לא לפרסום, והפקיד שענה לך הוא בכלל מענה קולי.

פעם עליתי על מענה אנושי של טלפנית ששלחו אותה לענות לכולם "מצטערים, אנחנו בעיצומים". שאלתי אותה במה מדובר וזכיתי ל"תסמונת הפקידה הפלוגתית", שתפקידה לענות על כל שאלה ב"לא" או "מניין לי לדעת", או "הבוס יצא". למה אתם בעיצומים? מנין לי לדעת. מישהו יכול לענות לי? לא, אנחנו בעיצומים.

במע"מ למשל, יש עיצומים כבר כמה חודשים. נדמה לי שרצו לאחד אותם עם מס הכנסה וזה עיצבן אותם. אנשי המע"מ מגיעים בבוקר למשרד, כי עיצומים זה הרי לא ממש שביתה, ורצים מיד לעשות קפה, וככה כל הבוקר הם שותים קפה ומנשנשים, עד הפסקת הצהריים. מחקר עדכני גילה שהמשקל הממוצע של פקידי המע"מ עלה לאחרונה בעשרה קילוגרם. לעיצומים שלהם, אגב, יש סייג. הם פודים מהר ובקפדנות את הצ'קים שמשלמים להם העוסקים למיניהם ב-15 לחודש, אבל כשאתה צריך החזר, לך טפס על קירות. יש מקום לחשד שאת העיצומים האלה אירגן האוצר עצמו.

ומה עושים, למשל, עובדי רשם החברות שגם הם "בעיצומים", אולי מפני שאיימו עליהם בקיצוץ הספקת התה. הם יושבים כאילו במשרד כזה כל היום? מניקור פדיקור? אחד אחראי שלא יתפרצו בטעות בדלת אזרחים שזקוקים לטיפול המשרד, שני בעמדת הטלפון, והיתר מה? הרשו לי לנחש. אליפות שש-בש? מסז'ים?

עם הזמן מתברר לאותם משרדים מעצמים  שאפשר בלעדיהם.  מאחר שהם קצת עובדים וקצת לא, מוצאים הישראלים דרכי עקיפה, אלתור ומילוט. לאט לאט נוצרת מערכת אלטרנטיבית של ניהול עניינים בתנאי עיצומים, יש לה חוקים משלה, השיטה עובדת, ועוד מעט ישכחו במוסדות האלה שלושה דברים: ראשית, למה התחילו בעיצומים, שנית, איך עבדו פעם, כשלא היו עיצומים, ושלישית, איך  קרה שהם לא השיגו באמצעותם שום דבר.



תמונה ראשית