האיש שלנו מגאנה

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
Guido Sohne; Flickr

סיפור אופטימי על עובד זר

הכרנו את קנדי דרך חברים. במונחים הציניים של בורגנים לבנים אפשר לאמר שהחברים האלה העבירו לנו את קנדי, אבל הם אמרו שהוא משהו מיוחד. וזה לא רק שהוא עובד מצוין ואפשר לסמוך עליו. זה משהו מעבר לזה. הוא איש.

אז קנדי התחיל לעבוד אצלנו. הוא היה  בא פעם בשבוע. קנדי היה גבר גבוה. הוא הגיע לישראל מגאנה, אין לנו מושג איך. אומרים על הגנאים שהם עם נוח, וקנדי היה איש נוח, אבל תמיד נשארת בעינה החידה האם הנוחות הזו היא דרך הישרדות של איש שחור, עובד זר, מהגר שעתידו אינו ברור, או שזה הטבע האפריקני, או הגנאי. לא חשוב. מה שחשוב הוא שבינינו לבין קנדי נולדה מהר מאוד ידידות שקטה, פשוטה, כי קנדי היה איש חכם וגאה, ואהב לדבר ולצחוק. את העבודה אהב מאוד, אם כי חלם להיות מכונאי. הוא לא נתן לנו הרגשה שהוא משרת שלנו ואנחנו לא הרגשנו שמתחולל בינינו איזה מאבק סמוי בין העולם הראשון והשלישי, למרות שגדלנו על בוז לקולוניאליזם. ידענו בלי הרבה דיבורים שקנדי נחלץ ממשהו שרצה להיחלץ ממנו ושהוא נחוש לבנות את החיים שלו בעולם טוב יותר בעיניו מהעולם שאותו עזב.

אפשר היה לשוחח עם קנדי על כל דבר ולאט לאט ידענו עליו הרבה. את אשתו, שהיתה מאורסת לו כבר בגאנה ניסה להכניס לישראל בכל דרך, ובכל פעם עצרו אותה השלטונות, עד שהצליחה. הם היו נוצרים מאמינים, וכשנולדה לו בת  הזמין אותנו לכנסייה של העובדים הזרים בקומה השלישית של בית באזור של בתי מלאכה ומוסכים, קנדי ביקש שנבוא לשם כדי לחוג עם הקהילה את לידת בתו, וקיבל את פנינו בגאווה ובשמחה על כך שנפרץ פתח קטן בין עולם "הישראלים" המבוססים והשבעים לביניהם, חברי קהילת העובדים הזרים השחורים. כולם הגיעו לשם בבגדי חג לבנים, משפחות משפחות. הם שרו, והכומר של הקהילה נשא דרשה.

יום אחד בא קנדי וסיפר לנו שזכה בהגרלה של השגרירות האמריקנית והוא עומד לנסוע לוושינגטון ולהתחבר עם משפחתו שם. הוא היה מאושר, ואנחנו לא הופתענו. משהו באישיות הבטוחה, השלווה הזו אמר שהוא יצליח, ועבור קנדי להגיע לאמריקה ולהתחבר עם המשפחה האמריקנית שהיכתה שם שורשים הוא פיסגת ההצלחה. לפני שנסע הבטיח לנו שיביא לנו מחליף ראוי, אבל ידענו שאחד כמו קנדי לא יהיה לנו אף פעם. אחר כך הוא שלח לנו גלויות ולפני זמן מה בא לביקור. אולי נבקר אותו בפעם הבאה שנהיה בארצות הברית.

ואולי, אם כל זה לא היה קורה, הוא היה מוצא את עצמו עוד מעט במכלאה ישראלית, מחכה לגירוש באוניית עבדים, לא לאמריקה אלא חזרה למולדת שעזב שלא על מנת לחזור. איש עם מזל, קנדי. הרבה מזל.



תמונה ראשית