האמת על השביתה הגדולה

רוביק רוזנטל | 03 באוקטובר 2015
הרשימה הופיעה לראשונה במקומון מעריב 'זמן תל אביב'
John krizan; Flickr

שביתות כלליות לא מפריעות לאף אחד. חוץ מהמקום ההוא, שמאפשר לנו לברוח מכאן כשיש שביתה

שוב פרצה שביתה וחוסלה בעודה באיבה, והיא היתה כרגיל האמא של השביתות, השביתה הגדולה, שגרמה סבל נורא לאוכלוסייה.

עלק. זה שביתה? זה קייטנה.

לא דופקים דוחות חנייה, סיבה שרק עבורה כדאי לייצר שביתה מידי כמה חודשים. או שבועות. יום חנייה חינם. יום שמיטת חניות.

לא מחלקים דואר. זאת אומרת, יום או יומיים ברוכים לא קיבלנו הודעה על קנס שלא שולם שמחכה לנו במכתב רשום בסניף, הוראות תשלום מים וארנונה (ארנונה!), מכתבים ממוספרים מעמותה שנרשמנו אליה פעם בטעות או ממטה מתפקדים שהתפקדנו לו באיזה בוקר אביבי בשינקין. לא נגרור אל ביתנו את המגזין שיצטרף בתוך הניילון למגזין שקיבלנו לפני חודש. ואת המעטפות הבלתי נגמרות ששולח לנו הבנק שלנו. ואת חשבון הטלפון והחשמל. כלום כלום לא יגיע. שביתה.

רגע, ומה עם הצ'ק שצריך להגיע.

אפשר להירגע. הצ'ק בדואר.

אז מה יש לנו עוד בשביתה הזאת?

זבל. נורא. ממש נורא. הזבל נערם ברחובות. שקיות אשפה נערמות ליד הפחים המלאים. מה אנחנו, עולם שלישי?

האמת? כן. למה מה? מה אנחנו, שווייץ?  ניסיון העבר מוכיח שאנחנו עומדים יפה מאוד בסירחון רחובותינו, עם שביתה ובלעדיה.

בתי הספר לא שבתו הפעם. ואם עמיר פרץ ירוץ לראשות הממשלה הוא את הנוער הפסיד. עושים שביתה, והם צריכים ללמוד?

אז מי עוד שבת? הרכבת. אבל מי צריך רכבת? לאן אפשר לנסוע? הרי הכל שובת. ומי נוסע ברכבת? החיילים, נניח? איזה יום מופלא, גימל בחסות ההסתדרות – רציתי להגיע לבסיס אך לא הספיקותי. הרכבת שובתת.

הבנקים שובתים. נורא. ממש נורא. יום בלי עמלות!  יום בלי כספומטים! יום בלי אוברדראפט! יום בלי מסחר בבורסה, וכך ישמרו ניירות הערך שלנו ליום אחד על ערכם.

מס הכנסה ומס ערך מוסף שובתים. נורא. ממש נורא. איך יכול ציבור הנישומים לעמוד בגזירה זו?

בתי חולים. סגורים פרט למקרי חירום. התמותה ירדה בחמישים אחוז.

כי זו האמת. נזקי השביתה עלק. סבל התושבים כאילו. חוץ ממקום אחד. המקום אליו נשואות עיני כולנו. המקום אליו מריצות כל מערכות החדשות את צלמיהם וכתביהם, למרות שלא קורה בו כלום, כלום, כי יש הרי שביתה, כן? נתב"ג.

נתב"ג הוא לא "לב השביתה". נתב"ג הוא לא "אתר השביתה הכי אפקטיבי". נתב"ג הוא השביתה עצמה. ואם להסתדרות היה שכל היא היתה משביתה רק את נתב"ג. כל היתר זה העודף.

כי נתב"ג זה המקום שכואב לנו באמת. כי נתב"ג זה העדות היחידה שנותרה לנו שיש עוד לאן לברוח. כי נתב"ג היא מפלטנו בחגים, אחרי שהיתה מפלטנו בקיץ, ואחרי שהיתה מפלטנו בפסח. בלי נתב"ג אנחנו ג'וקים מסוממים בבקבוק. בלי נתב"ג אנחנו יצורים סתמיים ונטולי עונג בעולם אכזר. רק בנתב"ג אנחנו רואים את העולם הגדול והיפה דרך דמעה שקופה. שם, במיתחם המיוזע וההומה והבלתי נסבל הזה (אגב, נתב"ג 2000 כבר אמרנו?  טוב, נעזוב זה)  נאספים כל חלומותינו.

הקרב הוא לא על השביתה. הקרב הוא על נתב"ג. מי ישלוט בנתב"ג, ההסתדרות או האוצר. אם ההסתדרות מפסידה את נתב"ג, הלכה המלחמה, הלך ההישג, נשארנו עם קצת ריח ברחובות. אם האוצר מפסיד את נתב"ג הוא יתקפל, כי מהם חייו של פרח אוצר בלי גיחות תכופות אל ריח הדולר והיורו?

כן. ויש לנתב"ג סניף בשביתה הזאת. משרד הפנים. בשביל תעודות זהות? נו. בשביל תעודות לידה, פטירה, גיור ואיור? באמת. בשביל הדרכונים, רק בשביל הדרכונים. כי נתב"ג בלי דרכונים זה כמו מלון בטורקיה בלי מגבות.

אז  זוהי המלחמה האמיתית: מי שולט בנתב"ג ובאגף הדרכונים במשרד הפנים? ומי ימצמץ ראשון? ולגבי עובדי הרשויות, הדפוקים האמיתיים של המצב, הם ממילא לא יכולים לנסוע לחו"ל, אז מי סופר אותם?



תמונה ראשית