מתוקף היותי סלבריטי

רוביק רוזנטל | 29 באוגוסט 1997

נשות החברה הגבוהה מדברות שפה כל ישראלית, קצת עילגת, קצת גבוהה, דימויים מפיעים ויציאות מביכות. ארבע דוגמיות: גליה אלבין, שרה נתניהו, ג'ודי מוזס וטובהלה חסין

מיהי הליידי העברייה? היא לא שותה תה עם זרת זקורה, היא לא מדברת בלשון נקייה, היא לא מתיימרת להיות "מחונכת". היא מרחפת בצמרת החברה בחדווה ישראלית, קצת מזיעה, קצת מנבלת פה, קצת קוצצת בפלוני ושוחטת באלמוני. אז מה אם היא עשירה ומפורסמת, זה לא אומר שהיא קפאה למוות באיזו טירה באנגליה או חווה בטקסס. לגליה אלבין, למשל, עברית מרתקת, יצירתית, מתפרצת, עילגת, גבוהה, נמוכה, תאווה לאוזניים. מהעברית הזו מבצבץ קול אותנטי של אשת העשירון העליון, ש"עשתה את זה", ו"שיחקה אותה בגדול".

וכך, למשל, בראיון שערכה אתה אורנה קדוש ("סופשבוע, 27.6.97) עושה אלבין מה שאנשי הצמרת משתדלים שלא לעשות - היא ויתרה על שפת הייצוג. שפת הייצוג היא שפה מסודרת שכהגדרת ביאליק הכיסוי רב בה על הגילוי. לפעמים זו שפה בהירה מאורגנת גם אם מניפולטיבית (כמו שפתה של לימור ליבנת), ולפעמים פתטית ומעומלנת (כמו אורה נמיר). לאלבין אין שפת ייצוג, ולכן אפשר ללמוד ממנה על העולם התרבותי שלה, וכפי שניתן לראות - לא רק שלה.

עסוקה בלהתעלק על ביבי

שפת אלבין, שתיקרא להלן "שפת נשות העשירון העליון העליזות", היא בראש וראשונה שפת רחוב, ובלי התנצלויות. לפעמים זו "שפת ילדים" ("מגעילה אחת, גנבה לי חצי ארון", על העוזרת הפיליפינית), לפעמים שפת משחקי הכוח ("העברתי לו במבט כמה אני גדולה והוא קטן", על "בריון" במרכז הליכוד), או למשל הצירוף המרתק הבא על אודות שרה נתניהו: "היא כל הזמן עסוקה בלהתעלק על ביבי". "להתעלק", שם פועל רחובי נהדר, מקבל כאן צורה של שם עצם: "בלהתעלק", בנוסח "בואו בלהוריד ידיים".

אלבין לא לבד. שרה נתניהו, רעיית רוה"מ, סיפקה שלא מרצונה פריטים מלשונה ותרבותה בראיון שהעניקה ליעל דן בערוץ הראשון. נתניהו פרשה באמצע הראיון בזעם עקב כמה שאלות שלא מצאו חן בעיניה, חזרה והמשיכה את הראיון, אבל מן הצופים נחסך אקט הפרישה הזועמת שהיה מלווה בטקסט מביך. הראיון המלא פורסם ב"עיתון תל-אביב". גם בראיון הזה פרחו סממני העברית הנמוכה-גבוהה, אך ללא החן האלביני. בחלק המשודר של הראיון השתמשה נתניהו בשפת ייצוג משמימה. בקטע שהושמט יצאה לאור שפת הרחוב. התברר שלאשה אחת יש "משהו נורא נורא חזק נגדי" ו"היא מלכלכת בלי סוף", ואשה אחרת "התלבשה על בעלי והפילה אותו".

ומה אומרת אשת תקשורת גבוהת מעמד כמו ג'ודי ניר-מוזס-שלום? בראיון שנערך עימה על ידי רון כחלילי ב"חדשות" היא חזרה על כך "שמצפים ממני להיות כבדה", סיפרה על משפחתה ש"תמיד היינו אחד בתחת של השני", והזכירה שההורים שלה היו "חולים מזה", כלומר מהרומן שלה עם צביקה פיק.

שפת רחוב היא שפת רחוב. היא מתחילה להיות מרתקת כשהיא מופיעה ליד מילה "גבוהה", או לועזית, וכך מתחיל להתארגן הסלט הישראלי הידוע לשם בעולם כולו. כך צץ מתוך סערת רוחות רחובית של שרה נתניהו משפט כמו "את הונית אותי, את פשוט הונית אותי"; אצל ניר-מוזס-שלום: "השמנה והסלתה של החברה הישראלית נמצאת שם"; והגדולה מכולן, גליה אלבין: "עני ודלפון ועלוב נפש" (על ארווין אייזנברג), "אז בניחותא אמצא לי את האדם המתאים", ואפרופו שרה נתניהו, מיד לאחר "בלהתעלק": "די, הניחו לו". יופי, גליה.

זה ההאנט ולא הקיל

האנגלו-עברית החדשה משחקת רול (role) רציני בשפת הנשים הגבוהות, אבל אצלן ניכר שימוש במילים אנגליות נדירות, המחליקות אל העברית על רבדיה כמו שרימפס טבולים בחמאה לגרון רעב של איש "השמנה והסלתה". גליה אלבין מצטרפת לגשר, מפלגה שהיא "ליסט אקספקטד", נוסעת לאמריקה "קואוסט טו קואוסט" ומספרת על ארווין אייזנברג ש"אצלו זה ההאנט ולא הקיל". ושרה נתניהו בעיים רוחה מתריסה ביעל דן: "השאלות שלך הן כל כך בָיָאס", משפט אחד אחרי שהשתמשה בצירוף העברי המקביל והנכון "שאלה מוטה".

שילוב השפות איננו, כמובן, עניין לנשים בלבד, אבל לא במקרה צצות הדוגמאות דווקא משפת הדיבור של נשים. נראה שהגברים בצמרת שומרים הרבה יותר על שפת הייצוג. יש משהו "נשי" בהתפרצות הספונטנית הזו, חסרת החוקים, ששום מרכיב אינו משתלט עליה, לא הסלנג ולא השפה הגבוהה. זו שפה משובבת נפש אבל גם חושפת גסות וחספוס או עלגות. נציגה ייחודית של חבורת השפה הזו היא האופנאית המשוררת טובה'לה חסין, הלא היא "הקופה הרושמת". יש לטובה'לה סלנג רחוב ("יש לי שם של פריקית, אבל כולה אני נשואה לגבר אחד", בראיון לתמר אבידר; "הן נכנסות לחנות, וטראח נוחתות על הבגדים"), ומאידך גיסא משפטים נמוכים-גבוהים כמו "לא להיות שרויה בלחץ" (שרויה, מילה גבוהה ונאה; "להיות בלחץ", סלנג טהור), או "זה מכניס אותה למצב רוח שמיימי כזה, ובא לה לקנות". טובה'לה אוהבת מילים לועזיות ("אני לא אעשה לה מטמורפוזה") והיא אלופת הצירופים היצירתיים. בצירופים האלה הקלישאה מקבלת לבוש חדש בהקשר חדש. זה ניכר בשימוש פשוט במטבעות לשון גבוהים כמו "אני יצור כלאיים" או "בתי הגדולה כנראה תהיה לי לעזר", עד שילוב של מטבעות גבוהים ומטבעות סלנג באותה נשימה (מתוך ראיון משותף לה ולג'רי מליץ ב"מעריב"): "בעבודות הגמר גומרים עליהם את ההלל. היינו בסרט הזה". יש לה גם צירופים מפתיעים: "אני יוצרת אופנה לפי צו לבי"; "אנחנו מוזמנים הרבה מתוקף היותי סלבריטי"; "אנשים נכנסים לטובה'לה כדי לראות אותי כתופעה יורה אש".

קרקע בתולה לאשה כמוני

על צירופים אלה ראויה אכן טובה'לה להיקרא "משוררת". אבל היא לא לבד. שימו לב לגליה אלבין: "איפה יש עוד קרקע בתולה לאשה כמוני לפרוץ לפוליטיקה?" "זה יוצר אצלי עננה של חרדה", והפתעה - שימוש נדיר במילה תנ"כית יפהפיה שיצאה מהמחזור: "שכר מינימום שלא מַכְלים את העובד". כותב ספר איוב אהב מאוד את השימוש בפועל "מכלים" במשמעות של "מבייש", כמו בפסוק "בדיך מתים יחרישו, ותלעג ואין מכלים" (איוב, י"א, 3).

ניר-מוזס-שלום היא הפחות יצירתית בחבורה, ועל כן גם הסלנג שלה סובל מרזון מסוים. שרה נתניהו, במפגן החד פעמי של שפה מדוברת, מציעה צירוף חדשני ומבריק: "זו תופעה שלא תיעשה", וזורקת לחלל האולפן משפט שיש בו הכל מכל: "אני פשוט נותנת לכם וטו טוטלית". שתי מילים לועזיות במשפט עברי נמוך ומשובש ("נותנת לכם וטו") כשמילה "טוטלית" נראית כמו טעות (מתבקש "וטו טוטלי"), אבל אולי יש בה חידוש, שימוש ב"טוטלית" כתואר הפועל, כלומר המילה מתייחסת ל"נותנת" ולא ל"וטו". אין ספק, המשפט הזה הוא שוס.

שרה נתניהו למדה את הלקח ושבה בקפיצה לשפת הייצוג. גליה אלבין, משוררת שפה מתחילה, סיפקה סלוגן לאמהות השלום: "אני לא רוצה שעוד שלוש שנים שערי יאפיר ואני אזדקן כי הוא (בני) יהיה על הבופור". טובה'לה, משוררת מוסמכת, אוהבת דימויים בעיקר כשהיא עוסקת בכבשון הווייתה, כלומר, בענייני דיאטה: "כבר הייתי כמו פשטידה". בתיאבון! 

תגיות :
Boston Public Library ; flickr תמונה ראשית

תגובות

משה מכנס
לרוביק רוזנטל - שלום, במאמרך על נשות "החברה הגבוהה" - רק במילה "נשות" יש אמת כלשהי בצירוף זה - הזכרת את השם "רון כחלילי". אותן נשים, כמו רוב דוברי העברית המשתבחים בתעודות של השכלה אקדמית (אם כי ההשכלה האמיתית מהם והלאה), הן דלות לשון ושדופות-שפה. פעמים רבות נתקלתי בשיבוש זה של המילה העברית העתיקה "חכלילי", וככל הנראה גם חלק מנושאי השם הזה אינם יודעים מה פירושו ומהו כתיבו הנכון, ולכן כותבים באופן שגוי: "כחלילי". אך אם בארזים כמוך, רוביק רוזנטל, נפלה שלהבת, מה יגידו הקירות הרבים אפופי האזובים?. חכלילי הוא סוג של אדום: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מ"ט, י"ב).
07 במרץ 2015 הגב
רוביק רוזנטל
לגבי 'חכלילי' והארזים, את הטענות יש להפנות לרון כחלילי, שזהו שמו בישראל. רון חכלילי? לא בבית ספרנו.
25 בדצמבר 2015
Daniel
One or two to remerbem, that is.
25 במרץ 2015 הגב
Pharmb137
Hello! agaeege interesting agaeege site! I'm really like it! Very, very agaeege good!
12 ביוני 2015 הגב
Pharmc72
Hello! cfdckek interesting cfdckek site! I'm really like it! Very, very cfdckek good!
20 ביוני 2015 הגב
אראלה
שאלה: מה הקשר בין קינוח סעודה וקינוח אף ?
03 במרץ 2016 הגב
ורדה צבי
המאמר על האידיש בלשון יום יום, יישר כוח!!!. " א גזונט אין דיען קופ". בתודה ורדה צבי
05 במאי 2016 הגב

הוספת תגובה