אתה שמעת בנג'מין מתנצל על משהו?

רוביק רוזנטל | 31 באוקטובר 1997

בשלהי סתיו 1997 נפגשה ליליאן ויילדר, אשר לימדה את נתניהו את מלאכת הדיבור בציבור בהצלחה מוכחת, עם מנהיג האופוזיציה דאז אהוד ברק בלובי של בית מלון תל אביבי יוקרתי. פרוטוקול מלא של שיחה זו נחשף עתה לראשונה לציבור.

ליליאן ויילדר: מיסטר אהוד, אני מאוד שמחה שהסכמת להיפגש אתי. הקפה על חשבוני. אני מודה, שהביזנס אצלי קצת שורט בזמן אחרון ואני מחפשת תלמידים. שמתי לב שיש לך איזה בעייה.

אהוד ברק: התרשמותך שיש לי בעייה זקוקה לפירוש והנמקה, גברת ליליאן.

ליליאן: יו סי, אדון אהוד, המשפט הזה שאמרת עכשיו, זה רק מוכיח שאתה זקוק מאוד לאיזה מורה. אתה מבין, הדיבורים אצלך, ככה...

אהוד: הדיבורים לא יקבעו, אלא המעשים, גברת ויילדר.

ליליאן: כן, קראתי את המשפט הזה אצלך באיזה אינטרוויו. תסלח לי, מיסטר ברק, אתה יודע שזה בולשיט. מעשים לא קובעים שום דבר מי יהיה פריימיניסטר. רק דיבורים. תסתכל אצלנו באמריקה. היה לי איזה תלמיד אצלי לפני כמה שנים, אתה בטח מכיר אותו, בנג'מין נתניהו.

אהוד: אני אנצח אותו, בגדול.

ליליאן: הוא יאכל אותך לארוחת בוקר עם דיבורים כאלה, מיסטר ברק.

אהוד: ליליאן, ליליאן, תביטי לי בעיניים, מי אמר שבשביל להיות ראש ממשלה צריך לדעת לדבר? תראי את יצחק רבין, הוא ידע לדבר? הרי הוא היה כבד פה ממש, בטח ביחס אלי!

ליליאן: או... פוּר רבין... הלב נקרע. רבין באמת לא ידע לדבר. אבל הוא לא היה צריך לדבר. את רבין אהבו, אתה מבין.

אהוד: ואת נתניהו אוהבים?

ליליאן: או! בדיוק! את נתניהו לא אוהבים אז הוא צריך איזה אלטרנטיב. ואותך, ג'נרל, באמת אתה איש מאוד רציני, אבל אף פעם לא ממש יאהבו אותך, אתם שניכם צריכים לעבוד קשה בשביל האלטרנטיב. או שאתה רוצה לגמור כמו שמעון פרס, באמת איש גדול, אבל מדבר קטסטרופה, אהוד. שלא תלמד ממנו שום דבר. כל מה שהוא עושה בדיבורים - אתה עושה ההיפך, אנדרסטוד? יש לכם אחד בשמאל מדבר מצוין, יוסי שריד. אבל אומרים הוא אוהב את הערבים.

אהוד: ויצחק שמיר? אה? הכי הרבה שנים ראש ממשלה, הוא גם לא ידע לדבר וגם לא אהבו אותו.

ליליאן: שמיר ידע לשתוק, מיי דיר, שתיקות נפלאות. וכשהוא דיבר, מה פירוש, אני מלמדת בשיעורים שלי משפטים שלו. קלסיק. "הים אותו ים והערבים אותם ערבים". משפט כזה עושה אותי הֶפי הֶפי.

אהוד: תשמעי, בשביל משפט כזה אני לא צריך אותך. אני הולך ישר לפינקלשטיין.

ליליאן: אהה... ארתור... דה גרייטסט... יש לך כסף בשבילו? שמעתי אצלכם במפלגה אין כסף גם לנקות את המדרגות.

אהוד: אהמ... אהוממממ.

ליליאן: סינק אבאוט איט, דרלינג. קול מי.

אהוד: רגע... את יודעת מה... אני לוקח שיעור ראשון עכשיו. רק בשביל להוכיח לך כמה שאת טועה. אני אקזז כמה דולרים מתקציב מכונות הצילום והביסקוויטים ברחוב הירקון, ואולי אני אסגור את צוות התגובות.

ליליאן: לא צריך, בחור מסכן. זה שיעור און דה האוז. אינווסטמנט.

אהוד: אני דווקא חושב שאני מדבר מצוין.

ליליאן: סליחה? אולי עם אשתך, בבית. אני אגיד לך, עוד לפני שהתחלת משפט האנשים כבר רואים כמה אתה במתיחות גדולה. כמו בן אדם עצבנית שרוצה לאכול הכל מהר, אתה רוצה להגיד הכל בבת אחת.

אהוד: אהה! ונתניהו לא במתח? ראית אותו?

ליליאן: או, במתיחות גדולה, אבל הוא בקונטרול עליה, המתיחות עושה אותו בפוקוס, מבין? וככה יוצאים לו המשפטים אחד אחרי שני, כמו רכבת. אצלך, אהוד, אני עשיתי עבודה עליך, אצלך משפטים מתחילים בלאס-וגאס ונגמר בפנסילווניה עם ביקור פתע בקניון בקולורדו. הנה תראה: אתה אומר לבחורה הזו ברדיו, שלי, אני מצטט, "היות והטרור בסופו של דבר הוא לא מכוון רק לקורבנותיו, הוא מתכוון לשבור את רוח העמידה של הציבור כולו, ואנחנו מתכוונים לא להישבר אלא לשבור אותו, יש חשיבות רבה מאוד לכך שברגעים כאלה קודם כל אנחנו נאחד את העם ולא נפלג אותו ואני אומר, אני מצר על זה שלא תמיד בעבר זה היה המצב". מה זה? מה זה??

אהוד: זה מפני שאני חושב ככה. בצורה מורכבת.

ליליאן: סליחה, לפעמים אני ממש לא מבינה מה אתה אומר. אתה מבלבל בין "מורכב" ו"לא ברור". דיבור בפוליטיקה זה כמו מזג אוויר, אודי דרלינג. אנשים לא אוהבים ענן אפור, אוהבים שמים בהירים, אוהבים פשוט. יש לכם שפה יפה כזה, עברית, שפה מהתנ"ך. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. בובה של משפט. שבע מלים וסיפור כזה יפה. תדבר כמו בתנ"ך, אהוד. לא אבסטרקט. מה זה "הגיבוש והתיאום המבצעי של הפלשתינאים לא הולך ביחד עם נסיון הפחדה או כאילו דחיקה שלהם לפינה". הכל פה אבסטרקט, אהוד, שמות פעולה קוראים את זה אצלכם, כל מיני מלים שאתה כל כך אוהב, "מורכבות", "היחשפות". "תוך כדי יצירת מקומות תעסוקה ואפשרות פעולה ללכת להיפרדות פיזית"? מי? מה? מתי? המאזינים רוצים סיפור, מיסטר אהוד, לא אנליסיס גבוה.

אהוד: כן, אבל תראי ראיונות בעיתון! תראי את המאמרים שלי! בעיתון כתבו אפילו שאני מדבר בסיסמאות למרות שאני חושב מורכב.

ליליאן: עכשיו אני קצת באמת כועסת. מי זה מעניין משהו שכתוב בעיתון? זה בשביל היסטוריה, בשביל לגזור נייר ליועץ תקשורת שיראה לך בשביל מה הוא מקבל המשכורת. יש רק שני דברים שבאמת חשוב. איי, טלוויז'ן. בי, רדיו. ושמה מה שאתה אומר זה מה ששומעים. אף אחד לא עושה אחר כך טובות ומוריד כל מה שקוראים אצלכם שמה, "עשבים טפשים". אתה כל הזמן מדבר עם עשבים טפשים, אהוד.

אהוד: שוטים. עשבים שוטים. ואין לי מושג על מה את מדברת.

ליליאן: מלים שאפשר להגיד המשפט בלעדיהם, אל תגיד אותם. זה ברזל, אהוד! דברים כאלה, "גם", "עכשיו", "בסך הכל", וכל הזמן וי"ו החיבור. פתאום אתה אומר "אני" שמונה פעמים במשפט אחד כאילו יש לך איזה בעיה באגו, ופתאום כל מיני "אנחנו". מי זה אנחנו? אתה לא בקיבוץ, בדי. ומה זה "אי אפשר וגם פשוט לא הייתי רוצה להתייחס למידת ההתאמה בין מה שהופיע שם לבין מה שהיה בשיחה עצמה". למה לא "אין שום קשר בין ההודעה והפגישה".

אהוד: כולם מדברים ככה, עם עשבים שוטים. מי שמקשיב כבר מסנן.

ליליאן: הוא מסנן, אבל בזמן הזה הפסדת אצלו הקשבה, אהוד. ואני שמעתי אתה ביקשת עכשיו סליחה מהפורטוריקנס שלכם.

אהוד: הספרדים. זה היה שוס, ליליאן!

ליליאן: מייבי. אבל אתה מבקש סליחה כל הזמן מכולם, רק אתה לא מרגיש. אתה שמעת בנג'מין מתנצל על משהו?

אהוד: לא! וזה באמת מבייש!

ליליאן: זה כי הוא גאון בדיבורים, מיסטר אהוד, ואתה מתנצל אינדיירקט. הנה פה אתה אומר ליענקלה מה"מעריב" "אני חושב שחשוב מאוד דווקא היסוד של עמדתנו". או "בסך הכל אני חושב שהקריאה הזאת לאחדות שורות..." 'אני חושב'? 'נדמה לי'? 'העובדה היא'? מלים מיותרות. אתה סגן לאלוהים, אהוד, אנדרסטוד? אתה מחובר לאמת לאמיתה, מה שאתה אומר זה עובדות.

אהוד: הציבור שלנו לא יקנה את זה. הם רציונלים, ספקניים.

ליליאן: בולשיט. אני בכלל לא מתווכחת עם שטויות כאלה, וסליחה. תיכף תגיד לי שבגלל זה אתה מדבר בלוגיקה כאילו אתה ביוניברסיטי.

אהוד: גם זה לא בסדר?

ליליאן: זה איום ונורא. מה אתה חושב אנשים יושבים עם מחשב עושים חישובים מה יוצא ממה? היגיון זה טוב, אבל לא עם כפית, אהוד. שיהיה היגיון פשוט, כמו... כמו... התלמיד הזה שאנחנו מדברים עליו.. דיר, אני מזדקנת!

אהוד: את מצפה שאני אהיה דמגוג. מניפולטור של השפה. בשום פנים, גברת ליליאן.

ליליאן: פשטות זה לא דמגוגיה. וחוץ מזה, אהוד, אני רואה אתה לא תהיה דמגוג אף פעם, זה קצת חבל אבל זה לא טבע שלך. אבל קצת תלמד מהדמגוגים, מה שהם עושים טוב תלמד. קצת טריקים, קצת טכניקה.

אהוד: אני לא קונה את זה.

ליליאן: זה היה משפט טוב, אהוד. אתה מתחיל ללמוד. אני רואה אתה לא חושב שאתה צריך עוד שיעורים, אבל יש לי איזה הנץ'. קח את הכרטיס שלי. אם אתה במצוקה, או פניקה כזה, קול מי. ודיר בלק, לוק את יו, תעשה דיאטה. יש לי חבר יתן לך מתכונת דיאטה, משהו פנטסטיק. 

תגיות :
Chuck Hagel; flickr תמונה ראשית

תגובות

יעקב מאור
אכן "תימלול" יפה של פגישה דמיונית. אבל אני מרשה לעצמי לשתף את קוראי "הזירה הלשונית" בפגישה אמתית עם ליליאן ויילדר. בשנת 2001 השתתפתי בוושינגטון בועידה של כותבי נאומים, והוזמנתי לשבת על הבימה בפאנל שבו ישבה גם ליליאן ויילדר. לפני כן לא הכרתיה אישית. בתחילת הפאנל הציג המנחה את המשתתפים, ואותי הציג ככותב הנאומים של נתניהו ושל נשיא מדינת ישראל (משה קצב). בסיום הפאנל ירדנו מהבימה, וכשהלכנו לשבת במקומותינו ניגשה אלי ליליאן ויילדר ואמרה לי: "אני זוכרת היטב את נתניהו מכל הלקוחות שלי, בגלל שלא היה לי הרבה מה לאמן אותו. הוא הגיע אלי כבר 'מבושל' ("cooked") וידע היטב איך לדבר ואיך לעמוד מול קהל. הפרק היחיד שבו היה לי מה לחדש לו היה שיעור באיפורים שונים להופעה בטלויזיה ובפני קהלים מסוגים שונים".
20 במרץ 2015 הגב
אהרן בלום
רחמי על ראש ממשלתנו המסכן,לא די לו צרותיו מבית ,"אנשי זדון " מוסיפים להפליא בו מכותיהם מחוץ,למה הפכתם את שרה'לה ל"כפורה הינדעל " (עוף כפרות ),ממש כאסקופה נדרסת,תחנתם אותה עד דוק עד שלאבק נמשלה,אפוא מידת הרחמים ?... אדוני ראש ממשלה רם ,חכם ,רהוט ,מלוטש איך קצרה ידך מהבין ? סבא שלי היה אומר "א-מעגלינגט עז חוגה " כלומר אם פעמוני הכנסיה נשמעים סימן הוא שזה יום חג ! אז נכון, רעייתך אינה " אבק" ,אולי גם לא "אדם" ?
09 ביוני 2016 הגב

הוספת תגובה