עד שהגיעו העראברים

רוביק רוזנטל | 14 באוגוסט 1998

הגזענות הישראלית מופנית בעיקר לתוככי החברה היהודית, ומתייחסת לא רק לצבע אלא גם למקצוע ולתכונות סטריאוטיפיות

הגזענות מתחילה ונגמרת בשפה. בכולנו חבוי הגזען, שונא הזרים, הבטוח שהגזע שלו עדיף על האחרים, אבל אנחנו הופכים גזענים רק ברגע שאנחנו נותנים לכך ביטוי, ואת זה למד אורי אור על בשרו בצורה כואבת ביותר. הגזענות הלשונית חיה ונושמת ברחוב, בסלון המגורים, בשוק, בשפה המדוברת. כך יצר לו הרחוב האשכנזי סדרה ארוכה של כינויים גזעניים לבני עדות המזרח, והרשימה מרתקת. כדי לבחון את עומקה חקרה "הזירה הלשונית" גם את עמיתו של הגזען האשכנזי, הלא הוא הגזען האמריקאי הלבן ביחסו לכושים.

הקוף והראקון

הכינויים הגזעניים החזקים ביותר, שגם גילו עמידות במהלך השנים, הם אלה בהם הפך עצם מוצאו של המזרחי לתכונה שלילית. מוביל בראש ה"כורדי", שהפך שם נרדף לאדם טיפש ונרפה, ואחריו ה"פרסי", מבוטא במלעיל, שם נרדף לרודף בצע. בשנות השישים פרח "מרוקו סכין" שלא השאיר מקום לפירושים. כלומר, פעם היו כל המרוקאים אלימים ועצבניים, והיום כל המרוקאים, אליבא דאורי אור, לא סקרנים. התימנים, פזורה שנויה במחלוקת, זכו לשני כינויים: התימני הנחמד כונה "תימוני", התימני הפרובלמטי כונה "יָמָני". לעומת זאת לא זכה ה"מַצרי" (במלעיל, מ' בפתח) לקונוטציה שלילית, שלא לדבר על הבולגרים ועל אצולת הסמך-טיתים.

היישוב האשכנזי, ששאב מילים רבות מן היידיש, הדביק למזרחים כינוי שעבר מן העולם: "עראבער", ערבי. לעומתו זכה לחיים ארוכים שם התואר הכולל לכל המזרחים, ה"פרענק". הסבר רווח לכך הוא שבעיני האשכנזים התבלט חן הגנדור של יוצאי עדות המזרח וכונה "הליכת פרנג'י", שחיקתה את אופן הלבוש הצרפתי. באותו הקשר זכו המרוקאים באותם ימים לכינוי "דרום סרפת". אל "הפרענק" הצטרף הביטוי היידישאי "פארח", שהוא ביטוי של לעג קשה, וכך נוצר "פרענק פארח". וקפיצה לגזען האמריקאי, שם שולט עד היום ה-nigger בראש רשימת הביטויים הגזעניים, על שם האזור באפריקה ממנו הגיעו הכושים. לביטוי הזה ביטויי משנה כמו niggra ו-groid, קיצור של "ניגרואיד". לעומתם הפך היום המונח "אפרו-אמריקני" למונח של תקינות פוליטית, מונח של כבוד.

"רואים אותנו כקופים שירדו מן העצים" אמר דוד לוי בנאומו הבלתי נשכח. "בבונים" הוא מונח שרווח בין האליטות הלבנות ביחס לעדות המזרח, בעיקר בשנות השמונים. באמריקה הכיון הזה מפותח הרבה יותר, והכושים נקראו ape (קוף גדול או קוף אדם) או coon (קיצור של "הראקון"). מנהיג השחורים שנרצח נקרא בפי הגזענים הלבנים "מרטין לותר קון". אמריקאים מכנים את השחורים גם בשמות כמו jungle bunny (ארנב הג'ונגל), ועוד כהנה.

שחור בשלל צבעים

קבוצה שלישית של כינויים מתייחס למקצועות, לעיסוק הנחות לכאורה של בני עדות המזרח. אחד מהם הוכנס דווקא דרך העיתונות והוא "מוכרי החמוצים". המקבילה הצבאית שלו היא ה"שין גימלים" של דודו טופז. אף אחד לא אמר אף פעם שמוכרי החמוצים או השין גימלים הם בהכרח מזרחיים, אבל זה נקלט מיד כמובן מאליו. בשפה האמריקאית שרדו כינויים מסוג זה מתקופת העבדות ואפשר לשמוע אותם עד היום במקומות שונים בדרום ארה"ב. הכינוי הנפוץ והמעליב ביותר בהקשר זה, שנשמר עד ימים אלה, הוא boy, שנועד לכושים מכל הגילים והמעמדות. האדם השחור קרוי גם steppinfetchit - הגייה מהירה של משפט ציווי שמשמעותו "לך תביא". כינוי גזעני אחר הוא pickananny, המחבר לפי המסורת את קוטף הכותנה וה-nanny. ה.ל מנקן טוען בספרו על השפה האמריקנית כי Pickenniny (ולא Pickenanny) הוא שם לילד שחור קטן בספרדית הקובנית, כינוי שהופיע כבר באנגליה במאה ה-17 ועבר לארצות הברית. השחורים רואים בו כינוי חיבה, הלבנים הפכו אותו לעלבון.

הארץ רעשה כאשר מפקד אחד בצה"ל קרא לפקודו האתיופי "כושי". ה"כושי" ככלל נחשב ביטוי גזעני, וכמוהו "שחור", בנוסח "דופקים את השחורים". אזכור כוללני של תכונת גוף כמו צבע נחשב גזעני גם בארצות הברית. במאה ה-19 כונו השחורים coloured. המונח הזה נחשב גזעני כבר בראשית המאה העשרים, ויצא לחלוטין מהתקן. החליף אותו הכינוי black, שגם הוא יצא אל מחוץ לחוקי התקינות הפוליטית. ויש מבחר תחליפים בלתי תקינים בעליל: darky, dark meat (בעיקר ביחס לאשה, בהקשר מיני), shine (על שם העור המבריק, ואולי מתייחס גם למקצוע צחצוח הנעליים של הכושים), ואחרון חביב, "שווארצע" - תרומת העם היהודי לגזענות האמריקאית, שנשמע גם אצלנו בחוגי יהדות פולניה ביחס לעדות המזרח. אגב, בארצות הברית מרבים בהתייחסות לתכונות גוף בכינויים גזעניים גם כלפי אלה שאינם כושים: הסינים והיפנים הם מלוכסני העיניים, והיהודים במחילה הם clipped dick, משמע, זין קצוץ.

הצ'חצ'ח והפריחה

אחד הדברים המעניינים שאירעו לכינויים גזעניים בעברית הוא שהם הפכו מכינוי לבני עדות המזרח לכינוי לאנשי המעמדות הנמוכים בכלל (עדיין בהנחה סמויה שמדובר בעדות המזרח). הכינוי "צ'חצ'חים", שהונצח בכיכר העיר על ידי דודו טופז, התייחס בשנות השישים והשבעים ליוצאי צפון אפריקה. זו מילה בעלת אופי אונומטופיאי, חיקוי של דרך הדיבור המרוקאית. במילון הסלנג העברי והצבאי הצ'חצ'ח מוגדר נער שוליים בכלל, לא חשוב מאיזו עדה. אותו דבר אירע ל"פריחה". מקור המילה, ככל הנראה, מהביטוי היידישאי שנזכר לעיל, "פארח", שהוצמד ל"פרענק", אולי בעקבות השם המזרחי הנשי הנפוץ בשעתו "פרחה". פירושו בערבית: עליזה, אחת שעושה שמח. היום "פריחה" הוא כינוי לנערה המונית ונבעת בכלל, והוא הוצמד לאחרונה בעיתונות אפילו לרעייתו האשכנזיה של אחד ממנהיגי הליכוד הצעירים. הצבא תרם מצידו שני כינויים לבני עדות המזרח, שניהם על שם עמים או קבוצות הנחשבים פרימיטיביים: "אינדיאנים" ו"מאו מאו". האחרונים הם אנשי המחתרת הקנייתית של בני שבט הקיקויו בהנהגת ג'ומו קניאטה, לוחמי עצמאות שזכו דווקא בישראל להתייחסות גזענית.

לקינוח, תרתי משמע, סוג אחר של כינויים שלא נכנס לעברית, אבל נפוץ מאוד בין האמריקאים - הכינוי הגזעני המתקשר למזון. להיספנים קוראים שם bean, כלומר שעועית, למקסיקנים chilly ו-taco, לאיטלקים dago, על שם יין איטלקי זול, ולכושים Hershey bar על שם סוג אהוד דווקא של שוקולד. תארו לכם שבארץ הקודש היו קוראים ליֶקים "שטרודל", לתימנים "ג'חנון" ולמרוקאיות "קוסקוס" ו"חריימה".

ולמען הסר ספק, יש גם גזענות מזרחית כנגד אשכנזים, ויש גזענות כושית כנגד לבנים, ויש גזענות פנים אשכנזית. כך התכתשו ביניהם בשעתו עד זוב דם ה"יקה פוץ" עם "רומני גנב, פולני שותף". אבל מה, זה לא היה אותו הדבר. זה נשאר במשפחה. עד שהגיעו העראבערים.

תגיות :
Image editor; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה