לא אמרתי, לא עמדתי, לא הבטחתי

רוביק רוזנטל | 16 באפריל 1998

בנימין נתניהו שומר לאורך השנים על כמה עקרונות רטוריים בסיסיים, שהנם חלק מהצלחתו

ההכרעה החשובה ביותר שעשה נתניהו בשתי שנות כהונתו הראשונות כראש ממשלה היתה בין ליברמן לפינקלשטיין; בין המעשה הבוטה והאפקטיבי של איווט, לבין המשפט הנכון בזמן הנכון של ארתור. ביבי בחר ארתור, ומרגע זה תמו כל סבלותיו, והוא המשיך ושיכלל את תורת הרטוריקה עתיקת היומין. להלן מקבץ עקרונות לשון הדיבור שנשמרו בקפדנות לאורך שנים על ידי מר נתניהו. הדוגמאות – ממקבץ ראיונות חג שניתנו בפסח תשנ"ח.

קורטוב של סבלנות

1. עקרון ה"בינוני-גבוה". אוצר המילים של נתניהו עולה מעט על הממוצע בקהילה הפוליטית, אך רצף דיבורו יבש ונעדר הפתעות. הוא לא שנון כמו אבא אבן ולא מורכב כמו שלמה בן-עמי. לפעמים הוא משמיע ניב גבוה, עם רמז לניב מקראי, כמו "אנחנו עושים את כל הדברים הנכונים, ועוד ידנו נטויה", או תלמודי, כמו "קורטוב של סבלנות". לעתים רחוקות מאוד הוא פולט ביטוי עממי דוגמת "אנחנו לא פראיירים". איפה, איפה משפטי הבטן הבלתי נשכחים של גולדה ורבין, מה"לא נחמדים" ועד ה"פרופלורים"? איפה ה"קינדערלאך" של אשכול וה"מיידאלאך" של עזר? מה משאיר נתניהו לפולקלור העברי? גורנישט.

2. עקרון הבהירות. ראשי ממשלות, כמו בני תמותה בדרך כלל, מדברים במשפטים פתוחים משני הצדדים, שתמיד חסר בהם משהו, בהנחה שהציבור כבר יבין אותם איכשהו. רבין נשמע לעתים קרובות עילג, גולדה פרימיטיבית, לוי אשכול מגומגם. אצל ביבי המשפטים מתחילים ונגמרים, יש בהם נושא ונשוא, והם תמיד נשמעים בהירים, בדרך כלל קצרים. נתניהו נושא את התכונה הזו בגאווה: "אני בא מבית שבו לימדו אותי שהבהירות היא נכס. היא לא דבר שמצביע על רדידות או פשטנות של מחשבה, אלא על תמצית של עיבוד הרעיון". מרבית המשפטים של ביבי פעליים, ועל כן זורמים וקצביים. למשל: "ישראל הבהירה עד כמה היא רצינית ונחושה להביא לסיום את פרשת לבנון, והדבר הזה מהדהד בבירות המערב וגם בכמה מבירות ערב".

מי שאסור לו זה מר ישראלי

3. עקרון הסימטריה. העקרון הזה מוכר מתורת הספרות, בעיקר מן השירה, כאשר שני משפטים הרודפים זה את זה מכילים אלמנטים דומים, אך לא זהים. על פי שיטת ארתור פינקלשטיין חוזרים נתניהו ואנשיו על משפטי מפתח שוב ושוב, כטקטיקה של תעמולה. נתניהו אימץ את השיטה, אבל נזהר מלחזור על עצמו בצורה שקופה בתוך רצף אחד של ראיון או נאום, שלא לדבר על משפט בודד. למשל: "מעולם לא אמרתי לראש מדינה או שר חוץ דבר שלא עמדתי בו, ולא הבטחתי דבר שלא קיימתי".

4. עקרון ההנגדה העוקבת. נתניהו משתמש לעתים קרובות במשפטי ניגוד, נוסח "למרות דעתו של פלוני, מיניתי לתפקיד את פלמוני". אבל שלא כמו בדוגמה שהיא משפט מורכב, נתניהו בונה את הניגוד במשפטים עוקבים או כמשפט מחובר. נשמע הרבה יותר פשוט וקליט ממשפטי הזיקה המפותלים של פרס וברק. למשל: "כל מיני חברות גדולות חופשיות כבר עתה לסחור במטבע חוץ. מי שאסור לו זה מר ישראלי. הוא מנוע".

אנחנו עדיין בתוך המהלך

5. עקרון ה"אני-אנחנו". פטנט מיוחד של נתניהו. נשמע ספונטני ומקרי, אבל מתוחכם עד מאוד. העקרון הזה מתאים לתקופות משבר בדימוי של נתניהו, בהם ברצונו להזכיר לשומעיו שהוא אמנם "מתייעץ עם החברים", אבל עדיין נשאר זה שהולך להביא את המכה בכוחות עצמו בבחירות 2000. מבין ה"אני" וה"אנחנו", הפתיחה היא תמיד בגוף ראשון. לפעמים ביבי נתקע שם - "אני פועל כיום אחרת. אני קודם כל מאציל סמכויות ובודק. אני משתף את השרים בצורה יותר נרחבת מבעבר. אני לא עוסק במלחמות סרק". לאחרונה, בטפטופים, זולג ה"אנחנו" אל משפטי ה"אני" בשיטת הסלאלום. למשל: "הצלחתי בכל דבר. אנחנו עדיין בתוך המהלך, לא בסיומו. ראיתי איזה שלום היה לנו קודם לכן".

6. עקרון המינימליזם. נתניהו עושה שימוש מינימלי בניבי קישור ובתארים, וכך יוצאת שפתו רזה ושרירית. כמעט אין לנתניהו צירופים מנדנדים כמו "פירושו של דבר", "ללא כל ספק", מכה רטורית שבה נגועים פוליטיקאים ואנשי אקדמיה וסתם דברנים. בניגוד למנחם בגין, איש מילים ידוע, ביבי נעדר פאתוס. מילות התואר ההדורות, שהיו אהובות כל כך על בגין, מופיעות אצל ביבי לעתים רחוקות, ורק כאמצעי חיזוק מבוקר. דוגמה לשימוש חריג בתארים ובהסגרים: "מאות מאזרחינו נהרגו בפעולות טרור איומות... אנו בהחלט יוצרים דרישה תקיפה מאוד מן הצד הפלסטיני למלא אחרי ההתחייבויות שלהם".

אכן, שפה מושלמת. היא לא יוצאת מהלב, או מהבטן, אלא ממקום מאוד משוכלל באחת מאונות המוח של כבוד ראש הממשלה, ומגיעה אל מקום מבולבל משהו באונת המוח של נתיניו, הרעבים לסדר ובהירות בימים של כאוס. ואם לעתים מזומנות לא היו למשפטי הזהב הבהירים של ראש הממשלה משמעות, או שלא עמדו בכללי האמת הצרופה, אפשר היה תמיד להתגעגע ליצחק שמיר, אדם שתוכו כברו - גם לא אמר כלום וגם לא עשה כלום.

תגיות :
World economic forum; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לוביץ'
מאפיין בולט (לאזני לפחות) של דבורו של רוה"מ נתניהו הוא הפאוזות שהוא עושה במקומות לא טבעיים ולא הגיוניים: אחרי מלות יחס, באמצע מלה אחרי אותיות שמוש (ו החיבור, ה הידיעה , ש-, בכל"מ)ת מה שכנראה מונע את גמגומי אה... אה... הנפוצים אצל דוברים רבים, אבל הופך את דבורו למשהו שניתן לכנות "רהוט מקוטע"
13 בפברואר 2015 הגב
עמליה חקל
לדבר על ביבי נהנתניהו ולא להזכיר את הנזק שגרם לשפה בהמציאו ובמסדו את בנין ה"הֶפעיל", לא להזכיר את "הם מפחדים!" (עם חזרות רבות, עניבה צהובה ומנת אומץ מיד-שרה שלא משה מידו), סלע קיומנו (להראותך שנקטית "אנחנו" היא די ותיקה אצלו.) כך או כך - הוא אלוף בשרידה חרף נחת זרועו דווקא על צבור בוחריו. כי בנוסף להגיגיו בשפה - הוא המציא את הטייקוניזציה (לא המלה!) והנהיגה בארצנו, ופושטת את העור מצבור בוחריו אשר "ביבי טוב ליהודים" ו"ביבי טוב לבטחון" - לא ממש רמה קופירייטרית - ובוודאי לא ממש אמת.
14 בפברואר 2015 הגב
Yukko
You Sir/Madam are the enemy of confusion evreewhyre!
25 במרץ 2015 הגב
אהרן בלום
אני מקשיב לנאומיו של ביבי ,להערכתי מוטב שינאם באנגלית ( האנגלית מצליחה בכל שירי האריויזיון )כל דברי הרהב וההפחדה היוצאים מפיו נשמעים הרבה יותר טוב באנגלית ,נאומיו בעברית חסרי תבלינים ,לגמרי ללא טיפת הומור ובכמה "בדיחות קרש " ,אלו האומרים על נאומיו " רהוטים ", לא שמעו ,לפחות אחד מנאומי ז'בוטינסקי ,שהיו משולבים בקצת יידיש ,לשון נופל על לשון והרבה הומור ,כבר אמר הנשיא על ביבי " רחוק מאוד מהז'בוטיסקנאות...
26 באוקטובר 2017 הגב
איזה גורן
אין באמתחתי די ביטויים, הגדרות מתאימות, תיאורים של ממש וחירופים תנכיי"ם בכדי להביע את תגובתי הממשית הרגשית, הגופנית, השכלית והכללית אל השקרן הפתלוגי אשר עדיין עומד בראש הממשלה. ואם כבר, אז כבר. הגילוי הנוסף בדבר יחסה של הליידי שרה אל העובדת שנאלצה לברוח לאחר חודש של התעמרות, מעידה שלא המשטרה צריכה לחקור את הגברת כי אם פסיכיאטר מדופלם.
27 באוקטובר 2017 הגב
עמליה חקל
ביביהו, הריהו: הביב - לאוצר הניבים הוא הוסיף גורנישט (כמו "סלע קיומנו" - "לא יהיה כי לא היה", ו"רעיתי האהובה") - אך לרמת המוסר הציבורי בארץ - הו-הו! הוא השחית כל חלקה טובה. וכך ייזכר.
27 באוקטובר 2017 הגב
עמליה חקל
כמובן שכל "אני" אצל הביב הוא "אנחנו". הבוסית שלו, השררה, - והוא. ובאשר לעובדה שהוא מצליח בכל דבר - אין להכחיש זאת: המטרה שהוא סימן לעצמו היא לשבת לעד בתפקיד הזה, לשחת ולהשחית, לארגן לעצמו טובות הנאה ללא גבול, ולרצות את גבירתנו הראשונה לנצח - אז מי יטען שאינו מצליח??? השפה אכן לו יוצאת לו מהלב או מהבטן: הבטן מלאה מידי בגלידת פיסטוק, ולב - זה לא במחלקה שלו. ובהתייחסות לעניין השפה הרהוטה שלו - אל לנו לשכוח שהוא הגיע אלינו מ"רהיטי רים".
27 באוקטובר 2017 הגב
עוזי רביב
גלידת פיסטוק - איזה מעדן, אין כמוה מבאר שבע ועד דן! גלידת יוקרה לעשירון הראשון כל לק הוא ממש תענוג ללשון וכל ביס הוא פעילות מובטחת כאימון מושלם לליקוק התחת, כך רצוי שכל פוליטיקאי טירון לא יסתפק בכחכוחי גרון, אלא יתאמן על מנות של גלידה וכך יצורף במהרה לעדה - עדת החנפנים לוקקי ישבנים עניין משתלם בכל המובנים!
27 באוקטובר 2017 הגב

הוספת תגובה