אני, אם מותר לי, זה פשע?

רוביק רוזנטל | 25 בדצמבר 1998

חורף 98'. המנחה האגרסיבי נסים מראיין בתכנית טלוויזיה עתירת רייטיניג את חבר הכנסת הכריזמטי ר' אריה ומנסה לעמוד על השורשים הפוליטיים של קסמו הרטורי

המנחה: חבר הכנסת אריה דרעי, מה סוד כוחך?

דרעי: אני, הייתי אומר, נסים, כל מה שיש לי.. בעזרת השם...

המנחה: אני מתכוון, אתה הרי לא נואם גדול.

דרעי: אני, טוב, אלה דברים, לא הייתי מרחיב את הדיבור..

המנחה: אבל אתה גם לא שתקן. למרות שבחרת בזכות השתיקה פה ושם.

דרעי: אני, נסים, באמת, מה זה העניין הזה, עם כל הכבוד.

המנחה: אתה מדבר ומדבר, אבל מה אתה בעצם אומר, חבר הכנסת דרעי?

דרעי: אני, ואני מאוד מכבד אותך, נסים, אני לא חושב..

המנחה: הנה, זאת דוגמה. הרי אתה אף פעם לא גומר משפט.

דרעי: אני, טוב, מה אתה רוצה, בירכתי אותך על התכנית הזו אבל, בכל הכבוד, אתה לא נותן לגמור משפט, אז מה רוצים?

המנחה: היית אומר שאתה מאפיין בדיבורך את הסגנון המזרחי?

דרעי: צר לי לאכזב אותך, נסים, זה ממש, אני לא יודע…

המנחה: כשדוד לוי מדבר כולם יודעים מאיפה השורשים שלך. מה אתך?

דרעי: אני, טוב לי עם מה שאני, נסים, בעזרת השם, טוב לי איפה שאני.

המנחה: בוא נודה על האמת. אתה מדבר כמו בחור ישיבה אשכנזי.

דרעי: אני, באמת… מה עוד תגידו עלינו?

המנחה: ממש בניגון אידישאי. תקשיב, בעזרת השם, חלילה וחס, הא ראייה, אני לא נעבעך.

דרעי: אני, אם מותר לי, זה פשע? באמת, נסים?

המנחה: חלילה וחס.

דרעי: אני, בכל הכבוד, מה שלא נגיד, אנחנו בחזקת חייבים.

המנחה: אני מדגיש את זה מפני שטוענים שאתה מדבר כמו "אחד משלנו", כמעט כמו חילוני.

דרעי: טוב, אני שומע אותך. זה מה שאתה אומר.

המנחה: לא חילוני ולא בטיח. אנשים מתבלבלים בין דיבור חילוני לדיבור פשוט, ואני לא אומר את זה לגנאי, חלילה וחס.

דרעי: הנה, אתה בעצמך אמרת, חלילה וחס, תשים לב מה אתה עושה כאן, עם כל הכבוד, נסים.

המנחה: אתה לא יכול להכחיש שלפעמים אתה ממש עילג.

דרעי: אני , עם כל הכבוד, יש פה אנשים מאוד מכובדים, יש לי תחושות, אבל אני לא אדבר דברים שלא ברור לי אותם.

המנחה: פה ושם אתה משתמש במלה גבוהה, אבל היא נשמעת מושתלת, או מהתלמוד, "היו לי טעויות בגבהות לב", או אתה מביא לי שקספיר.

דרעי: אני.. מה אתה עוד רוצה? תהרגו אותנו, תשחטו אותנו, ונגיד הכל יפה ויפה?

המנחה: חלילה וחס! ובעזרת השם, תרשה לי לתת לך מחמאה, חבר הכנסת דרעי. אתה יודע לשוחח.

דרעי: אני, או קיי.. אז מה? מה תגיד בזה?

המנחה: לא, באמת, אתה לא נואם, מבין? אתה משוחח בגובה העיניים. זה הסוד שלך.

דרעי: אני, בעזרת השם, את כל זה אני לא יכול להכחיש.

המנחה: תשים לב למשפטים שלך. "אני" ו"אתה", מרטין בובר היה גאה בך.

דרעי: אני, עם כל הכבוד… אין לי שום דבר...

המנחה: ואתה ממתן, כל הזמן ממתן.

דרעי: אני, מבחינתי, עם ישראל, כולנו, בעזרת השם, אני לא נלחם פה עם אף אחד.

המנחה: למרות, שבוא נאמר על האמת, כשאתה משוחח אתי ככה במתינות, בנחמדות, אני רואה את הלובן הקילרי בעיניים שלך.

דרעי: אני, עם כל הכבוד, נסים, זה מתוכנית אחרת, באמת, מה עוד תגיד עלי?

המנחה: ויש לך גם טריק קטן. אתה מדבר בכפולים ומשולשים.

דרעי: אני עכשיו גם משחק בטוטו. בוא, באמת, אנחנו לא נולדנו אתמול..

המנחה: אתה חוזר על עצמך לצורך הדגשה. רוצה דוגמאות?

דרעי: אני, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

המנחה: עדנה ארבל?

דרעי: נעזוב את זה, נסים, בחייך.

המנחה: לא הוסיפה כבוד, לא הוסיפה אמון?

דרעי: אז מה אתה רוצה? זה מה שיש לך?

המנחה: חכה, יש עוד. אני מחכה ומתפלל, יש להם מערכה ומאבק,

דרעי: אני.. נסים.. זה אולי נשמע ככה..

המנחה: תשמע טוב, אני הכי מתוחכם, אני הכי מושחת. שלא תהיה כאן תמונה של אדם מסכן, של אדם שבור.

דרעי: אני, מה זה מוסיף, אם מותר..

המנחה: אתה יודע, זה מדהים, גם עכשיו, אתה לא אומר שום דבר, ואני מרגיש שאתה כל הזמן מדבר אתי. אתה יכול להסביר לי את זה?

דרעי: אני, אם אתה שואל אותי..

המנחה: אז אני אסביר לך. מי שמדבר אלי באמת זה הגוף שלך. אתה אלוף שפת הגוף.

דרעי: זהו זה, בנו לי סטיגמה. עכשיו לך תראה…

המנחה: הנה, אתה מטה קצת את הראש, אתה נותן לי הרגשה שאתה מהרהר בדבריי. אתה מקרב כפות ידיים ומרים אלי את עיניך, זה אומר שהקילר שבך רוצה סיפוק, אבל לא יקבל. ראש פונה לאחור? הסתייגות. ראש למטה, סבל. אתה אמן שפת הגוף. אמרו לך את זה פעם?

דרעי: אני.. שאלה טובה, נסים. אתה יודע מה..?

המנחה: והשפתיים שלך. אמרו לך את זה? שפתיים אדומות, עדינות, שרבוב, מצמוץ, אתה אשף הדיבור בעזרת השפתיים, חבר הכנסת דרעי.

דרעי: מה אפשר לעשות, נסים, בעזרת השם, אלוהים נתן לי שפתיים, אז מה תעשו לי? במה עוד תאשימו אותי?

המנחה: אני לא מאשים אותך. אני רק שואל שאלות.

דרעי: אבל, נסים, בכל הכבוד, עוד לא נתת לי להביא את הגירסה שלי.

המנחה: הגירסה שלך? אנחנו מחכים כבר שמונה שנים לשמוע אותה.

דרעי: (נועץ מבט מסוגף במנחה, מוצץ מקטרת, מטה את ראשו. כתוביות. סוף)

תגיות :
ze'ev barkan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יפה סביון
קשה לי להאמין שאלה הם באמת דבריו של דרעי בראיון, שהרי, זה נשמע ג'בריש. או שהמנחה האסרטיבי עילג אותו לגמרי. חבל שזה לא מושמע כי הטקסט הכתוב פשוט לא יאמן כי-כן.
29 באפריל 2019 הגב

הוספת תגובה