דיר בלק, זהירות עם הניואנסים

רוביק רוזנטל | 06 באוגוסט 1999

הסלנג מציע לדובר הישראלי מגוון מילות קוד המציינות אזהרה, עידוד או מפגש, רובן מהערבית הפלסטינית

גיל מיטשל נרצח ביפו באוגוסט 99' בגלל ניואנס לשוני. הוא אמר לאנשים שהתקרבו אליו קירבה מאיימת, "דיר בלק, אל תתקרב לאוטו". רוצחיו שמעו אותן מלים, אבל ככל הנראה לא את המוזיקה אליה התכוון מיטשל. "דיר בלק" שייך לקבוצה של מה שאני מכנה אותה לצורך הדיון "מילות קוד", מלים שאין להן "מסומן" או רפרנס הניתן להגדרה פשוטה, כמו שם עצם או פועל, אלא הן מעבירות קוד תקשורתי ראשוני בין בני אדם: פנייה, בקשה, אזהרה, פרידה, שביעות רצון, כעס ועוד כאלה. בספרות הבלשנית ובפילוסופיה של הלשון יש למלים האלה הגדרות שונות שלא זה המקום לפרטן. "דיר בלק" משמשת בהקשר זה כאזהרה. משמעותה המקורית בערבית היא "תסובב את מחשבתך" (כלומר: הפנה את תשומת לבך), כלומר, שים לב.

מלות הקוד שייכות לרובד הראשוני ביותר של השפה. החלופה להן היא לעתים קרובות שפת גוף, נענועי ידיים ואיתותי עיניים. קיימת גם קבוצה של קריאות שבדוחק רב אפשר לקרוא להן מלים, המשמשות באותו תפקיד, כמו "יה" ו"יו" ו"אה" ו"ואו" ו"יואו" ו"אח" ו"שיואו" המשמשות למיגוון תפקידים, ומשנות את תפקידן על פי המוזיקה וההקשר. לעתים קרובות אלו קריאות חוצות לאומים ואוקיינוסים. גניחות האהבה, למשל, דומות ברחבי הכפר הגלובלי.

בעברית המדוברת השתלטה על התפקיד רב החשיבות הזה קבוצת מילות הסלנג, כלומר, מלים לא תקניות, ובעיקר ממקור ערבי. יש גם מלים תקניות, אבל כמעט שאין משתמשים בהן. וחבל. אם גיל מיטשל היה אומר לחבורה היפואית "אנא מכם, אל תיגעו באוטו" לא בטוח שהדם היה עולה להם לראש. מן הסתם לא היו מבינים כלל על מה הוא מדבר.

ל"דיר בלק" קרה דבר מעניין: זו מלת קוד של אזהרה, אבל משתמשים בה לאו דווקא בהקשרים של איום גלוי במסגרת מאבק כוחני. היא זכתה, לפחות לאחרונה, לגוון יאפי, מעין אזהרה ממותנת, כמעט חביבה, איום ללא איום, על גבול ה"בבקשה". היא עשויה להישמע מאנשים מיושבים בדעתם ובחצי חיוך. לפי התנהגות החבורה האלימה שמתוכה יצא רוצחו של מיטשל, "דיר בלק" עבורם היא איום גלוי והזמנה למלחמה. אז דיר בלק, זהירות עם הניואנסים.

גוואלד, וממש קול

כאמור, רוב מלות הקוד בעברית המדוברת באות מהערבית, והן החלו להיכנס לשפה עוד בתקופת היישוב, הפלמ"ח וראשית שנות המדינה. הן החליפו מלות קוד באידיש, כמו אוי וויי לציון בהלה, געוואלד לציון פחד או זעזוע, א-מחייה לציון שביעות רצון, או "נו" ששרדה, בעיקר בצירוף "נו כבר", לזירוז או לבוז וביטול. הערבית היתה, באופן פרדוכסלי, התשובה הישראלית ליידיש בתחום הסלנג בכלל, ובמלות הקוד בפרט. הטון הערבי ענה ככל הנראה על הצורך הישראלי בהפגנת כוח לעומת מלות הקוד האידישאיות המתחננות על נפשן. בעשורים האחרונים החלו להיכנס מלות קוד אמריקניות, ובראשן בגאון או.קיי., מלת האישור שאין לה מתחרות, וכן "היי" לפגישה, "ביי" לפרידה, "נייס" לשביעות רצון, ולאחרונה "קול" לציון "הדבר הנכון".

"קול" היא דוגמה למלה שניתן להשתמש בה גם כמלת תואר וגם כמלת קוד. כלומר, אפשר לאמר שמישהו (למשל, שלמה בן-עמי, או ארנולד שוורצנגר) הוא "קול" ואז לפנינו שם תואר, ואפשר להשתמש בה כמלת קוד. למשל: א: "הוצאתי 700 בפסיכומטרי". ב: "קול". יש מלות קוד שיש להן גם שימוש של תואר או תואר הפועל (כגון אחלה וסבאבה), אך המבחן למלת קוד הוא, שבשימוש שלה ככזו לא ניתן לשבץ אותה בתוך משפט, היא עצמה המשפט. אי אפשר לאמר "הבן אדם הזה ואללה", או "יאללה הוא ירוק".

אחלה וסבאבה

מלת קוד שכבשה בסערה את שוק הדיבור היא "אחלה", המשמשת להבעת שביעות רצון, ומתפקדת גם כשם תואר ("סרט אחלה"). במקורה הערבי היא מופיעה כשם תואר במשמעויות מעצימות של "יפה". חילו משמעו יפה, אחלה ולד פירושו "הילד הכי יפה", ולד אחלה פירושו "הילד שלי יותר יפה". לאחלה משמעות נוספת: הכי מתוק. אחלה חדרה לשפה בשנות השמונים והגיעה לשיא תהילתה במעבר המילניום. הפכה למותג צרכני ("חומוס אחלה"), וזכתה לטיפול מבריק של החמישייה הקאמרית במערכון המתאר את חוויותיו של סועד במסעדה ישראלית, עם הגירסה הפרנקופילית של מנשה נוי, "ארלה". פיתוחים: אחלה שבאחלה.

לצד "אחלה" מתקיימות גם "סבאבה", אף היא מן הערבית העיראקית, ופירושה "מצוין". משמשת גם כשם תואר ("מסיבה סבאבה") או כתואר פועל (הבאנו את הבאסה בסבאבה). עולה ופורחת גם "על הכיפק" להבעת אושר, ומשמעותה בערבית: "עלא כיפק", על פי הרגשתך, על פי משאלתך. המלה "כיף" לציון הנאה מתקשרת למשמעותה כחשיש, ולא ברור עד הסוף מה קדם למה בבניית המשמעות: ההנאה או החשיש. "מכייף האווא", משמע, "גורם להנאה של אוויר או של רוח", הוא השם הערבי למיזוג אוויר. "עלא כיפאק" התפתח גם ל"על הכיף כיפק" והשורש "לכייף" על נגזרותיו הרבות חי וקיים מאז ועד היום.

הנגטיב של "אחלה" ואחיותיה היא "באסה" (אפשר גם בעסה) והיא משמשת להבעת תיעוב ודכדוך. מקורה בערבית העירקית, בה "באס" משמעותה תעוב. משמעות נוספת מאותו מקור לשוני היא מבעוס, לא עלינו, הכנסת האצבע לפי הטבעת, כלומר, דבר משפיל ומביש. גם "בעסה" החלה לחדור בעיקר משנות השבעים והשמונים, והיום היא מלת קוד מובילה. בניגוד למלים שבאו מהערבית הפלשתינאית, כמו "ואללה" ו"אחלה", ואומצו ישר מהמקור, קבוצת המלים שבאו משפות ערביות מדוברות אחרות, בעיקר העיראקית, חדרו לעברית המדוברת בדרך עקיפין. בבית העולים מעיראק אמרו פשלה ופדיחה ובעסה, הבנים הביאו את זה לצבא וכך חדרו המלים לסלנג הצבאי. "באסה" התפתחה לכלל פועל תקני בעברית, מבואס, מבאס, ביאוס. צורה מוארכת: איזה בעסה.

"ואללה" היא מלת הקוד הנפוצה ביותר היום, ומופיעה בכמה גווני קול. היא עשויה להביע התפעלות (תוך הארכה והטעמה של שתי ההברות), או תמיהה והשתאות (היגוי קצר, בנעימת שאלה). משמעותה בערבית היא קיצור של הקריאה "וא אללה" שפירושו "ואלוהים", ולמעשה "באלוהים". הנזיר יוחנן אליחי, מחבר המלון לערבית מדוברת שיצא לאחרונה, מסביר ש"וא" של "וא אללה" אינה וי"ו החיבור אלא וי"ו השבועה, כפי שבמלה "באלוהים" בי"ת היא אותה שבועה. מוסלמים וערבים נוצרים אדוקים יימנעו מלומר "ואללה" כדי לא להשתמש בשבועת שוא. "ואללה" חיה וקיימת מאז ראשית הסכסוך ההיסטורי בין שני העמים, והיא תופסת מקום כבוד בשנות האלפיים כשמו של מנוע האינטרנט העברי המוביל, קרובו היהודי של "יאהו". "ואללה" התפתחה ל"וואלק" כאזהרה, "יא וולי" הארכאי משהו שמשמעותו "אבוי לי", ו"וולאהי" הספרותי האליטיסטי ("אבל הפעם, וולאהי, היתה סיבה נכבדת", שר פעם אורי זוהר על חדווה הקטנה). תצוין לשבח ההברקה שבפי דובלה גליקמן, שכבר חדרה לפרינג' של מלות הקוד, "וה-וה-וי-וה".

אחותה התאומה של ואללה היא "יאללה", המשמשת לעתים כזלזול (תוך הארכה של ההברות והדגשה של ה"ל" הכפולה), ולעתים כזירוז (בהברות קצרות ומהירות). לצורך זלזול טוטאלי חוזרים עליה פעמיים: יאללה יאללה! יאללה היא קיצור של הקריאה "יה אללה", שפירושו "הו אלוהים" או "סהדי במרומים". יה אללה עצמה משמשת לציון כעס (תוך הרמת קול ב"א") או התפעלות ותדהמה (תוך הארכה והדגשה של כל ההברות). משמעות הכעס מתעצמת על ידי תוספת קניין: "יה אללה שלך!"

חלס סחתיין

לצד מלות הקוד הנפוצות ניתן להצביע על מלים נדירות יותר היום, שתפארתן היתה בימי היישוב וראשית שנות המדינה. "אינשאללה" משמשת כמלת קוד להבעת תקווה או הבטחה מסויגת. משמעותה בערבית: אם אלוהים רוצה (אן-ש-אללה). "דחילק" שימשה לתחינה ואזהרה. משמעותה בערבית: אני מבקש את חסותך, אני מבקש להיכנס לביתך, מלה שבה השתמש אדם הנמלט מסכנה. "דחילק" הונצחה בשיר בן האלמוות של הצ'יזבטרון "דחילק, מוטקה, היא אמרה לו". פיתוחים: דחילכום, דחיל רבאכ, דחיל אללה. "חלס" היתה בעבר מלה פופולרית מאוד ושימשה להשתקה. משמעותה בערבית: נגמר. היא יצאה מהמחזור והיום היא נשמעת כמו אידיש.

עדיין אפשר לשמוע את "סחתיין" לציון מחמאה. משמעותה בערבית: בריאות כפולה, כאשר סחה פירושו בריאות. "סחה" אף היא מלת קוד שירדה מגדולתה, אך הונצחה (כתואר פועל) על ידי שלום חנוך בשיר על הגברת שהפכה לאדון, "שתיתי ככה, הרגשתי סחה". מקורן של סחה וסחתיין אינו פלשתיני, אלא ככל הנראה לבנוני. סחתיין מקובלת בחברות מסוימות לפני ארוחה, כמו "בתיאבון". מלה עכשווית אך נדירה ומעודנת משהו היא "חליק", ששימושה כמלת קוד הוא ביטול מוחלט. פירושה בערבית: "תשאיר את עצמך". להדגשה יש אומרים "חליק ז'נטיל".

אפשר להוסיף לחבורה הזו מלים שיש בהן שימוש בקבוצות שונות אך הוא אינו דומיננטי כמו "חראם" לאכזבה, ומלים רבות שיצאו מהאופנה. מישהו עוד זוכר איך מילא פעם "פנאן" את מקומם של אחלה וסבאבה? ואיך החליפה מילת ההשתקה הערבית "בס" את מלת ההשתקה האידישאית "שה"? גורלן של מלות סלנג בכלל ומלות הקוד בפרט הוא אכזר. אולי הן יכולות להתנחם בכך, שכאשר חיו עלי אדמות היה השימוש בהן רב תפוצה והן נישאו בפי כל, או בלשון ימינו, הובילו חזק ברייטינג, וירדו בסוף העונה.

תגיות :
Ze'ev Barkan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

ד"ר עוזי רביב
שלום לרוביק רוזנטל! רק לאחרונה, למרבה הצער, גיליתי את האתר שלך ואני נהנה ממנו, מהחידושים והתובנות שאתה מביא בו. כאחד מזקני ציון, שקרא ספרים רבים בילדותו ובזכות זה עברתי תמיד את ההכתבות הפתאומיות שהמורים היו מנחיתים עלינו, אני משתדל לדבר בעברית תקנית [כמובן, כדי להיות עדכני, אני מתבל פה ושם באיזו מילת סלנג עדכנית, כדי שבני הנעורים [כולל נכדיי, לא יתייחסו אליי כאל אחד מאחרוני הדינוזאורים. תודה על החידושים, התיקונים, ההתייחסות לתרגומים משפות זרות לעברית וכל האינפורמציה בנושאי הלשון העברית, שהם "כגזוז ביום חם" [גנבתי משפט זה מההיסטוריון ד"ר יצחק נוי]. המשך בפועלך החשוב והמרתק הזה בברכה
26 בדצמבר 2014 הגב
יעקב ברזילי
התעתיק הנכון מערבית לעברית.היכן שיש ק' כותבים בק' והיכן שיש כ מעתיקים ב-כ' .יותר הגיוני ויותר נכון.כך כתבו באמ'ן.לא יכול להיות ח'ליק או כליק אלא רק ח'ליכ.כי ככה המילה כתובה בערבית.לא מוגרבי אלא מע'רבי לא איתיפאדה אלא איתיפאצ'ה.בדרך כלל כמעט מוחלט ה-ק בערבית היא ק בעברית אותו הדבר ב-ת וה-ט(מקבילה של ש) .לי זכורות רק מילים בודדות שיש בהן שינוי - מכת' ובעברית מקשה.קתל-קטל.כתב הוא כתב ולא קתב או קטב
29 ביוני 2015 הגב
ארנה סער
את ההסבר למילה "חליק" לא הבינותי. האם זו מילה חיובית או שלילית? אפשר לתת משפט יותר מבאר?
24 באפריל 2016 הגב
איזה, יצחק, גורן
האם ישנו קשר בין המלה באסה (שבעברית משמעותה תיעוב / מיאוס) לבין בס שפירושו די/ מספיק? ואורשה גם להוסיף תודה על טורך המחכים והמאלף. מאחל לך ולשלך פסח שלו, בטוח ומתרונן.
08 באפריל 2017 הגב

הוספת תגובה