עמוק בקטע, כולל זקן ופיאות

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 1999

שפת החוזרים בתשובה משלבת את המפגש עם הרחוב החרדי מעורב בשפת העולם שאותה נטשו

הגל הגדול של החזרה בתשובה ששטף את החברה הישראלית בראשית שנות התשעים הולך ונרגע. החוזרים בתשובה ממשיכים בדרכם, הפכו לחלק מן הנוף הישראלי, והיום הם עוד אופציה ל"רוחניות" של עידן הניו אייג', לאו דווקא האופציה המועדפת. הם לא התערו בחברה החרדית אלא הפכו למעין תת קבוצה בעולם האורתודוכסי המגוון, בדרך כלל מתחתנים בינם לבין עצמם, נפגשים עם עצמם ומדברים עם עצמםחלקם חזרו אל העין הציבורית על תקן מחזירים בתשובה, ובראשם החוזר הגדול מכולם, אורי זוהר, המרקד על המסך החילוני בכל מוצאי חג.

האם יש לחוזרים בתשובה שפה משלהם? קשה להגדיר זאת כשפה שלמה, אבל יש סממני שפה המאפשרים לזהות חוזרים בתשובה בקלות. הם בוודאי לא מדברים כמו החרדים הטיפוסיים, עליהם אמר החוזר בתשובה עדי לעיתונאי דב אלבוים ש"אי אפשר אתם. הם מתפללים טורבו". אפשר להציג את שפת החוזרים בתשובה כשפת מעבר שיש לה שלושה סממנים. שפת החרדים אליהם הם מבקשים להסתפח, השפה שאותה "עזבו", כולל הסלנג לענפיו השונים, ומלים, ביטויים וצורת ביטוי המיוחדות להם. ואם השפה היא שיקוף תרבותי, לפנינו קבוצה האחוזה עדיין בבלבול קיומי מסוים ועדיין לא הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה.

דלוקה על התורה

את מורשת העבר של החוזרים קל לזהות. הם משתמשים בסלנג ישראלי ללא עכבות מיוחדות. אורי זוהר עצמו, חוזר מזה עשרים שנה, מזכיר את הסלנג של אותן שנים בהופעותיו בטלוויזיה נוסח "מדברים אחדות אחדות, זה לא סתם פלאברות?", ומספר על עצמו שהוא "זוחל על הרצפה ועושה צחוקים". בנו, אפרים פישל, שהיה נער כשהלך אחרי אביו זוכר את הגירסא דינקותא, ומספר איך "התפלחתי להופעה של כוורת", "אלה, לא בראש שלהם ללמוד". אלונה איינשטיין, שהיתה לצדקת גדולה, "דלוקה על התורה" ומספרת ש"לי זה קרה בבת אחת, במכה".

החוזרים הוותיקים האלה קטנים בסלנג ליד חוזרים טריים יותר, שתיאורי החזרה בתשובה שלהם נשמעים כמו שיחת רחוב בשינקין או חילופי כפות ביחידה צבאית בראשית שנות התשעים. חוזר המשתטח באומן על קברו של רבי נחמן מברסלב מבהיר בסרט טלוויזיה שהוא "לא משחק אותה פה איזה צדיק", ואחר טוען ש"הקטע החשוב זה האווירה המשפחתית". אגב, המלה "קטע" חדרה גם לשיח החרדי הרחב יותר, וכמוה "אחי", תערובת מוזרה של החבר'ה בגולני ורבי נחמן מברסלב. רז ליברמן מספר איך גילה את האור, יום אחרי שסירב "לעשות מעשה עם אשה נידה". באיזה ספר מצוות, בעמוד ר"ז דווקא, הוא מספר לכתבת, "מה כתוב שם? תחזיקי חזק! שלא לבוא על אשה נידה. נגנבתי. ידעתי שזו ההוכחה הכי גדולה שיש אלוהים".

שני די. ג'ייס ב"הליכים" (עיין ערך בהמשך) מספרים לכתב אחד המקומונים על חוויית התשובה שלהם. "בשבתות הראשונות היה קשה רצח לא לעשן", מספר גייס בן אבו, ומספר על אחד אמיר חממי ש"במשך איזה חודש היה עמוק בקטע, כולל זקן ופאות". ידידו שרון דותן מסביר ש"אין ספק שבדת יש דברים שחבל על הזמן", אבל מודה ש"התורה טובה בקטע של קומבינות", וגיל קופטש, חוזר כזה כאילו, מספר איך הוא "מסתובב עם כיפה בת זונה".

נהיה אינפלציה ברבנות

החוזרים משלבים בשיח שלהם מלים לועזיות עמוסות חוכמת המערב המשוקצת. אורי זוהר מספר איך "אתה פשוט מזיז את האגו", וכי הוא ומשפחתו "בעלי תשובה קלאסיים", ומפטיר כשקוראים לו רבי כי "די, חלס, נהיה אינפלציה ברבנות". העיתונאי החרדי קובי אריאלי טוען שהמלים הלועזיות האלה חזקות לאחרונה גם בציבור החרדי הרגיל. "אני שאפתי לדה בסט תמיד" מתוודה ויקטור אלוש, בליין אשקלוני, וגייס בן אבו הגיע לתשובה "מאהבה ואמונה ורספקט מלא לחוזה הזה שאלוהים נותן לכל אחד מאתנו". ויש גם פתגמים חילוניים נוסח נועה ירון, המודה כי "יש לי קשיים והחיים זה לא פיקניק". בטח לא בשבת.

החלק המעניין יותר הוא השפה המיוחדת של החוזרים. הרקע ברור: החוזר עבר ולעתים עובר עדיין תהליך של שינוי. בתהליך הזה היה אירוע מפתח, מעין מיסטי, "ההארה", שהיתה מלווה בתהליך מעין שכלי, הוא "ההוכחה", ואחר כך באו תהליכים לא קלים של הסתגלות והתפתחות בתוך העולם החדש. כל אלה מבדילים את החוזרים מהעולם החרדי ומאלה שנולדו לתוכו, ובאים לידי ביטוי בשפה שוב ושוב. כמה מלות מפתח אינן משות משפתיו של החוזר. בראשן עניין ה"אושר". אורי זוהר הוא "האדם הכי מאושר בעולם", ונועה ירון חוזרת ומדברת על ה"אומללות" של חייה הקודמים שבהם "איך אפשר להיות מאושר".

אחרי האושר באה "הנשמה" הזוכה ליחס פטישיסטי משהו, "צריך לדעת שיש נשמה שהיא מהות האדם" מרצה הרב אורי זוהר. האופי המיסטי של החזרה בתשובה בא לידי ביטוי במשפטים חוזרים ונשנים שרוח רבי נחמן מברסלב, הגורו מהרישי של החוזרים היה אוהב לאמר. "הגבר והאשה הם שני חצאים של אותה נשמה", אומרת נועה ירון, "היום אני מלאה ברוחניות" מספרת אלונה איינשטיין, ואשתו של אורי זוהר "ראתה בעיניה של שירי (בתה – ר.ר.) את נשמתה".

קלטתי בשכלי שיש בורא לעולם

כמעט לכל חוזר, והדבר משתקף בראיונות הרבים, יש מנטרה שהיא תמצית האמת שאין להרהר אחריה. באופן לא מפתיע כל המנטרות דומות, ומציגות אלוהים אנושי אך סמכותי. אלונה אינשטיין היא עפר לרגליו. "קלטתי בשכלי שיש בורא לעולם והוא אלוקי ישראל והוא עשה אותי והוא אומר לי מה לעשות". "אתה יודע שיש בורא עולם?", כך צעק אורי זהר לאפרים פישל והמסכן בוכה ומודה תחת הלחץ הלא מתון, "כן, אבא, כן". "אני מאחל לשחקנים ולעם ישראל שיבינו שיש בורא עולם", סח לתומו כדורגלן העבר אלון קפלן. הבליין ויקטור אלוש מנסה לשכנע בנעימות: "אתה מבין, יש אלוהים, יש כוח עליון שמניע את הדברים". נועה ירון משמיעה את המנטרה בטון דרשני. "תשמעו רבותי, אם באמת יש בורא עולם, הוא אמת ותורתו אמת, אני שם". שיטת המנטרה מוכרת מדתות אחרות, אבל אל לחילוניים להתנשא, היא עובדת מצוין בתעמולה הפוליטית ובפרסום המסחרי. ההבדל הוא שאת הפוליטיקאי או המשקה הקל אפשר ורצוי להחליף, ולפעמים בתדירות גבוהה.

אחד המפתחות לזהות את שפת החוזרים בתשובה היא שמו של האל. דווקא החרדים השורשיים אינם מרבים להשתמש ב"אלוהים". השם המקובל הוא "הקדוש ברוך הוא" בנימה אשכנזית. החוזרים מרבים להשתמש באלוהים או אלוקים, או ב"בורא עולם" ולעתים "הריבונו של עולם". השימוש המשותף לכל הזרמים, חוזרים וותיקים, הוא "השם", וגם "השם יתברך".

החוזרים מביאים מהשלב שבו השתכנעו לחזור בתשובה גם את סגנון המטפורה המגושמת, האהובה על מחזירים דגולים כמו ראובן אלבז ואמנון יצחק. נועה ירון מצטיינת בז'אנר הזה. "בימים האלה ממש יוצאים האוטובוסים האחרונים, וכדאי לכל אחד מאתנו כדאי להבטיח לו מקום טוב ליד החלון" היא מודיעה בהתלהבות, ופותחת ערוץ תעבורתי נוסף, "קניתי כרטיס ועליתי על הרכבת".

הרבה מלים וביטויים מסגירים את הדמיון הפסיכולוגי בין התמכרות לסם או למשקה לבין ההתמכרות לעולם התורה. המונח "דלוק" שבו משתמשת אלונה איינשטיין הוא גם המונח שבו משתמשים בעולם הטראנס כשמדברים על מי שהתמכר לסמים. "יש בי דליקה שאי אפשר להבין אותה", היא מוסיפה ואומרת. "תקף אותי פחד מצמרר אפוף בשמחה משכרת" מספרת נועה ירון, ואחד גיא אליאך מבהיר כי "תוך שימוש בסמים פסיכדלים מבינים את המשמעות של התורה".

התחזקות והתחברות

בעוד המנטרות ומלות המפתח של החוזרים מיובאות, יש קבוצת מלים וביטויים שצמחה מהאופי התהליכי של החזרה בתשובה. הבולטת ביניהן היא "התחזקות" . היא מאפיינת בעיקר את החוזרים, אך משתמשים בה גם בעולם החרדי בכלל, כאשר מישהו עובר מקהילייה דתית לקהילייה דתית קפדנית וחמורה יותר. הזמר לשעבר עופר לוי מספר כי אשתו "לקחה על עצמה עוד כמה מצוות, להתחזק", והכדורגלן אילן אלהרר מספר בראיון ש"אני מתחזק", מיד לאחר שהוא מפטיר כלפי מכר ברחוב "אני בהליכים". שימוש נפוץ פחות הוא במונחים כמו "התקרבות", ו"התחברות" שמהן נודף הצליל האקזיסנטנציאלי של רבי נחמן. "יש תאוות ועיסוקים שמרחיקים", מספר הכדורגלן אודי אשש, "ואני זכיתי להתקרב יותר משחקנים אחרים". ירידה, עלייה, ונפילה נולדו גם הם מהתהליך הקשה של המעבר. "הרמתי ראש למעלה ואני אגיע רחוק למעלה", כך גייס בן אבו. חוזר שעבר שלב בהבנה ובהתקרבות לדת יאמר כי "היתה לו פתיחה". הכדורגלן בני רובין מדבר על כך ש"לקחתי שנתיים עד שעשיתי תפנית".

מושג היסוד הוא "להיות ב" נוסח עופר לוי: "אשתי היתה כל הזמן בדת", או מונח מקובל "אני בתשובה". החוזרים משתמשים חופשי במונח "חוזר" כמעין קטגוריה אנושית, ואינם מתביישים במונח דוס, בדרך כלל לגבי הקבוצה הוותיקה. אפרים פישל זוהר מספר על אשתו שירי שהיתה "חוזרת טרייה". שלמה קירט מגלה כי "איזה 60 חבר'ה פה מהעיר חזרו" והחבר'ה שבהליכים הנפגשים זה עם זה יאמרו "נו, כבר חזרת?" אגב חבר'ה, מלת הסלנג האידישאית הזו המדיפה ריח מדורה פלמ"חאית, נפוצה מאוד גם בקרב החוזרים וגם בקרב החרדים הוותיקים, ולצידה חבר'המן הארכאית.

לא הרבה ביטויים של החוזרים מעידים שהם נטמעו לגמרי בשפה ובחשיבה החרדית. כאמור, זה קל יותר אצל חסידי ברסלב, שעולמם אנרכי ובמובן ידוע "חילוני" יותר מאחרים. בדרך כלל הם משתרבבים בשיח החוזרים. אלונה איינשטיין, למשל, מסרבת להתראיין כי "גם אם הכתבה תהיה טובה היא תהיה עטופה בסחי ומאוס", כלומר, עמוסת גופות מעורטלות שהן "זימה ותועבה". רז ליברמן זועם על תמונות אשתו שהן "מהתקופה של הטומאה, טפו טפו", ומיד מציע נוסחה שהיא סלט של עברו ושל עתידו: "עבדתי, חילטרתי, היום אני קורא לזה סייעתא דשמייא של נרקומנים". החרדים מלידה מרבים מאוד להשתמש בשפת היומיום בארמית נוסח "מאי נפקא מינא", אצל החוזרים השימוש הזה נדיר ואם הוא צץ הוא מעיד על תהליכי היטמעות. ובכל מקרה, גם תת השפה הזו תיעלם כשהילדים שלהם יהפכו יהודים כשדרים הראויים להתחתן עם בתו של אדמו"ר פלוני ושוחט אלמוני, או שיחזרו בשאלה, ר"ל.

תגיות :
Ze'ev Barkan; flickr תמונה ראשית

הוספת תגובה