דוויד המיילך היה עפעס א פייגלה

רוביק רוזנטל | 17 בדצמבר 1999

היידיש השפיעה על השפה העברית במגוון דרכים: מילות סלנג, ביטויים מתורגמים ומילים מורכבות

שבוע תרבות היידיש הנערך מידי שנה משתלב בסירובה האציל של היידיש למות. יש ליידיש גדודים של דוברים בברוקלין ובמאה שערים, אבל גם בקרב קבוצות לא מעטות של חרדים היא הופכת ללשון משנית ואפילו דחויה. היא עומדת להצטרף מן הסתם בעוד חצי יובל או יובל שנים לבית הקברות של השפות המתות המתמלא בקצב מבהיל. אבל בעולם הלשוני שלנו מסתבר שלא מתים בקלות. היידיש השאירה עקבות בעברית, ובעיקר בעברית המדוברת, שהיא נמל הבית של השפה בדרכה אל הספר והעיתון. הערת אזהרה: במאמר נכתבות המילים כפי שהן נשמעות לאוזן ישראלית, ולא על פי הכתיב היידי התקני.

דריי פרטל ופיסלך

מאז חידוש השפה העברית נלחמים זו בזו היידיש והערבית על החלקה הלא מעובדת, חלקת הפרא של העברית המדוברת. הבלשן יצחק אבינרי מתאר איך זה קרה. "התיבול הערבי (תיבול, כלומר, שימוש במלים שאולות במסגרת העברית המדוברת – ר.ר.) ראשיתו מימי הביל"ויים, וגבר כוחו בימי "העלייה השנייה", שאז נתמעטה מאוד הזיקה ליידיש. בני העלייה השנייה התביישו ב"מאמע לושן" זו ונדרו ממנה הנאה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נשתנו העתים וההשקפות, גלי מילים מיידיש התחילו להסתער על לשוננו. יש דוברי עברית, המשלבים לתוך דיבורם כל רגע שתים-שלוש מלים מיידיש, בחינת מלח או פלפל הניתן לתוך התבשיל להשביח טעמו".

העברית המדוברת של ימי המדינה ואילך החזירה את הערבית לתמונה עוד ביתר עוצמה, אבל המשיכה להשתמש ביידיש. בראשית שנות השישים קובע החוקר רפאל ספן כי בשפה המדוברת 40 אחוז מהמלים השאולות הן בהשפעה ערבית, 40 אחוז בהשפעת היידיש, והיתר משפות אחרות. וכך אפשר למצוא במילון העולמי של בן-יהודה בן-אמוץ, למשל, כמות יפה של מלים ביידיש, אבל ודאי לא ארבעים אחוז. גם רוב המלים נעלמו מאז יצא המלון ועד היום. בשנות השבעים, למשל, קראו לאדם גבוה "דרונג", ולמכנסי שלושת-רבעי "דריי פרטל", שני מושגים שאיש אינו יכול להבין היום. "זיבלה" הוא ילד שנולד פג (אחרי שבעה חודשים) ו"פיסלך" הם רגלי עוף או סתם רגליים רזות. גם מלים נפוצות ובסיסיות הרבה יותר אומרות מעט מאוד לדובר העברית היום.

א שיינע ברייטלע

היידיש הכניסה בימי הזוהר שלה לשפה המדוברת כמה מילים המכונות מילות חלל או סמני שיח, דוגמת "אז", ו"כאילו" של היום. שתי מלים כאלה שהגיעו מיידיש נעלמו כמעט כליל. "עפעס" רצה בעבר חופשי במשפט העברי ונעלמה, וכמוה "אזוי". בימים הטובים ההם אפילו ילדים היו אומרים "אזוי", בעיקר בהתחלת משפט.

היידיש הולכת ונעלמת לטעמי בגלל מה שהיא מסמלת. היא האנטיתזה של הקשיחות הצברית של דור תש"ח, ושל ה"קוּל" המאפיין את שנות התשעים הגלובאליות. היא ממשיכה להיות טעונה במטען בן שנות אלפיים של חוסר בטחון. היידיש עצמה היא "יהודית" בכך שאינה שפה במלוא מובן המלה אלא מעין שיירה לשונית שעברה לאורך הדורות וקלטה מלים מפה ומשם ומעבר לים. בילדותי גדלתי בסמיכות רבה לשפה הגרמנית, שהיידיש קלטה ממנה את מרבית המלים, אבל הייקים התייחסו אליה בבוז תהומי. היידיש נראתה להם גרמנית שירדה לרחוב, התלכלכה אבל מידי פעם טוענת שהיא שייכת למשפחה. היידיש היתה שפת המכולת, הגן הציבורי. כשהשכנה הפולניה היתה מבקשת מהחנווני "גיב מי א שיינע ברייטלע", ("תן לי חתיכת לחם יפה"), היו הייקים מזדעזעים, למרות שכל מילה במשפט דומה למקבילתה הגרמנית.

הצצקע והמשיגענער

יש מילים שנשארו מן היידיש אבל עוברות פיחות מואץ במידת השימוש בהן. "הלך פייפן" שהיה ניב מוביל במשמעות "מת" או "נהרס" כמעט נעלם. "שוויצר" במשמעות שחצן נשמע פחות ופחות. "שלייקעס", כתפיות המכנסיים, חזרו לשפה באופן זמני יחד עם השלייקעס עצמן שחזרו לאופנה. "אלטה זאכן" מפרפר את פרפוריו האחרונים על ידי רוכלים שרובם לא הגיעו מפולניה, ובתחרות בין הצצקע היידישאית ומתחרותיה, הפרחה, הזנזונת והכוסית, נשמעת "צצקע" כמו פנטזיה של פנסיונר מגליציה. "משיגענער" ככינוי למשוגע כשל במאבק עם המג'נון והמחורפן. "מוישע גרויס" ככינוי לעסקן מנופח נמוג, "יאכנע" כביטוי לאשה רכלנית עבר לספסלים האחוריים. ה"פוילע-שטיק" מפנה את מקומה לטובת ה"קומבינה". היידיש בשפת הדיבור פינתה את מקומה לאנגלית, והשפה העברית המדוברת מוצפת היום בביטויים באנגלית שלא כאן המקום להיכנס אליהם. דוגמת חילופין אחת מני רבות: געשעפט במשמעות עסק ("גמאכטע געשעפט" – עשינו עסק) פינה את מקומה בשפה המדוברת לטובת "דיל" האנגלית.

יש מעט מלים שבאו מיידיש ומשמשות עדיין בתפוצה סבירה בשפת הדיבור. ג'וק, למשל. נודניק. קוטר. פלונטר. אלה מלים שאיכשהוא הוסר מהם האופי המתחנן, הלא מחוספס של היידיש. על הצ'ופצ'יק של הקומקום בנו הגששים תרבות שלמה. הצלחה יחסית נחלה היידיש דווקא בעולם השינה, ב"חָרָפּתי" או "תפסתי חרופ אדיר". "לפרגן" זכה להצלחה גדולה עוד יותר, ומקורו במלה היידישאית "פארגינען". "שפריץ" במשמעות זרם מים מתפרץ בשימוש פוחת, אבל "להשפריץ" נכנסה לעברית המדוברת והתיישבה בה לבטח. שמוק, שנורר, שמונצעס ופיצ'יפקעס עדיין בשטח. ואפרורו שמנדריק, שמגגה ושמאטעס, היידיש היא מקורו של הפתיח "שמ", הנוסף למלים עבריות כדי להוסיף להן נימה של זלזול. בכמה מקרים בולטים היא שימשה את נימת הזלזול בגויים בענייני מדיניות. למשל, "אום-שמום", "שלום שמלום" (כל הזכויות שמורות לדורון רוזנבלום), ו"אבו-נידאל אבו שמידאל", ביטוי היסטורי של רפול ששימש אותו בטיעונים להחלטה לצאת למלחמת לבנון.

קינדערלאך, אתם רוצים להתיישב?

היידיש מככבת מאז ומתמיד בפולקלור הפוליטי. כשלוי אשכול, שהוא ההתגלמות האנושית של היידיש בפנתיאון הישראלי, אישר לבחורים המצוינים של חנן פורת להתיישב בגוש עציון, הוא אמר להם "קינדערלאך, אתם רוצים להתיישב? אז תתישבו!" עזר ויצמן, סוכן שפת דיבור ישראלי משובח, מחובר היטב למסורת הסלנג שמקורו מיידיש. מעולם לא עלה על דעתו, כעדותו "לתת פליק לראומה", אבל כאשר פגש באליס מילר שרצתה להיות טייסת קרב אמר לה, "מיידאלע, ראית פעם גבר סורג גרביים?" והקפיץ את כל השדולות הנשיות. פחות ברורה כוונת הנשיא המשורר כאשר אמר על דוד המלך שהנ"ל היה "פייגעלע לא קטן", ודווקא בביקור אצל משפחה שכולה. לפי מילון בן-יהודה בן-אמוץ פייגלה פירושו נערה צעירה, וא-פרופו דוד ויהונתן נשמע שוויצמן סבור שדוד המלך היה עפעס הומו. לשכת הנשיא, מספר רפי מן ב"לא יעלה על הדעת", הבהירה שנשיאנו התכוון לכך שדוד המלך רדף אחרי הנאות החיים.

יש מילים ביידיש שהגיעו אליה מהעברית, עברו את השינוי בצורת המילה, בנגינה, וחזרו אל העברית. למשל, חבר'ה, שבה זכתה המלה העברית "חבר" לניגון יידישאי. חבר'ה שומרת על נוכחות מרשימה בשפה המדוברת, "חברה'מן" כבר נשמע פחות במקומותינו. "באלעבוסט" הוא פיתוח של הבעל-בית העברי לניגון יידישאי. בפעם האחרונה בה נתקלתי בביטוי היה בראיון של נועה ירון על חייה כעקרת בית חרדית, המכונה על ידה באלעבוסטע.

גולנצ'יק קטנצ'יק

היידיש הכניסה לעברית שתי סיומות מרכזיות הנמצאות בשימוש כמעט עם כל דבר, והן "ניק" ו"צ'יק". שתי הסיומות האלה מקורן ברוסית, אך כמו במקרים אחרים היידיש היא הסוכן הנוסע שלהן בדרך אל העברית המדוברת בארצנו. וכך אין עדיין תחליף לקיבוצניק ולמושבניק ולפז"מניק, לבחורצ'יק, לקטנצ'יק ולגולנצ'יק. במקביל היידיש היא יצרן צורות לכינויי חיבה שהתיישבו גם הן קבע ומועברות מדור לדור של שמות. איציק מרדכי ודליה איציק, שלא גדלו כידוע על היידיש, ישמחו לשמוע שאיציק הוא הדרך היידישאית לאמר את זה, וכמותן שמוליק ושרוליק. לצידם זוכה ראש השב"כ בדימוס לכינוי היידישאי יענקעלע, וכוכב העבר הכדורגלן ענק הסנטר נקרא מאז ומתמיד מוטלה.

בעורמה יהודית טיפוסית, חדרה היידיש לעברית בשיטה מיוחדת במינה: היא תירגמה את עצמה לעברית, ושורה ארוכה של ניבים וביטויים מדוברים ואפילו ספרותיים השתלבה ונטמעה בעברית ולא נודע כי בא אל קירבה. יצחק אבינרי, למשל, מביא שורת דוגמאות כבר בשנות החמישים, ורובן ככולן חיות וקיימות עד היום. וכך אפשר למצוא בשפת היומיום שורה של ביטויים הסובלים לכאורה מעילגות מסוימת, אבל איש איננו מהרהר אחריהם. "לוקח ללב", "לוקח זמן", "עזוב אותי", "שכה אחיה", "נופל מן הרגליים", "תן מבט", "נותן מכות" ועוד ועוד, כולם תרגומים מיידיש. "אוהד שרוף" מוצאו מהיידיש, והוא בא בעקבות הביטוי "א פאברענטער חסיד", חסיד שרוף.

לטענתו של אבינרי, גם השימוש האינפלציוני במלה "טוב" כפתיחה למשפט ותשובה לכל שאלה, מקורו בנוהג היידישאי לאמר "גיט". אני מוכן לתרום השערה משלי, שהשימוש הנלהב במלה "ממש" הוא גלגול של השימוש היידישאי הנפוץ "מאמֶש". אבינרי לא אוהב את התופעה וטוען כי "כל השרצים הללו שורצים בלשון הדיבור ומנוולים אותה". ואני אומר, אזוי, ווס הערצאך עפעס? ווס ברענט? 'יאללה ביי' איסט אזוי גיטער, אה? קצת יידישקייט, חברהלאך. קצת קיגעל מיט טשולענט. ואיך אפשר לתקוע גרעפס קטן, להשחיל פלוץ חביב, ואחריהם להיאנח אנחה יהודית טובה? רק ביידיש.

תגיות :
מתוך "מונולוגים מהקישקע", תאטרון יידישפיל תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

שי ל.
מעולה!!!
05 במאי 2016 הגב
גדעון הדרי
שלום לרוביק רוזנטל, הייתי שמח לו התייחסת לשגיאות הנפוצות דלהלן: סגול בראש המילה במקום קמץ (רוב קרייני הטלויזיה לוקים בה): מכיר (MEKIR) מגיע, מניח, מציל, נערה (NEARA) היא קריאת החמור ולא נקבת הנער וכיו"ב לקחת בחשבון במקום להביא בחשבון עלות במקום מחיר....... ועד ועוד
02 באוגוסט 2018 הגב
Michael
תיקון. הכוונה "בזיבלה" היא בדרך כלל לילד שנולד שבעה חודשים לאחר החתונה. החתונה נערכה בחיפזון לאחר גילוי ההריון. וה"זיבלה" נולד בד"כ במשקל תקין לחלוטין!
02 באוגוסט 2018 הגב
Michael
אם תבדוק בספרי ההיסטוריה תגלה שגם וינסטון צ'רצ'יל היה "זיבלה" לפי ההגדרה המקובלת.
02 באוגוסט 2018 הגב
Michael
אם תבדוק בספרי ההיסטוריה תגלה שגם וינסטון צ'רצ'יל היה "זיבלה" לפי ההגדרה המקובלת.
02 באוגוסט 2018 הגב
י.ש.
עובד שלי, עולה חדש מרוסיה, נשלח לטירונות שלב ב' (המיועדת לעולים מבוגרים יחסית). כשחזר סיפר בהתפעלות על סגולותיה של השפה העברית: "לקחו את ה"ג'וב" מאנגלית, את ה"ניק" מרוסית, ויצרו מילה שקיימת רק בעברית, לתפארת הלא-קרביים: "ג'ובניק"."
02 באוגוסט 2018 הגב

הוספת תגובה