זלמן ופישל, אוראל ושיראל

רוביק רוזנטל | 18 ביוני 1999

מסע בשמות הניתנים לילדים חרדיים מגלה מגוון מפתיע. לצד שמות חכמים ודמויות מופת ניתנים גם שמות בעלי אופי מודרני

בחג השבועות הובאו במוסף זה שמות ילדים שנולדו, רחמנא ליצלן, למשפחות חילוניות להכעיס, והחיים בלב לבה של עיר החטאים תל-אביב. התברר שרוח ישראל סבא שורה גם על הציבור הזה ורוב השמות (בוודאי של הבנים) נלקחו מן התורה הקדושה.

מן הצד השני של הקשת התרבותית במובן האשכנזי של המלה (אני יודע שעד כה ואילך אני נופל שוב ושוב למלכודות הפוליטיקלי קורקט, וזה ממש לא אכפת לי) גדלים ילדי החרדים. גם לילדי החרדים יש שמות, גם שם יש טרנדים ושינויי מזג הרוח, ושם דווקא יש שוני מרתק בין מגזרים וערים.

ממש כיתה מהפלמ"ח

קובי אריאלי, עיתונאי חרדי, טרח ועזר והביא קרוב ל-200 שמות מגני ילדים בבני ברק ובכפר חב"ד. כפר חב"ד הוא סיפור בפני עצמו, אבל בין הבנים בקבוצה כולה בולט גם כן, ולא במפתיע מספר השמות התנ"כיים. 77 במספר. הדימוי המתבקש הוא שברשימה הזו יככבו האבות. מסתבר שהרשימה רחבה בהרבה. השמות המובילים (פרט לכפר חב"ד, כאמור), הם אכן יעקב ויצחק – 5 מופעים, ואחריהם משה, יוסף, דניאל ושמואל עם 4. אברהם מופיע רק פעמיים. יתר המשתתפים בעוגת השמות מתחילים להזכיר את השמות שניתנו לצברים החילוניים בשנות הארבעים והחמישים. 3 יהונתן, 2 חנוך, 2 ישראל ושני אפרים ושני מיכאל, ממש כיתה מהפלמ"ח. אפשר למצוא ביניהם את רפאל ויונה ואוריאל וידידיה ואלחנן ויאיר ונחמיה ושמעון, ואפילו שמות נדירים כמו אביעד ואליסף. אריאלי מציין ש"היאפים החרדים" הקורצים אל המודרנה חוטאים בשמות שהם אמנם מהתנ"ך אבל בעלי ריח חילוני, כמו אסף, אמציה ואריאל, ואכן, יהונתן.

למרות המודרניות אין ברשימת ילדי הגן החרדי, פרט לדניאל ויהונתן, נציגים ב-300 השמות של הילדים החילוניים מהרשימה הקודמת, שדלתה מהתנ"ך שמות של אישים "לא חשובים" כמו איתמר ונדב ואיתי. מצד שני, מבחינת הרחוב החרדי יש בשמות האלה בהחלט ניצוץ של מורדניות. אין (כמעט) שמות אידישאיים ולא נראה שיש שמות על שם רבנים או אפילו על שם סבא וסבתא.

קבוצה קטנה של שמות נוצרו בתקופת ימי הביניים, ובעיקר מדובר בשמות חיות: דב, צבי, אריה. מעניין לציין הוא, שהחיות על שמם נקראים מאז ילדים הן חיות טמאות, והרבה פלפולים פולפלו להסביר את התופעה. גם השם חיים, הנפוץ מאוד בין החרדים (4 ילדים) נוצר בתקופה ההיא, וגם שניאור זלמן, כאשר "שניאור" הוא שם שצץ מהיכן שהוא כשמו של חכם גדול (זלמן שניאור מלאדי), ואחרי שצץ נתלו עליו תילי תילים של פירושים.

בין הבנים אין אפילו שם אחד שנולד בתקופה המודרנית ושאין לו בסיס במקורות, וזאת לעומת כ-40% מהשמות של הילדים החילוניים. זה נראה מובן מאליו, אבל העיקרון הזה נשבר אצל הבנות. 11 בנות מתוך 79 נושאות שמות מודרניים. חלקם "מודרניים קלסיים" כמו מלכה (3 בנות), שירה ויפה, יש שתי אביטל, אבל יש גם נטע לי ועדי וסטרי.

חיה מושקה ומנחם מנדל

אז איך קוראים לבנות? כאן יש היפוך שלם לעומת הבנות החילוניות. אם בין החילוניות יש מעט מאוד שמות תנ"כיים, בין החרדים רוב הבנות בבני ברק מצאו שמות הלקוחות מהתנ"ך. השם המוביל בסקציה הזו הוא רחל, 8 בנות, אחריו חנה (4), רבקה ושרה (3 כל אחת), אבל רק לאה אחת, רות והדסה ומרים ושונה ושולמית (פעמיים), דבורה ויוכבד, ומכאן לקבוצת שמות הלקוחות אמנם מהתנ"ך אבל יש להן צליל יאפי והן נהוגות אצל "החרדים היאפים". מיכל, ויעל, ושלומית, ונעמה ואסנת. יש גם שמות מימי הביניים, חיה ונחמה וטובה. ויש שמות יידישאיים.

לשמות היידיש שני מקורות: שמות סבא וסבתא שהתגלגלו במהלך הדורות, ושמות רבנים ורבניות חשובים. את אלה אפשר למצוא בגדול בכפר חב"ד. בגן הילדים החב"די שבו כ-25 בנות, נקראות 18 באותו שם, חיה מושקא, על שם אשתו של הרבי מלובביץ'. באותו גן בחלקו הזכרי נקראים 13 בנים בשם מנחם מנדל, לכולם אותו כינוי: מנדי, ולמורה שלהם שיחיה קוראים, לא תאמינו, מנדי. כפר חב"ד רובו ככולו מוצף חיה-מושקא ומנחם-מנדל בכל הדורות והגלגולים. דודי זילברשלג, הפרסומאי החרדי מספר שבבית כנסת של חסידות גור נכנס יהודי עומד באמצע בית הכנסת וקורא, "איצ'ה מאיר", וחצי בית הכנסת מסתובב. חוזר היהודי וקורא "אברום-מרדכי", מסתובב החצי השני. מה שמוכיח שתופעת השם האחד לציבור שלם איננה רק חב"דית.

אלתר יכנעס המסכן

ובאמת, מפת שמות הילדים בחצרות החרדים הירושלמים שונה בתכלית מזו של הגנים בבני ברק, לפחות אלה שהבאנו כאן, וזילברשלג הירושלמי אפילו הופתע לשמעם. אם באזור המרכז צצה המגמה המוגדרת "יאפית", שמות המזכירים שמות שהחילוניים אוהבים לתת לילדיהם, בירושלים בולט העשור האחרון דווקא בחזרה לשמות הגלותיים, בעיקר אצל הבנות, אם כי גם שם אפשר למצוא עדיין שמות הנחשבים מודרניים כמו מיכל, יפית וטל. מסתבר שדווקא בעשורים הראשונים למדינה היתה בושה מסוימת של הציבור החרדי בשמות שנתן. זילברשלג מספר על אביו שנקרא שלמה זלמן והיה מחנך במוסד ילדים יתומים בפתח תקווה. הוא אפילו שירת בגולני, והשם "זלמן" נשמע רע והשיר "זלמן יש לו מכנסיים" לא נתן לו כבוד רב. כשהתקבל לעבוד במוסד השתמש רק ב"שלמה". כשעזב חזר אל זלמן. השם "אלתר" שפירושו אדם זקן נתפס על ידי החילוניים כשם מעליב לילד, ואצל החרדים כשם שהוא סגולה לאריכות ימים. נעמי רגן נזכרת בהקשר זה בילד מסכן ששם משפחתו יכנעס, ושמו המלא בישראל "אלתר יכנעס", כלומר, זקנות רכלניות. היום החרדים, על פי זילברשלג, מתביישים פחות ומוכנים להתבדל בגאון, בין היתר על ידי חזרה לשמות באידיש. זילברשלג הוא חסיד, ובנותיו נקראות ינטע, פרלע ופולי, על שמות סבתות במשפחה. את משמעות השם "פולי" איש אינו יודע, אבל כולם אהבו את הסבתא הזו. בבני ברק, אגב, נספרו רק שתי בנות עם שמות יידישאים, פערל וגיטה (שהן בהתאמה פנינה וטובה). בין הבנים מרבים למצוא שם משולב של עברית ואידיש, כמו אפרים-פישל ושמואל זנגוויל. אגב, מושקה מכפר חב"ד היא שם נפוץ אבל גם על משמעותו יש פרשנויות לרוב, ויש אפילו טענה שמקורו ב"מושקיט", כלומר יתוש.

החסידויות שונות זו מזו. למשל, בחסידות קרלין לא אוהבים לתת שמות של סבים וסבתות, מעדיפים שמות של רבנים ואדמו"רים חשובים אחרי מותם. לכן אפשר למצוא שם ילדים רבים בשם יוחנן, על שם האדמו"ר האחרון שהלך לעולמו. גם חסידי גור מעדיפים שמות רבנים ואפשר למצוא שם באותה כיתה 13 ילדים בעלי על שם הרבי מגור, ושמונה שמחה בונם על שם אחיו. אצל חסידי ברסלב שולט בכיפה נחמן, אלא מה, המגמה שטפה גם יוצאי עדות המזרח רבים שהצטרפו לכת חסידי ברסלב, וכך תמצא ילדה שחרחורת, מזרחית למהדרין, ושמה בישראל פייגה. המזרחיים עצמם מתפלגים בסוגיית קריאת ילד על שם הסב. בשושלת אבו חצירא לא נהוג לקרוא לילדים על שם האב והסב, ודאי לא בחייו. בשושלת עובדיה יוסף, למשל, נהוג לקרוא לילדים על שם הסב גם בעודו בחיים, ולכן מתרוצצים בחמולה הענפה המוני ילדות בשם מרגלית וילדים בשם עובדיה. הליטאים מעדיפים את העברית ואת הקריאה על שמות חכמים, ורבים מהם נקראים ישעיהו על שם החזון איש.

לעתים קרובות מאוד נבחר שם לילד על-פי הקשרים של זמן ומקום. הקשר נפוץ אחד הוא פרשת השבוע. הקשרים אחרים קשורים דווקא לתופעה הלא נדירה של תמותת תינוקות בחברה החרדית. לזילברשלג נפטר אחד הבנים בגיל שנתיים ממחלה נדירה. אצל בן שנולד אחריו התגלו בעיות בריאות קשות, הילד נותח והאב נסע לקבל ברכה אצל אליעזר אבו חצירה, נכדו של הבבא סאלי וזה המליץ לו על שיטה שלא הכיר: להוסיף לילד החולה את שמו של אח המת, אבל את השם הנוסף להצניע, לא לקרוא לו כך בפומבי. מסתבר שאת השיטה הזו המציא הגאון מווילנה. הבן החולה, מכל מקום, עבר בשלום את הניתוחים.

מוריה העברית ושרית הספרית

הקבוצה השנייה אותה הביא קובי אריאלי היא מגן ילדים של "אל המעיין" ברחובות, גן של ש"ס המצוי באזור חרדי, ובמאגר 78 שמות. מול השמרנות האשכנזית מגלה הקהל החרדי המזרחי יצירתיות וחדשנות. והתמונה שונה לחלוטין.

אז ככה, עדיין מעט למעלה ממחצית השמות בין הבנים הם תנ"כיים, אבל איפה יצחק ואיפה יעקב. נאדה. יש אמנם 3 אברהם, 2 משה ושני יוסף, ולצידם שוב הג'מעה הצברית המוכרת. אלחנן ואסף, ושני נתנאל ושני יהונתן, רועי ונריה ואביה ויואל וישראל. הש"סניקים מביאים אפילו שני שמות מהמאגר הנטוש של התלמוד, מאיר ונסים, ויש גם צבי וחיים וסך הכל מנחם מנדל אחד. ועכשיו, שימו לב לחבורת המודרנה של גן "אל המעיין": שירן, מעיין, שיראל, אפיק, מור, שניר, הראל, שילה, שתי פעמים אוראל, ואל אל ישראל.

המצב ממש דומה אצל הבנות. גם כאן מככבת רחל (3 בנות), והיתר מן התנ"ך כמו בכיתה תל אביבית מזה כמה דורות: נעמי, תמר, חגית, שולמית, מיכל, רות, שתי פעמים יעל ובא לציון גואל. לא חיה מושקה (אבל חיה כן) ולא ברכה זלדה (אבל ברכה כן), ומכאן לשמות המודרניים, כמעט מחצית מבנות הגן. מלכה, בתיה ותקוה הקלסיות, ולצידן אורית הצברית, מוריה העבריה, שרית הספרית, הילה, הדס, בר, לינוי, והס פן תעיר את תעיר. ואומרים שהישראליות לא ניצחה.

תגיות :
roman rice; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

דודי
מעניין ומחכים. שניאור הוא כנראה מהשם הספרדי "סניור" מעניין שהשם "נעמה" קיים אצל חרדים, הוא שם של שד/שדה מהמסורת היהודית-קבלית בגנים של "אל המעיין" יש לא מעט ילדים מבתים חילוניים עד מסורתיים, לכן אין להתפלא על השונות בשמות
22 בינואר 2015 הגב
יוסי דה-ליאון, פתח תקווה.
שלום לך רוביק 22.1.15 'השמות לקוחות' ? .... קורה . ט.ל.ח.
22 בינואר 2015 הגב
איתי
מאז שהמאמר הזה עלה לראשונה עלה קרנו של הבן הצעיר למשפחת זילברשלג, ושמו בישראל "מלך".
16 בנובמבר 2017 הגב
איתי
מאז שהמאמר הזה עלה לראשונה עלה קרנו של הבן הצעיר למשפחת זילברשלג, ושמו בישראל "מלך".
16 בנובמבר 2017 הגב
איל
השם הנפוץ ביותר לאשה חרדית, הוא דוקא אחר לחלוטין, "ורעייתו"!! בכל ההזמנות לשמחות במגזר, שקיבלתי ושראיתי, פרט לשמה של הכלה, ולשם הסבתא (או הסבתא רבה) האלמנה, שמן של כל שאר הנשים הוא "ורעייתו" (לפעמים "וזוגתו"). אם כך, זהו השם הנפוץ ביותר.
01 באוגוסט 2019 הגב

הוספת תגובה