וייקרא שמן בישראל אורטל ומורטל

רוביק רוזנטל | 27 במאי 1999

יש סיבות רבות לקרוא לילד בשם זה או בשם אחר, אבל העיקרון אחד, השם שנתתם לילד מספר סיפור, גם אם לא התכוונתם לכך

אתם בחודש השביעי. הילד הולך ומתקרב, במקרה זה בן. יש לכם שתי אופציות. האחת, לחשוב הרבה, לקרוא בספרים ובמילונים, לדון בנושא עם בן הזוג, לחפש משמעויות, להיזהר מסכנות. כך, למשל, זוג ההורים עומר ועומרית (שאיננו אלא משל וירטואלי) מחפש לבן העומד להיוולד שם שלא יהיה עתיק מדי אבל בעל צלצול תנ"כי, שיהיה חדש אבל לא חדשני מדי. שיהיה לו צליל נעים, אבל לא רכרוכי. שלא ימצא עצמו בכל מקום עם עוד עשרה ילדים בעלי אותו שם, אבל שלא יהיה בודד מדי. שיישמע טוב בחוץ לארץ, אבל לא גלובלי מדי בארץ. שלא יהיה שם של בנות, אבל שתהיה לו קריצה ליוניסקס. שלא יזכיר שם של אדם שנוא או פרובלמטי, שינציח קרוב משפחה שנפטר בלי להשתמש בשמו ממש. שאפשר יהיה להדביק לו כינויים, אבל שהכינויים לא יאפילו על השם המקורי. בקיצור, עם כל הסייגים האלה אפשר לעבור את ההריון בדיונים ובשיחות אין קץ, ובסוף ליפול על שם מקורי, מסעיר, מצלצל ומדליק. למשל, טל.

הדרך השנייה היא לא לחשוב על זה, לדחות את העניין עד החודש האחרון, אחר כך לגרור את ההחלטה אל שמונה הימים הראשונים אחרי הלידה, ואז בהיסטריה, בין התשלום למוהל והטלפון לקייטרינג, לבחור שם מתוך תחושת בטן, כזה שהוא בסדר עם כולם. למשל, טל.

הדברים הבאים מיועדים לשני מסלולי הבחירה גם יחד. גם אם בחרתם שם מתוך שיקול מעמיק, וגם אם בחרתם אותו במחטף של הרגע האחרון, אתם לא לבד. בכל יום נולדים ילדים, והילדים מקבלים שמות, והשמות אינם נוצרים בחלל ריק. לעולם השמות חיים משלו, היסטוריה משלו, חוקים משלו, כדאי לנסות להכיר את העולם הזה ולהבין איך הוא עובד. לצורך זה אספה "הזירה הלשונית" שמות של למעלה מתשע-מאות ילדים ישראלים עד גיל עשר, ממקומות שונים ובקבוצות שונות באוכלוסייה.

להלן עשרה מניעים או נימוקים כלליים לבחירת שם. נכון שההורים המתלבטים לוקחים בחשבון כל נימוק אפשרי, אבל בסופו של דבר צץ לו הנימוק המכריע. כמעט תמיד הוא אינו מודע ומוצהר, הוא מניע אותנו מבפנים, וכמובן, הוא מתקבל כפשרה בין שני ההורים, שכל אחד מונע בעניין הזה בצורה שונה. ומהו השם האידיאלי? הוא השם העונה על כמה נימוקים טובים ורצויים, בעת ובעונה אחת. למשל, טל.

נימוק מספר אחת: "שם שהולך"

במלים יפות זה נקרא אופנה. במלים פחות יפות זו "תסמונת העדר". האופנה משפיעה עלינו בבחירת שמות, וכמו כל אופנה, גם אופנות השמות משתנות בטווחי זמן לא ארוכים. אופנה של בחירת שם ספציפי מתחילה בדרך כלל על ידי הורים בודדים המחפשים שם מיוחד לילד. מסיבות שונות השם עושה לו כנפיים, מוצא חן בעיני הורים נוספים, ותוך כמה שנים הוא הופך אופנתי.

שמות אופנתיים יכולים להיות שמות חדשים יחסית, עתיקים מאוד או במקום טוב באמצע. אמנון ויונתן הם שמות אופנתיים בישראל מזה שנים רבות, ומקורם תנ"כי, וכך נעמי ונועה. ענת היה שם אופנתי גורף בשנות החמישים והשישים, גם הוא מהתנ"ך. בשנות השישים והשבעים היו שמות אופנתיים לא תנ"כיים כמו מאיה, שרון וקרן אצל הבנות, עמית ועומר אצל הבנים, ובשנות התשעים מולך בלא מצרים שם היוניסקס דניאל, שהוא תנ"כי במקורו כשמדובר בבנים, אבל חדש כשמדובר בבנות.

בשם האופנתי יש סכנה של סתמיות או של גודש. איתי, הילד היחיד והמיוחד מגיע לגן הילדים, לבית הספר ולצבא ומגלה שהוא מוקף "איתי" מכל הכיוונים. שם אופנתי עלול ליצור אצל ילד הנושא אותו דימוי עצמי של בינוניות: מי אני כבר, עוד דניאל אחד? השחקנית ענת עצמון מספרת שבחרה לבנה את השם המיוחד ליאם בין היתר כדי שלא יתנסה בטראומה שחוותה, כשגילתה בכל מקום המוני ענתיות כמותה. מצד שני, לאופנה, כידוע, יש כוח עצום, ואם איננו רוצים להילחם בה, אפשר גם להתחבר אליה, ללכת על בטוח, ולקרוא לילד בשם האולטימטיבי: טל.

נימוק מספר שתיים: שם עם צלצול עתיק

לכאורה, מי רוצה צלצול עתיק לשמו של ילד חדש וצח? בפועל, כמעט כולנו. שמות עתיקים הם דרך המלך של שמות הבנים בעברית, והם מבטאים את הרצון הסמוי בהמשכיות ובקשר עם עולם התנ"ך, גם אם חלק גדול מן ההורים חילוניים, וכבר שכחו מזמן את שיעורי התנ"ך בבית הספר. בנוגע לשמות הבנים התמונה חד משמעית: לפחות כל ילד שני במדינת ישראל של שנת 2000 הגלובלית נקרא על שם דמות תנ"כית. אלא שההורים החילוניים מוכנים לקרוא לילד בשם מן התנ"ך, אבל לא בשם שיזכיר להם את הגולה, או אפילו את ההורים הצברים שלהם. לכן השמות התנ"כיים הנפוצים כבר כמעט שני דורות בין החילוניים אינם שמות הדמויות התנ"כיות החשובות כמו אברהם, יצחק ויעקב. אלה גם אינם השמות מהדרג השני בתנ"ך שהיו נפוצים מאוד בשנות החמישים: בני יעקב כמו ראובן ודן וגד, נביאי תרי-עשר כמו מיכה ונחום, שופטים ומלכים כמו אהוד, יורם וגדעון. השמות האלה יצאו כמעט לגמרי מהמחזור. במידגם החילוני העכשווי מופיע שם קצר, חביב ומצלצל כמו "דן" פעם אחת בלבד, והוא הנציג היחיד של בני יעקב.

מסתבר, שהורי ישראל גילו מאגר חדש של שמות תנ"כיים, שמות מהדרג השלישי, קציני צבא של המלך דוד כמו איתי ואוריה, בניו של אהרן הכהן נדב ואיתמר, שרים שאיש אינו זוכר מתי הופיעו בתנ"ך, אבל יש להם צליל תנ"כי בהחלט. השמות האלה אינם חדשים בנוף, גם הם רצים כבר שניים-שלושה דורות, אבל בניגוד לקבוצה הקודמת הם שורדים. שני שמות תנ"כיים נפוצים בעלי צלצול נפלא הם יונתן ודניאל, והם אהובים על כל הציבורים, החילוני, הדתי והחרדי. דניאל הוא השם הנפוץ ביותר במידגם, והוא הולך טוב גם בין הבנות. יונתן ודניאל נקלטו גם בגלל הצליל הבינלאומי שלהם. שם תנ"כי נפוץ מאוד הוא אופיר, אבל מן הסתם רוב ההורים אינם מודעים לכך שמקורו בתנ"ך (בשושלת בני נוח) ורואים בו שם חדש.

בקבוצת הילדים הדתיים תופסים כצפוי שמות הבנים מהתנ"ך נתח גדול יותר מהעוגה, שלא לדבר על ילדי החרדים. בקבוצה של 70 בנים דתיים, 41 שמות הם מהתנ"ך, וביניהם 2 אברהם, 2 יוסף ושלושה אליהו. ובכל זאת, גם כאן חוגגים היצירתיות והחיפוש אחרי שמות נדירים יותר בתנ"ך, שחלקם אינם נראים בין בנים חילוניים. דוגמיות: נריה, מתנאל, אליסף ואליאב. בין 90 שמות בנים מגני ילדים חרדיים מבני ברק ובכפר חב"ד 79 הם שמות מן התנ"ך. מתבקש לכאורה שברשימה הזו יככבו האבות. מסתבר שהרשימה רחבה בהרבה. השמות המובילים הם אכן יעקב ויצחק – 5 מופעים, ואחריהם משה, יוסף, דניאל ושמואל עם 4 הופעות. אברהם מופיע רק פעמיים. יתר המשתתפים בעוגת השמות מתחילים להזכיר את השמות שניתנו לצברים החילוניים בשנות הארבעים והחמישים. שלושה יהונתן, ובזוגות באים חנוך, ישראל, אפרים ומיכאל, ממש כיתה מהפלמ"ח. אפשר למצוא ביניהם את רפאל ויונה ואוריאל וידידיה ואלחנן ויאיר ונחמיה ושמעון, ואפילו שמות נדירים כמו אביעד ואליסף. "היאפים החרדים" הקורצים אל המודרנה חוטאים בשמות שהם אמנם מהתנ"ך אבל בעלי ריח חילוני, כמו אסף, אמציה ואריאל, ואכן, יהונתן.

קבוצה קטנה בין ילדי החרדים היא שמות שנוצרו בתקופת ימי הביניים, ובעיקר מדובר בשמות חיות: דב, צבי, אריה. החיות על שמם נקראים מאז ילדי ישראל הן חיות טמאות, והרבה פלפולים פולפלו להסביר את התופעה. גם השם חיים, הנפוץ מאוד בין החרדים נוצר בימי הביניים. שמות ימי הביניים היו נפוצים מאוד בשנות השלושים עד שנות החמישים בין החילוניים, וכך קיבלנו את אריק איינשטיין ואת צביקה א' מהפלמ"ח. היום השמות האלה נעלמו כמעט מנוף השמות החדשים.

בין שמות הבנות בכלל ישראל התמונה שונה. הרבה פחות בנות נקראות על שם דמויות תנ"כיות. הסיבה פשוטה: יש בתנ"ך הרבה פחות שמות נשים מגברים. חלק משמות הנשים אינו ראוי למאכל אדם, כמו עֶגלה, חולדה (אם כי פעם נתנו את השם הזה לכמה ילדות מסכנות) ומחלה. חלק אחר עבר לחטיבת אברהם-יצחק-יעקב, כלומר, שמות הנתפסים ארכאיים וגלותיים, כמו שרה, רבקה, לאה, אסתר ודבורה. בניגוד לשמות הבנים, הורי ישראל לא חפרו בתנ"ך למצוא שמות בנות שלא נודעו קודם. ובכל זאת יש כמה שמות תנכיים שתפסו מקום קבע, אולי בזכות הצליל מיוחד וגם בזכות העובדה שאין מדובר בדמויות מרכזיות. מוליכות בראש נעמי, יעל, תמר, ואחרונה חביבה נועה, המובילה בין השמות התנ"כיים החילוניים, כיכבה גם בפלמ"ח, נולדה בשדה בין דשא לאבן כמאמר השיר, היתה בת 17 כשהוריה בקיבוץ התפלגו, אבל אינה מקובלת ברחוב הדתי. מיכל ומרב ורות שהובילו בעשורים הקודמים ירדו אבל לא נעלמו. איפה הזמנים בהם לכל גנרל בצבא היו שלוש בנות, מיכל, מרב ויעל?

בניגוד לבנות החילוניים, לרוב הבנות בבני ברק נמצאו שמות הלקוחים מהתנ"ך. השם המוביל בסקציה הזו הוא רחל, שמונה רחלות מצינו, אחריה חנה ורבקה ושרה. "החרדים היאפים" מעדיפים שמות תנ"כיים עם צליל מודרני כמו מיכל, נעמה ואסנת. יש גם שמות מימי הביניים, חיה ונחמה וטובה, ונא לא לשכוח השמות האידישאיים. טל? לא בבית מדרשנו.

נימוק מספר שלוש: שם עם צלצול ישראלי

הרצון "להיות ישראלי" משותף כמעט לכלל הציבור, אבל אף אחד איננו יודע בדיוק מה זה. להיות ישראלי פירושו להיות שייך למקום הזה, בזמן הזה. להיות ישראלי פירושו לא להיות גלותי, ואם להיות "יהודי", אז לא בצורה בולטת. השמות הישראליים החלו להיוולד כאן הרבה לפני שקמה מדינת ישראל, אבל הם בולטים בעיקר בשנים שסביב קום המדינה. אז החלו להציף את שוק השמות שמות קצרים, מצלצלים, המדיפים תחושה של כוח, טבע, בטחון, מלים שאולי הופיעו בתנ"ך אבל לא כשמות. כמה מהשמות האלה תפסו ונשארו עד היום שמות נפוצים, והתהלוכה המנצחת: גיל ורון, עוז ואייל, ניר וגיא, אלון ואורן.

אצל הבנות, עקב המחסור בשמות תנ"כיים, הקבוצה הזו בולטת יותר. המובילה בין הבנות היא רוני, שם יוניסקסי מזה דורות. יש הרבה אֵלה ומאיה (עם ובלי אל"ף), שני שמות עם יכולת הסתגלות יפה לכפר הגלובלי. יש הרבה נגה (שם נפלא ועמיד בפגעי הזמן). יש שמות השייכים לתקופת מעבר, בערך משנות השישים, כמו ירדן ואשרת ושני, רונה ומורן, וכמובן, יסמין. שמות ותיקים בהרבה המופיעים עד היום אך בתהליך יציאה מהמחזור הם ליאורה, אלִיָה ואבִיָה. יש גם שמות הנשמעים ישנים וגלותיים אך הם חדשים בהגדרה, כלומר, נוצרו בישראל במאה הזו, כמו "מלכה", בשימוש דתי-חרדי בלבד.

מעניין להציץ אל הקבוצה המסקרנת של ילדי "אל המעיין" וזאת עלפי שמות ילדי גן של ש"ס ברחובות, המצוי באזור חרדי, ובמאגר 78 שמות. מול השמרנות החרדית האשכנזית, מגלה הקהל החרדי המזרחי יצירתיות וחדשנות. עדיין מעט למעלה ממחצית השמות בין הבנים הם תנ"כיים, יש אמנם שלושה אברהם, שני משה ושני יוסף, אבל לצידם מופיעה הג'מעה הצברית המוכרת. אלחנן ואסף, ושני נתנאל ושני יהונתן, רועי ונריה ואביה ויואל וישראל. שימו לב לחבורת המודרנה של גן "אל המעיין": שירן, מעין, שיראל, אפיק, מור, שניר, הראל, שילה, שתי פעמים אוראל, ואל אל ישראל. כמעט מחצית מבנות הגן נושאות שמות מודרניים. מלכה, בתיה ותקוה הקלסיות, ולצידן אורית הצברית, מוריה העבריה, שרית הספרית, הילה, הדס, בר, לינוי, הס פן תעיר את תעיר, וטיפה אחת של טל.

נימוק מספר ארבע: שם חדש ומיוחד

הנימוק הזה הוא הצד השני של נימוק האופנה. המניע הפועל כאן איננו דווקא להמציא יש מאין, אלא לקחת שם או מלה לא משומשים מתוך מאגר השמות הרחב של השפה העברית ולממש אותו. גם שם מהתנ"ך יכול להיות נדיר ומקורי, כמו "עילַי", אבל היה צריך זוג הורים שיגלה אותו, והיום עילי שייך לקבוצה של שמות יפים הצצים מידי פעם. בשנים שלפני קום המדינה המציאו שמות חדשים שהיו בחלקם אז נדירים לפני שנכנסו לאופנה, וחלק נשמעים נדירים עד היום כמו הפרופסור הקשיש שלהבת פרייר, שם נדיר ביותר. היום אפשר למצוא בחורה חרדית ששמה "שלהבת". זוג הורים קרא לפני פחות משלושים שנה לבנם "אתגר", שם נדיר ומקורי. הבחור נהיה סופר ידוע, השם נשאר נדיר.

שמות נדירים מבטאים לעתים קרובות אמונה או אידיאולוגיה. שמות אידיאולוגיים ישירים מסוכנים מאוד, הם מצמידים לילד תג לכל החיים, גם כשהאידיאולוגיה נשכחת או מסתאבת. בקיבוץ דליה גדלה עד היום החברה שוויונה, אבן שושן מזכיר סדרת שמות עמוסי מוסר השכל: נאמנה, עבריתה, תבונה ותוחלת, חֵרות וחֵרותה, וחרות לפיד אכן רץ ומשחרר אסירים לחיי חרות עד היום הזה. שלא לדבר על צמד האחיות החביבות זרובבלה ועמנואלה ששונקין.

הקבוצה התנ"כית המבטאת עתיקות ומסורת, והקבוצה החדשה-קלסית המבטאת "ישראליות", מקיפות כשמונים אחוז משמות הבנים בכל המגזרים. כ20- אחוז הם שמות חדשים יחסית, שנוצרו בדור האחרון. המגמה לקרוא שמות חדשניים תהיה קיימת תמיד אבל צריך לזכור שמרבית השמות האלה אינם שורדים. יש גם הצלחות. ספיר הוא שם יוניסקס נפוץ, יש כבר דוגמנית בשם ספיר קאופמן. לירן נפוץ יחסית, יש כבר שוער בכיר בשם לירן שטראובר. הלהיטים בשמות החדשים היום הם "אלמוג" ו"עדן", ויש נוכחות לא רעה ל"אופק" ו"עידן", והסיומת –ָן נפוצה מאוד בקבוצה הזו. מתוך השמות החדשים יש סידרה ארוכה של שמות חד-פעמיים בסגנון מודרני שלא הצליחו להתפשט. רשימת מצאי: ילון, טוהר, גביר, יוגב, סוּף אצל הבנים, שנהב וקורל אצל הבנות. ומי שורד יפה? נטלי, ליטל ומיטל.

נימוק מספר חמש: שם של קרוב משפחה שנפטר

בני הבכור היה אמור להיוולד בשבוע שבו נחת אדם על הירח. החלטנו שאם ייוולד ביום הנחיתה עצמו נקרא לו סהר. למזלו זה לא קרה ולכן נקרא בישראל חנן, על שם אבי, הנס. הבן השני נולד חודשיים אחרי שנפל אחי גידי (במקור, גדעון) במלחמת יום הכיפורים. החלטנו החלטה עקרונית שלא נקרא לו על שם האח, וקראנו לו בשם המקסים יותם. כמה שנים אחר כך היבהבה בי איזו מחשבה, רצתי לתנ"ך ונוכחתי במה שרציתי לשכוח: יותם הוא בנו של השופט גדעון.

פעם קראו לכל הילדים על שם האב או הסב, או על שם אח שמת צעיר. היום הנוהג הזה נשאר נחלת משפחות בודדות ואפשר לדעת על הקשר רק בתוך המשפחה. לעומת זאת, בין החרדים קריאת שם ילד על שם סבא או סבתא או אדמו"ר היא דרך המלך. חלק מהשמות מתגלגלים ביידיש מדורי דורות. את אלה אפשר למצוא למשל בכפר חב"ד. בגן הילדים החב"די שבו כ25- בנות, נקראות 18 באותו שם, חיה מושקא, על שם אשתו של הרבי מלובביץ'. באותו גן בחלקו הזכרי נקראים 13 בנים בשם מנחם מנדל, לכולם אותו כינוי: מנדי, ולמורה שלהם שיחיה קוראים, כמה מוזר, מנדי. כפר חב"ד רובו ככולו מוצף חיה-מושקא ומנחם-מנדל בכל הדורות והגלגולים. מספרים שבבית כנסת של חסידות גור נכנס יהודי, עומד באמצע בית הכנסת וקורא, "איצ'ה מאיר", וחצי בית הכנסת מסתובב. חוזר היהודי וקורא "אברום-מרדכי", מסתובב החצי השני. מה שמוכיח שתופעת השם האחד לציבור שלם איננה רק חב"דית.

דווקא בעשורים הראשונים למדינה היתה בושה מסוימת של הציבור החרדי הירושלמי על השמות שנתן. הפרסומאי דוד זילברשלג מספר על אביו שנקרא שלמה זלמן והיה מחנך במוסד ילדים יתומים בפתח תקווה. הוא אפילו שירת בגולני, השם "זלמן" נשמע רע, והשיר "זלמן יש לו מכנסיים" לא הביא לו כבוד רב. כשהתקבל לעבוד במוסד השתמש רק ב"שלמה". כשעזב חזר אל זלמן. השם "אלתר" שפירושו אדם זקן נתפס על ידי החילוניים כשם מעליב לילד, ואצל החרדים כסגולה לאריכות ימים. כך נקרא ילד מסכן אחד ששם משפחתו יכנעס, ושמו המלא בישראל "אלתר יכנעס", כלומר, זקנות רכלניות. זילברשלג הוא חסיד, ובנותיו נקראות ינטע, פרלע ופולי, על שמות סבתות במשפחה. בין הבנים מרבים למצוא שם משולב של עברית ואידיש, כמו אפרים-פישל ושמואל זנגוויל.

החסידויות שונות זו מזו. למשל, בחסידות קרלין לא אוהבים לתת שמות של סבים וסבתות, מעדיפים שמות של רבנים ואדמו"רים חשובים אחרי מותם. לכן אפשר למצוא שם ילדים רבים בשם יוחנן, על שם האדמו"ר האחרון שהלך לעולמו. גם חסידי גור מעדיפים שמות רבנים, וכמו בכפר חב"ד אפשר למצוא שם באותה כיתה 13 ילדים על שם הרבי מגור, ושמונה שמחה בונם על שם אחיו. אצל חסידי ברסלב שולט בכיפה נחמן. המגמה שטפה גם יוצאי עדות המזרח רבים שהצטרפו לכת חסידי ברסלב, וכך תמצא ילדה שחרחורת, מזרחית למהדרין ושמה בישראל פייגה. המזרחיים עצמם מתפלגים בסוגיית קריאת ילד על שם הסב. בשושלת אבו חצירא לא נהוג לקרוא לילדים על שם האב והסב, ודאי לא בחייו. בשושלת עובדיה יוסף, למשל, נהוג לקרוא לילדים על שם הסב גם בעודו בחיים, ולכן מתרוצצים בחמולה הענפה המוני ילדות בשם מרגלית וילדים בשם עובדיה. הליטאים מעדיפים את העברית ואת הקריאה על שמות חכמים, ורבים מהם נקראים ישעיהו, על שם החזון איש.

נימוק מספר שש: שם גלובאלי

הנימוק הזה החל להציף את המדינה בשנות השבעים ונמשך עד היום, אבל החליף צורה בדרך מרתקת. באותם ימים, על רקע משבר 73' והבדיחות על האדם האחרון שיכבה את האור במדינה, חילחלה המחשבה היהודית שאולי אנחנו, או לפחות בנינו, ננדוד מכאן מתישהו, וכדאי שהבנים לא ישאו שמות שיגרמו לפקידי ההגירה בארצות הים להרים גבה. מרבית השמות האלה היו אז שמות עבריים שיש להם גם מקבילה לועזית, בראשם שמות הבנות קרן ושרון, ובין הבנים – בן ותום. "בן" הלועזי נולד מבנג'מין העברי, תום העברי, שמשמעותו תמימות ויושר, אינו קשור לקיצור הלועזי של "תומס", אבל המקור לא חשוב – חשובה התוצאה. תום ובן מככבים עד היום ברשימת השמות, בעוד קרן ושרון בירידה תלולה. גם הפריחה הנמשכת עד היום של שם היוניסקס דניאל (שמקורו כמובן תנ"כי) שירתה את המגמה הבינלאומית החדשה.

בקבוצה הגלובלית יש עד היום מקום מיוחד לשמות בעלי צליל אנגלוסקסי, אבל במידה פחותה בהרבה ממה שנדמה או היה נהוג לפני 20-30 שנה. "ליאם", בנם של ענת עצמון ודן תורג'מן נולד בתקופה שבה הכל דיברו על ליאם ניסן ב"רשימת שינדלר". "אילאי" הוא שם אנגלו-סכסי המקביל לאליהו ומזכיר בצליל את "עילי" מהתנ"ך.

קבוצה קטנה אבל מעניינת היא השמות שיש להם צליל מזרחי. הם נפוצים, אבל הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות במדינה שבה רבים כל כך באים מארצות המזרח. בולטים ביניהם יסמין, עדן ושירז אצל הבנות, עדן ועידן אצל הבנים. שמות כמו סעדיה וזכריה שהיו נפוצים בעבר בין התימנים אפשר למצוא דווקא אצל יוצאי ארצות הברית, שאימצו את השם מן המקרא בלי תיווך מזרחי. יש שמות שאינם "מזרחיים" אבל הודבקו לסטריאוטיפ המזרחי. אורטל ומורטל של אורנה בנאי אינן אגדה. בגן של "אל המעיין" יש מהזן הזה, ולא בבודדת.

בשנות השמונים החלו לצוץ שמות לועזיים ממש שבזכות הקיצור והצלצול ניתן היה לחשוב שהם ישראלים, כמו "שון" (והפשרה – שוני), ורוי. המגמה הזו שטפה בשנות התשעים את תחום שמות הבנות, וכאן אפשר להצביע על אופנה ממש: שמות גלובליים אבל לא אנגלו-סכסיים. בראש צועדת "גאיה". השם גאיה נולד כבר לפני כעשרים שנה בעקבות להקת פופ בשם הזה, אבל בתקופה האחרונה הוא מודבק לבנות ישראל בכמות מסחרית. זהו שם מרתק. יש לו צליל יווני קוסמי, מאחר שגאיה היא האלה היוונית הקדומה ביותר, היא היקום. יש לו צליל הודי, יש עיר קדושה בהודו בשם הזה. ויש לו גם צליל ישראלי, סתם, הנקבה של גיא. ואגב, יש בארצנו גם בנים בשם גאי, אבל עם גרשיים: גא"י, ראשי תיבות של "גור אריה יהודה". לצידה של גאיה במחלקה הבינלאומית אפשר למצוא את לין, אלינור, קורין, קרין, אנלי, מאי, אנה, זואי, קאיה וזו רשימה חלקית בהחלט. ומה זה בדיוק "קָדֶן"? זה שם בעל צליל מצרי, ולא של בת אחת בלבד. יש גם שמות סלאביים שאפשר לראות בהם שמות עבריים. מאיה משנות החמישים שורדת עד היום, נינה נעלמה ואנה תפסה את מקומה, לאו דווקא בין יוצאי חבר העמים, המעדיפים לתת לילדיהם הנולדים בארץ שמות עבריים. על הקבוצה הזו חביב מאוד השם מיכאל.

נימוק מספר שבע: שם שיתאים לשני המינים

רשימת השמות המודרנים היא רשימת היוניסקס. מתוך כחמישים שמות של בנות במידגם, ארבעה (!) בלבד הם עם הסיומת –ָה. בדרך כלל אין בצליל השמות דבר המרמז על מין, והשימוש בהן פתוח. ואם פעם השתמשו בשמות בנים והפכו אותם לשמות בנות, היום השמות נולדים יוניסקס. רשימה חלקית: רותם, סתיו, ים, לי, אדר, שקד, מעין, שנהב, לידור, נוי ועוד ועוד ועוד. זה התחיל כבר בשמות הקלסיים כמו עמית וגל ושרון, ויש גברים בשם נגה, אבל המגמה בעיקרון בת דור אחד בערך.

הקבוצה התנ"כית אינה תורמת רבות למגמת היוניסקס. יש בשמות התנ"כיים מעין צופן המגדיר שם לגבר ולאשה, ובכל זאת אימצו כמה הורים שמות תנ"כיים זכריים והפכום לשמות ילדות, כפי שנוצרה בשעתו ענת (אם כי יש חוקרים הסבורים שמקור השם הוא האלה ענת ולא ענת, אביו של שמגר). כך אפשר למצוא בן אופיר ובת אופיר, או בן יובל ובת יובל. השם היוניסקסי הנפוץ ביותר הוא דניאל, שמקורו תנ"כי אבל נראה שהניחוח הצרפתי שלו הפך אותו שם נחשק לבנות, ובאותו ניחוח צרפתי אפשר למצוא בנות בשם גבריאל. ואם יוניסקס, טל כבר אמרנו?

נימוק מספר שמונה: שם שיצלצל יפה

צליל נעים או יפה הוא לכאורה עניין של טעם, אבל ברוב השמות העבריים, בעיקר החדשים, הנטייה היא חד משמעית: צליל רך ומתגלגל, שהשולטות בו הן אותיות למנ"ר (מהן מורכב השם הלועזי הנפוץ והנפלא מרלן). אם נוציא מהחשבון את אמות הקריאה ובעיקר ה', י', ו', שמטבע הדברים הן הנפוצות ביותר בשמות העבריים, האות המובילה בין העיצורים היא ר' ואחריה א' (בעיקר בראש המלה), ל', נ' ו-מ', בסדר הזה. השילוב של ר' עם אחת משלושת האחרות או שלהן עם עצמן אהוב ביותר, והדוגמאות רבות: אלון, אראל, רון, ארנון, אמנון, איתמר בין הבנים, תמר, נעמי, אור, מאי אצל הבנות, וגם דניאל ונעם ויַם היוניסקסיים.

יש הבדלים קטנים בין השמות התנ"כיים והחדשים מבחינת הצליל. בתנ"ך יש קצת פחות ר' בשמות והרבה יותר ד' וב'. לעומת זאת, האותיות השורקות והחיכיות כמעט שאינן קיימות בנוף השמות מאז ועד היום, וכשהן באות הן מצטרפות לאות מקובלת, בשמות כמו גל או צליל. מתוך מאגר השמות בעברית החדשה אין כמעט צ' אחת, ומעט מאוד כ', ק' וג'. גם ז' וס' ופ' מדדות מאחור. אלה שקראו לילדיהם צוף וסוף הלכו בהחלט נגד הזרם. אות מפתיעה בתפוצה גבוהה יחסית בשמות שבעברית החדשה היא ט', שכמעט אינה מופיעה בשמות מהתנ"ך. מה נאמר ומה נדבר? טל!

נימוק מספר תשע: שם שיהיה קשה לשבש אותו

שם שקל לשבש אותו הוא מקור סבל לילד ורגשי אשמה להוריו. השיבושים מתחילים מקריאה מן הכתב, והפולקלור בעניין זה רב. "רֵע" הוא שם נחמד, הבעייה שהנושא אותו צריך להסתובב עם ניקוד כדי שלא יחשבו עליו מחשבות רעות.

שם ששובש הוא בלתי הפיך. מרבית השיבושים הם הפיכת המלרע למלעיל, והדוגמה הנצחית לעניין זה היא יורם. במלרע הוא שם מלכותי ממש, מרומם נפש. במלעיל הוא תמצית החנוניות. מרבית השמות שיש בהם שתי הברות ויותר ניתנים לשיבוש הטעמה. הטעמה מלעילית במקום מלרעית מוזילה את השם, ויוצרת אפקט הפוך על הפוך. כאשר קוראים לילד במלרע זה נשמע גבוה מדי (למשל, אֵ-הוד). כאשר הולכים למלעיל זה נשמע סחבקי מדי (למשל, אֵ-אוד, ראה חרצופים). כדאי לבחור שמות שממש לא סביר להפוך את ההטעמה שלהם, כמו ירון או אלמוג. וההימור הבטוח בעניין זה הוא שם בעל הברה אחת. טל כבר אמרנו?

נימוק מספר עשר: שם שקל להמציא לו כינוי

כשמדובר בכינויים צריך להפריד בין כינויים המודבקים לילד על ידי ההורים בבית, לבין כינויים שניתנים לו בחוץ, בכיתה או בחברה בה הוא מסתובב. כמעט לכל ילד מצמידים בבית כינוי, שהוא כצפוי מלא חיבה. כשיוצאים החוצה המצב שונה. אם כלה ונחרצה על ההורים לתת לילד שם מסורתי כמו אברהם או יוסף, הכינוי יבוא מאליו, ועובדה היא שגם לשרי ממשלה כמו ביילין ושריד אין איש קורא יוסף אלא יוסי. אברהם הפך לאבי שמשמש מידי פעם כשם מקורי, יעקב לקובי, מרדכי למוטי. השמות הארכאיים זוכים לכינוי אוטומטי כמעט, מעין אמירה חברתית: אם ההורים לא דחו את השם הזה, אנחנו נשלים את המלאכה. יש גם שמות מקובלים הזוכים בכל זאת לכינוי רווח, כמו נוני לאמנון, יוני ליונתן.

לשמות החדשים יותר יש נטייה פחותה בהרבה להדביק כינויים בכל תנאי. עמית יישאר עמית, גל יישאר גל ואופק יישאר אופק. ברור שפה ושם יידבק גם לילד עם שם נדיר במיוחד כמו תות או אַסתָר כינוי, אולי כתגובה על נדירות השם על מנת לעשות אותו קרוב יותר למרכז, אבל תרבות הכינויים של היום נמצאת בנסיגה. מדאיגה או משמחת? מה זה חשוב, בעצם. בשביל מה להדביק כינוי לשם ישראלי מצלצל, קצר, עדכני אך בעל ותק, נפוץ אך מיוחד, גברי ונשי כאחד עם אופציה בינלאומית, כמו, למשל, טל?!!!!

תגיות :
ann_jutatip; flickr תמונה ראשית

תגובות

אסף
לאן הגענו כאשר הלשונאי המדופלם כותב בלעז ובמקום להשתמש בעברית כותב מושגים כמו : ״ גלובלי - יוניסקס - פרובלמטי - אופציה ״, מדוע לא מתאמץ מעט הכותב ומוצא את המושגים העבריים כדי שקוראיו ישכילו וכך אולי ימנעו מלעז ? ? ?
08 בספטמבר 2016 הגב
חי
תופעה מעניינת שמאפיינת את יוצאי בריה"מ לשעבר, היא שניתן להבין את כוונותיהם העתידיות לפי שמות הילדים: אם הם מתכננים להגר לקנדה הם יקראו לבתם מישל או ניקול ולבן שון, אם הם מתכננים להישאר בארץ זה יהיה לינוי או קרן לבנות
08 בספטמבר 2016 הגב
איתי
כבר עברו 18 שנה מאז שנכתב הטור הזה, כמעט דור שלם. איך הוא היה נכתב היום? מה היה נשאר ומה היה משתנה?
09 בנובמבר 2017 הגב
שומר הסף
אוי לנו ואבוי לשפתנו אם גם לשונאי מדופלם כותב : ״ א ו פ צ י ו ת ״.
09 בנובמבר 2017 הגב
יוסף הלחמי
לנימוק 4 - שם חדש ומיוחד: הכרתי בחורה בשם דאונה - כך נקראה לכבוד השקת דאון עברי, בימי היישוב, שנות השלושים.
09 בנובמבר 2017 הגב
יוסף הלחמי
ועוד לנימוק 4 - יש חניתה, בוודאי לכבוד העליה לחניתה (חומה ומגדל)
09 בנובמבר 2017 הגב

הוספת תגובה