שפת השריון של אריק שרון

רוביק רוזנטל | 03 בנובמבר 2000

ניתוח לשונו של אריאל שרון מגלה פן שאינו תואם את הסטריאוטיפ שלו כאיכר נמוך מצח; עוד על קלישאות זוגיות ומהו ביטחון

אריאל שרון רוקד את הריקוד הפוליטי המכריע של חייו. אל הפוליטיקה לא הגיע כמו נתניהו מהזירה הרטורית-תקשורתית אלא משדות המלחמה שבהם מדברים בשפת פקודות סחבקית. במהלך השנים בפוליטיקה פיתח שרון שפה שכדאי להקשיב לה: שפה מעוצבת היטב, שאינה שפת דיבור ואיננה "מחוברת" לדימוי של שרון ולמקומו בישראליות. באמצעות השפה חוזר ואומר שרון: תקשיבו, זה לא מה שאתם חושבים, אני לא הקלגס הדורס המבין רק את שפת הכוח, אני בן אדם רציונלי, מנומס, יש לי תרבות לשונית גבוהה.

השפה של שרון היא סוג של שריון, ובשריון הזה אין מקום לפליטת פה, לבדיחה, לשפת רחוב, לשליפה רבינית נוסח "פודל" או "פרופלורים", או לחידודי הלשון של רובי ריבלין. היא רחוקה מרחק רב מן הפאתוס המהול באירוניה של מנחם בגין. כשבגין כשהיה פונה בנימוס ליריב יכולת לשמוע צליל של בוז מבוקר. כששרון חוזר ואומר "מר ברק" ו"מר נתניהו" אתה שומע את קול צחצוח החרבות. השפה של שרון אמורה לדבר אל השכל. הצרה היא שבכך נכנס שרון למילכוד המלווה אותו לאורך דרכו הפוליטית. הקהל הסוגד לו איננו מבין מה הוא אומר, הקהל שאותו הוא רוצה לרכוש אינו מאמין לו.

לשרון יש נטייה למשפטים ארוכים ומסובכים, כמעט אקדמיים, והוא משמיע אותם בדרך כלל ללא תיבות מיותרות, כאילו כתב פסוק מכשיל לניתוח בבחינת בגרות בתחביר. ולהלן דוגמית:

"אם התשובה של מר ברק תהיה שלילית לנכונותנו, נאמר, לאותם דברים מינימליים שאנחנו ביקשנו, של תהליך מדיני אחר, נכון יותר, ריאלי יותר, אנחנו כמובן לא ניכנס לממשלה הזו, והאחריות לנושא הזה תהיה מוטלת על ראשו של אדם אחד – אהוד ברק".

כל הרטוריקה של שרון מקופלת במשפט הזה, הנאמר באיטיות, מלה אחר מלה, תוך קימוט מצח. הרעיון במשפט ברור: לא נלך בכל מחיר לממשלה של ברק. הביצוע בנוי על שני חלקים של משפט מחובר (השני מתחיל ב"והאחריות...). החלק הראשון בנוי על משפטי זיקה מפותלים זה בתוך זה. המשפט מעיד על תרבות לשונית גבוהה, אבל הוא נעדר את יסוד הפשטות שבלעדיו העברית אינה עברית. בעניין הזה הוא ואהוד ברק דומים למדי, ולפי רוח הזמן נאמר שלא רק בעניין הזה. נתניהו היה אומר את זה אחרת. למשל: "ברק רוצה אותנו בתור סטטיסטים? שישכח מזה. רוצה אותנו כדי לפעול יחד ולהציל את המדינה? נבוא בשמחה". הקהל היה מוחא לביבי כפיים, והולך אתו באשר ילך.

משפט הדוגמה שהבאתי חושף עוד כמה אפיונים בשפה של שרון. שרון אוהב מאוד מלות מטרייה שאפשר לתחוב אותם בשעת הדחק שוב ושוב, ובראש וראשונה המלה "דבר". נוסף ל"אותם דברים מינימליים" אפשר היה לשמוע ממנו באחרונה את "אני מסתכל על הדבר הזה בתדהמה", "מה שאני מציע זה דבר שקובע תוכנית", "אני בעד לעשות דבר כזה", ועוד ועוד. מלים נוספות בתדירות פתוחה: "נושא", "עניין" וכדומה.

קבוצת מלים שנייה האהובה על שרון היא מלות הפוגה ("פאוזה" בלשון הנואמים), המאפשרת לדובר להתרכז בהמשך הרעיון. אנחנו כמובן לא ניכנס לממשלה הזו.. יש סימנים בהחלט שמר ברק... אם נאמר אותם דברים... אנחנו לצערי לא נוכל, ועוד ועוד.

במסגרת השפה המעוצבת לוקה שרון לעתים קרובות במחלה של דוברי שפה גבוהה, והיא הגבהת יתר היוצרת מעין עילגות. "נפסיק מיד את המו"מ לאלתר", אומר אריק. אם אמרת "מיד", לשם מה "לאלתר"? הוא נוטה להשתמש בנטיות גוף הנשמעות מאולצות כמו "נכונותנו". משפטים גבוהים אחרים מעידים על תרבות לשונית נסתרת. המשפט "רוממות האחדות בפיהם, ומעשה פגיעה יומיומי באחדות במעשיהם" מכיל את התרבות הנסתרת ואת המחלה גם יחד. הוא נסמך על פסוק מקראי, "רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם" (תהילים קמט), אבל הוא מכיל פעמיים את "מעשה", וכך מקלקל את השורה. גם הביטוי "מחלוקת לשם מחלוקת" הוא חצי הברקה וחצי שיבוש של "מחלוקת לשם שמיים".

אז מיהו שרון האמיתי? האיש שרוממות השפה הנקייה בפיו, ומעשה מלחמה בכליו? או איש נקי מחשבה ורציונלי העושה תמיד את המעשה הנכון? שאלה נכבדה, ולא כאן המקום לנסות ולהשיב עליה.

פינת הקלישאה הזוגית

בזמנו פרסמתי במדור זה מאמר ושמו "הקלישאה הזוגית". הצגתי יציר לשוני המקובל בעיקר בתקשורת וחדר גם לספרות המסחרית, כאשר שם עצם זוכה לשם תואר (נוסח "גבר מטורזן" או "אבל כבד"), והשניים נצמדים זה לזה והופכים לקלישאה. במבנה הזה נוצרות לאורך השנים קלישאות זוגיות חדשות, אבל האחרונה שבהן מביאה את הקורא והשומע לכלל הרהורים נוגים.

אני מתכוון ל"פיגוע איכותי". נסראללה מדבר על זה (ולכך הוסיף את "חטיפה איכותית" לתיאור חטיפתו של אלחנן טננבאום), "גורמי ביטחון בכירים" מדברים על זה, בתנזים ובג'יהאד האיסלאמי מדברים על זה.

מה זה "פיגוע איכותי"? פיגוע עם הרבה דם, הרבה אברים מרוסקים, במקום הומה, כזה שבכל העולם ידברו עליו. הקלישאה הזו מביאה את תכונת ההסוואה המאפיינת את הקלישאה הזוגית לכלל אמנות. פיגוע איכותי? בוודאי. הרי אצלנו, במזרח התיכון החדש, האיכות מעל לתחרות.

שמעתי השבוע

בפרלמנט של זגפרדו, פרישמן פינת דיזנגוף, שבת. חבורת גברים במיטב שנותיהם.

א: אתם חושבים שהפודל התחרט?

ב: מי?

א: הפודל. שמעתם איך הוא דיבר אל ברק.

ב: אה, הפודל. למה שיתחרט?

ככה זה, יוסי, גם אם תעמוד ותנבח כרוטוויילר על שועי הארץ, מה שהדביק לך קופירייטר מוכשר בהברקה של רגע לא יורד בשום כביסה.

סוף המופע הקצר

"מופע רמזור קצר" הוא המצאה רדיופונית משעשעת, המצחיקה גם את אנשי קול ישראל. לאט לאט חודרות אל גלי האתר חלופות הולמות. האחרונה, ברוח ימי קמפ דייוויד, ודווקא נחמדה למדי: "פעימת רמזור". עכשיו שיתקוטטו הפעימה והמופע בצומת.

הדסה קנטור: לחם הארץ

הדסה קנטור, לשונאית פעילה וחביבה, שלחה לי צילום בעקבות הערותיי על "הכל מתחיל היום", בתוספת ההערה הבאה: "כחברה במועדון הפריקים של הניקוד העברי, אף אני נוהגת מידי פעם לצלם מודעות עם ניקוד "מטורף". הפעם גיליתי שיא נוסף – הארט-דיירקטור הצליח לא רק להמיר את הקמץ בחטף-קמץ, אלא אף יצר תנועה חדשה והיא "קמץ חטף". תודה, הדסה. וא-פרופו "הכל מתחיל היום", יוצרי המודעה הבהירו שהכוונה היתה ליצור שגיאה מכוונת, אבל המסר לא עבר.

מילון הישראליות: ביטחון

מלת מפתח המייצגת את הנחישות והשבריריות של קיום העם הישראלי במזרח התיכון @ הביטחון הוא ערך ומטרה ("ביטחון המדינה"), מוסד ("מערכת הביטחון"), ומצב פסיכולוגי ("ביטחון עצמי") @ בשלוש ההופעות היחידות של המלה במקרא משמעותה פסיכולוגית, כמו בפסוק "מה הביטחון אשר בטחת" @ הציונים ששבו אל הארץ המובטחת הקימו את "משרד הביטחון" וככל הנראה העדיפו אותו על פני "משרד ההגנה" (על שם הארגון שקדם לצה"ל), "משרד המלחמה (העלול להזכיר את לח"י) או "משרד הצבא (ראה אצ"ל) @ בשיח הפוליטי נוטים להצמיד את הביטחון כמעט אוטומטית ל"שלום", אבל רק מפלגות הימין נהגו להשתמש בו ובנטיותיו במערכות הבחירות, כולל הסיסמה המנצחת "עושים שלום בטוח" ב1996- @ "לאט לאט אבל בטוח / נעשיתי לא בטוח / גם בדברים שמונחים אצלי בכיס", כתב נתן זך @ ובעידן האיידס עושים מין בטוח, ולייתר ביטחון ביטוח חיים @ הלוואה מהבנק? בבקשה, רק שים את הבית שלך בתור "בטחונות" @ בֶטח שפירושה במקרא שלווה וחוסר פחד זלגה לשפת הילדים במשמעות "בוודאי" @ בערבית בטח פירושו גם השתרע על הקרקע, וקיימת השערה שמכאן נולד השם אבטיח @ אז הבטחתי, אז מה? #

 

תגיות :
Yaffa Phillips; google תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה