אשכנזים מזרחיים וספרדים מערביים

רוביק רוזנטל | 09 בספטמבר 2000

לשמות העדות בישראל שורשים היסטוריים וחברתיים, והם חושפים סתירות פנימיות ובלבול, כמו הערבוב בין 'הספרדי' וה'מזרחי', הבלבול הזה חל גם על המונחים "אזרחי" ו"חילוני"; וגם על חייה המרתקים של המילה 'שטח'

אוגוסט 2000 ייזכר לפחות לכמה חודשים כ"אוגוסט של המהפכות". ברק הכריז על "מהפכה אזרחית-חילונית", וסוויסה על "מהפכה ספרדית". סוויסה, אגב, לא היה הראשון. עובדיה יוסף קבע כבר במערכת הבחירות לפני למעלה משנה ש"המהפכה רק התחילה".

אמנון אברמוביץ כינה את סדר היום החדש של ברק "מהפכה מילולית", ובינתיים היא נראית כזו. כיוון שהיא מילולית רצוי לבחון את פשר המלים ולהגיע למסקנה מרתקת: הכינויים הנחרצים והמאיימים לכאורה המוענקים למהפכות שבדרך, הם למעשה עמומים ומבלבלים. הגיע הזמן לעשות סדר במהפכה הלשונית הזו.

הבולגרים כאשכנזים של הספרדים

הבלבול הראשון, שימיו כבר רבים, הוא בין "מזרחי" ו"ספרדי". רשמית, "ספרדי" הוא מי שנמנה על הקהילות שנפוצו ברחבי אירופה ואפריקה אחרי גירוש ספרד ב-1492. אליהם מצטרפים מגורשים נוספים מפורסמים פחות כתוצאה מפרעות 1391, ומגורשים או בורחים מפורטוגל במאות ה-16 וה-17. כידוע, מעט מאוד יכולים היום להציג שושלת יוחסין המגיעה עד מגורשי ספרד, והם הס"טים, הספרדים הטהורים, שהם גם שומרי גחלת הלדינו. במרבית המקרים, היהודים הספרדים הגיעו לקהילות בארצות שונות כמו מרוקו, טוניס, יוון ותורכיה, ובזכות המורשת התרבותית העמוקה ומספרם הגדול הפכו את אותן קהילות לספרדיות, גרמו להן "להסתפרד", שם פועל תקני למהדרין. הם התבדלו מן ה"אשכנזים", יושבי גרמניה, מזרח אירופה ואזורים נוספים גם בנוהגים הדתיים. ספרד עצמה, המופיעה בספר עובדיה, היא במקור מקום גלות קרוב יחסית לישראל, אולי האי סרדיס באסיה התיכונה, אולי אזור הבוספורוס, ורק תרגום יהונתן לארמית קרא לה "היספמיא" וייחס אותה לחצי האי האיברי.

מה לכל זה ול"מזרחיות"? גיאוגרפית, שום דבר. הרמב"ם, שקרא לעצמו "הספרדי" למרות שעזב את ספרד בגיל 15, השפיע מאוד על יהדות עירק, שאליה כמעט לא הגיעו יוצאי ספרד, וכך אף היא "הסתפרדה" עם השנים. רוב הספרדים הגיעו מספרד אל "המערב" הצפון אפריקני, או כשמו הערבי - המג'רב. היו השפעות ספרדיות על ארצות המזרח התיכון, אבל עד לפני שנים לא רבות "המזרח" אצל היהודים היה מעוז אשכנזי – מזרח אירופה, והיהודים הגרמנים כינו את אנשי פולין, גליציה וכו' בשם המזלזל "אוסט-יודן", יהודים מזרחיים. תנועת "הפועל המזרחי" הונהגה בידי ציונים דתיים אירופאים לכל דבר.

הזיהוי של "מזרחי" עם מי שמוצאו מארץ ערבית קשור במגמת ה"אוריינטליזם", ההצגה של כל מה שהוא "ערבי" כמנוגד לתרבות המערב. לכן פזורות הבלקן אינן קשורות ל"עדות המזרח", הם "ספרדים לא מזרחיים", ועל הבולגרים נהוג לאמר בהלצה שהם "האשכנזים של הספרדים". יש אפילו קהילות ספרדיות בהולנד, צרפת ובריטניה, ואילו דווקא בארץ דוברת ספרדית כמו ארגנטינה מתרכזים בעיקר אשכנזים. רק במדינת ישראל הלכו ה"מזרחיות" וה"ספרדיות" והתחברו ליחידה מילולית-אתנית אחת. מול "הסתפרד" הגבוה נולד "השתכנז", פועל בסלנג, שבאמצעותו קיבלנו הסבר מדוע העז השופט צמח לדון ברותחין את אריה דרעי למרות שגם הוא עצמו "מזרחי".

המחנה האזרחי והיציאה לאזרחות

אז איך עומדת "המהפכה האזרחית" מול "המהפכה הספרדית" או "המהפכה המזרחית"? תעלולי השפה העברית מפגישים את "אזרחי" ו"מזרחי" על אותה משבצת: השרש ז.ר.ח., אלא ש"מזרחי" מקורו במקום עליית השמש (ובמקור הקדום יותר: בצבע האדום), בעוד ש"זרח" של "אזרח" משמעותו "צמח", ו"אזרח רענן" במקרא הוא עץ בצומח במקום שבו נשתל. מכאן הדימוי ל"אזרח" האנושי, שהוא אדם שמקום גידולו בארץ. לכן מופיע "אזרח" המקראי תמיד עם ה"גר" כניגוד ויחד מהווים "האזרחי והגר" את אוכלוסיית הארץ.

שם התואר "אזרחי" היא מעין בן חורג בשיח הציבורי בישראל, והעובדה שדווקא אותו שלף ברק לכינון המהפכה שלו מפתיעה. היא נחשבה בקולקטיב הישראלי כמלה מנוכרת, מבית המדרש הבורגני, המתעלמת מהפער הכלכלי והמעמדי. "המחנה האזרחי" כלל מפלגות ימין נוסח הציונים הכלליים והפרוגרסיבים. לכן יש דווקא ניגוד בין "המהפכה האזרחית" העכשווית ל"מהפכה החברתית" שהובטחה על ידי ברק לפני הבחירות, וכמו שכבר נאמר, הזקנה במסדרון יצאה בריקודי בשמחה לשמע הידיעה על כינון חוקה ונישואין אזרחיים. "החברה האזרחית" היא החברה שאינה מזוהה עם מוסדות השלטון אלא פועלת במקביל לה.

השימוש הנפוץ ביותר ב"אזרחי" הוא כניגוד ל"צבאי", וכאן השימוש רחב ומגוון. איש הצבא הקבע הפורש "יוצא לאזרחות", החייל הסדיר בחופשה "הולך על אזרחי". "אזרחות" הפך דימוי לפעילות בעולם חופשי שאינו כפוף לכללים נוקשים ולמרות המדינה, ויש משהו אירוני בכך שדווקא ראש הממשלה הצבאי כל כך, ברק, עורך "מהפכה אזרחית".

החילוני מחפש את כבודו האבוד

אז מה יש למנהיגי "המהפכה הספרדית" ולעמיתיהם בין החרדים האשכנזים ואפילו אנשי "מימד" נגד המהפכה האזרחית? הרבה מאוד, מפני שה"אזרחות" פיתחה בעיקר בשנים האחרונות משמעות ישראלית ייחודית: היא מבטאת את הנסיון למתן, אם לא להשתחרר מן "ההגדרה היהודית" של מדינת ישראל. זה קרה בזכות הוויכוח הלוהט האם ישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית" כהגדרה המקובלת, או "מדינת כל אזרחיה" כתביעת מנהיגי הערבים הישראלים וה"פוסט ציונים".

ברק פוזל ברעיון "המהפכה האזרחית" כלפי שתי קבוצות: הלא יהודים (הערבים ויוצאי ברית המועצות) וכלפי אלה הרוצים להפריד את הדת והמדינה. לא פלא שה"אזרחי" הפך לסדין האדום של כלל הדתיים, לא חשוב מאיזו עדה. זהו היפוך מעניין למשמעות המקראית, שבה ה"אזרח" הוא היהודי המושלם, בניגוד ל"גר".

החילוני של קלויזנר והספרדים של דלה פרגולה

"חילוני" מחפשת גם היא את כבודה האבוד, ומעמדה מעורער עוד יותר מן "האזרחי". כשעוקבים אחריה מגלים סוד לשוני: "חילוניות" אינה היעדר דת נייטרלית, מקורה במלה "חוֹל" הבא מהשורש חלל, כלומר, הפרה בוטה של הקודש. המשמעות הזו התעדנה. פרופסור יוסף קלויזנר, דודו של עמוס עוז, המציא את חֻלּוני" במשמעותו "לא דתי", ומטעמי נוחות הגייה המלה הפכה מהר מאוד ל"חילוני", והולידה גם את הפועל "חילן" ואת "חילון" כמונח כללי. חילוני בלשון חכמים, אגב, הוא אדם זר, לא יהודי.

אז איזו מהפכה תנצח? השפה לא תסייע כאן הרבה, וגם לא הדמוגרפיה. על פי פרופ' סרג'יו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית, הדמוגרף של העם היהודי, היהודים בישראל מתחלקים בין "יוצאי אסיה ואפריקה" לבין "יוצאי אירופה ואמריקה" עד דור שלישי, בתיקו כמעט מוחלט, עם יתרון זעיר לראשונים. בעולם היהודי, לעומת זאת, ה"ספרדים" בהגדרתם העצמית הם מיעוט מבוטל, 13% בתפוצות, ו-26% בערך כאשר כוללים את ישראל. נראה שה"אזרחים" הערבים יהיו לשון המאזניים אם תהיה כאן "מלחמת אזרחים". ואולי תהיה פה סוף סוף מהפכה חברתית? על זה אמרו חז"ל, חלום באספמיא, דהיינו בספרד, המקום הכי רחוק בגלובוס הקדמוני.

מילון הישראליות: שטח

"השטח יבער", אמר אלי סוויסה, ובלי משים פגע במלת המפתח של הציונות הטריטוריאלית @ בניהם של יהודי הגולה נטולי הקרקע התאהבו באדמה, ו"השטח" הפך זירת הקיום הלאומית @ הצבא הוסיף למונח נופך חשוב, מ"שטח אש" ל"להתפרש בשטח" @ שטח היערכות הוא המקום בו מתארגנים ללחימה, ואליו מגיעים מ"שטח כינוס" @ המאלתר הישראלי למד מהצבא את תורת החיים הישראלית המתמצית בצמד המלים "נסתדר בשטח", @ מלחמת ששת הימים הפכה את השטח מנכס לתחום מחלוקת; השמאל קרא לגדה המערבית ולרצועת עזה "שטחים כבושים", המרכז "שטחים מוחזקים", הימין "שטחים משוחררים" שהומרו בפשרה "שטחי יש"ע", והתקשורת האובייקטיבית הסתפקה ב"השטחים" ובסוגיה האם "לצאת מהשטחים" @ בכמה אזורי ספר, כמו באזור לטרון, הוקצה "שטח הפקר" שלא היה שייך לאף אחד מהצדדים, עד שבאה המלחמה @ "לא יום ולא לילה, זהו שטח ההפקר, והלב מסרב להשתחרר", שר גידי גוב למלים של עלי מוהר @ הפוליטיקאים המירו את הציבור האנושי הרוחש של המצביעים במונח האפרורי "השטח", והם "יורדים לשטח" בפרוס כל מערכת בחירות @ הג'יפ המקפץ והקומנדקר שובר העצמות הפכו אצל היאפי הישראלי ל"רכב שטח" יוקרתי @ מי שיודע הרבה על מעט הוא "מומחה בשטח", מי שיודע הרבה על הרבה "מתפרש על שטחים רבים", ומי שיודע מעט על הרבה הוא סתם "שטחי" @ השטח פנוי #

יוצאו מהלקסיקון, ומיד!

"אין כל ספק ש.." – ניב מושרש שנולד מיותר אבל מסרב למות. שייך לקבוצת הביטויים האמורים לחזק טיעון חלש, ומחלישים אותו עוד יותר. בכפיפה אחת עם "בלי ספק", ו"מובן מאליו ש.."

חמש לירות (שרף: "נמני משחק כמו אחד פה שמקבל חמש לירות"): מעיד על גילו המתקדם של המאמן לשעבר. הלירה יצאה מהמחזור לפני כמה עשרות שנים, יחד עם הגרוש.

תגיות :
Ted Eytan; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

טומי
בילדותי בשנות החמישים, כונו לא דתיים בשם "חופשיים". מילה נהדרת. למה לא להכניס אותה חזרה ללקסיקון, במקום "חילוני" שיש לו קונוטציה של הנמכה?
16 במאי 2019 הגב
טומי רון-וסלי
בילדותי בשנות החמישים, כונו לא דתיים בשם "חופשיים". מילה נהדרת. למה לא להכניס אותה מחדש ללקסיקון, במקום "חילוני" שיש לו קונוטציה של הנמכה?
16 במאי 2019 הגב
אהרן בלום
יום אחד פגש אותי בן אדם, אחרי שהחלפנו ברכת שלום הוא אמר " א-א-א-בעצם ,כאילו,א,זה מרגיש,כאילו בעצם ,בעצם ,חבל על הזמן כאילו,א-א,כפרה,זה מרגיש בעצם ...הנהנתי לו בראשי כאילו הבנתי אותו ,אני בוש להגיד ,לא הבנתי דבר .
19 במאי 2019 הגב

הוספת תגובה