מורשת ברק

רוביק רוזנטל | 09 בפברואר 2001

לכל מנהיג שפה משלו וביטויים שהשאיר אחריו. אהוד ברק בכהונתו הקצרה כראש ממשלה לא הצליח לחבר בין השפה הטבעית שלו לשפה שלו כפוליטיקאי; וגם על מכבסת הלשון ושורשים דומים

ראשי ממשלות, ופוליטיקאים בכלל, משתמשים בשפה באופן המותאם לצרכיהם, מעטים מהם אוהבים אותה או מכבדים אותה. על כן המורשת הלשונית שרובם מותירים אחרי שירדו מהבמה מצומצמת, ויש בה עניין סוציולוגי יותר מאשר לשוני.

רבין, נתניהו, שמיר

יצחק רבין היה נציג של שפה אותנטית, צברית, תערובת של הגסות הנחמדה של הפלמ"חניקים עם האינסטרומנטליות הבוטה של אנשי הצבא. כאשר נרצח השפה נרצחה אתו. השפה הישירה של רבין היתה אחת הסודות לכך שהוא התחבב כל כך על הציבור. "פרופלורים" ו"פודל" נשמעות כחלק משפה של חבורת צברים קשישים משועשעת ושאננה סביב שפתחה שולחן בבית קפה ביום שישי לפני הצהריים.

נתניהו, למרות היותו אשף רטורי, לא הותיר סימנים בשפה. הוא ייבא אותה משיעורי רטוריקה, מבית היוצר של אמנות השיווק האמריקנית, והחזיר אותה לשם. אל דאגה. היא מאופסנת היטב, ועוד נשמע ממנה. לנו השאיר בינתיים את "הם מפחדים", שבאמצעותו שיווק ביבי את עצמו למוכרי החמוצים.

מיצחק שמיר קיבלנו את "הערבים אותם ערבים והים אותו ים", משפט פילוסופי הבנוי בדפוס הפרמנידי: "היש ישנו, והאין איננו". ממנחם בגין נותרה שפת פאתוס שעברה מן העולם, אבל בזיכרון נשארה המוזיקה המיוחדת של בגין, ואבוי, דווקא משפט באנגלית, הנראה היום פתטי מכולם: No More War, No More Bloodshed.

מערכת בחירות מוזרה

גורלם המר של מרבית הפוליטיקאים, אם אינם צ'רצ'יל, הוא שהם משאירים לנו ביטויים שאינם מחמיאים להם. גולדה השאירה אחריה את "לא נחמדים" האטום, פרס את "אני לוזר", רבין את "לשבור להם ידיים ורגליים", ובן גוריון את המלה שאותה החליט להשמיד: "את". מה נשאר מברק? "כ-ו-ל-ם", המצאת קמפיין טיפוסית שכפי שבאה בסערה נעלמה בקול דממה דקה, כשהתברר, כמו שאמר סילבן שלום, ש"כולם" הפך ל"אף אחד". שרון? אחרי שיתחיל לדבר, נחליט מה ישאיר לנו.

הטרגדיה של ברק, מן ההיבט הלשוני, היא שלא הצליח לחבר בין השפה הטבעית שלו (אני מניח שכשהוא מדבר עם נאווה הוא לא מתייעץ עם משה גאון) לשפה שלו כפוליטיקאי. כפי שהוא נראה חנוט בחליפה, הוא נראה חנוט בשפת קמפיין שאינו מגיע לסיומו לעולם. נראה שהוא עצמו עומד מאחורי הקמפיינים שאותם הוא מצטט. הוא מחבר אותם, כפי שהוא פועל בפוליטיקה, באמצעות דיון אינטלקטואלי בינו לבין עצמו, מוצא את המלה הנכונה בעיניו ומרגע זה משתמש בה עד שאיבדה את ייעודה והיא נזרקת. "זו מערכת בחירות מוזרה", למשל, נולד במוחו הקודח כדי להסביר שפרס איננו נותן לו לעבוד. אחרי הפעם העשירית בה שמענו ממנו את הצירוף "מערכת בחירות מוזרה", הפך ברק עצמו מוזר, או לפחות מעצבן.

דווקא אנשי הקצוות, המשוחררים יותר לומר מה שהם חושבים, מצטיינים בשפה קומוניקטיבית ואינם נתפסים בביטויים מלאכותיים או מיותרים, כגון גנדי מימין ויוסי ביילין משמאל. לא נראה שאחד מהם יהיה אי פעם ראש ממשלה.

המכבסה עובדת

מכבסת השפה עובדת. אחרי "חישוף" אותה חשף אביב לביא כמלת כביסה לעקירת עצים לצורכי הגנה על צירים, גילו בצה"ל ש"חיסול" נשמע רע, ובסוף השבוע הודה גורם בכיר שאכן מתבצעות "פעולות סיכול". בין "סיכול" ל"חיסול" יש מעין שיכול אותיות, כאשר "סיכול" נשמע מעודן ו"אסטרטגי" יותר. הבעייה היחידה היא מבחן התוצאה. על כל "חיסול" זכינו, במקום ל"סיכול" הרצח הבא, לעליית מדרגה ב"חיסול" של ישראלים בידי פלסטינים. מכבסת השפה, מסתבר, איננה יותר ממשחק בנדמה לי.

"חישוף", "חיסול" ו"סיכול" מצביעות על עליית מעמדו של בניין פיעל במכבסת השפה, ועל השימוש הנרחב בשם הפעולה של הבניין (משקל "פיעול"). המכבסה אינה מחליפה רק מלים אלא מתבייתת על צורות ומשקלים לשוניים שאינם חלק טבעי מהשפה המדוברת על מנת לעלות לכאורה מדרגה בתיאור המציאות. כבר בראשית מלחמת לבנון שמענו על "טיהור", ו"ביעור". נותרה רק השאלה איך יקראו בצה"ל להורדת שורת הבתים הקדמית של בית ג'אללה לאחר הירי הבא משם. "הירוס" לא נשמע כל כך טוב. "דילול" לא מדויק. "גירוד" נשמע עממי מדי. אולי "שיטוח"?

נתתי בשבע שגיאות

סיפור אמיתי. בסניף של רשת חנויות גדולה מעבירה אחת הקופאיות, נקרא לה סיגל, דו"ח לקופאית הראשית ובו כתבה: "נתנתי ללקוח עודף". "סיגל", נוזפת בה הקופאית הראשית מעל ראשיהן של ארבע קופאיות שבדרך, "לא נתנתי, נתתי. הנו"ן נופלת". "מה לא בסדר?" שואלת-משיבה סיגל, "הרי אמרתי את זה בשני ט"תים".

דיונון, פרק ב'

לפני שבועיים כתבתי כאן על הקמפיין של מיכאל ראשוני נגד שיבוש המלה דיונון בידי רשת החנויות האוניברסיטאית. ממצא מעניין התומך דווקא במאבקו של ראשוני נפל לידי בספר לילדים "דיונון" (צילום להלן). הספר, כמובן, אינו מדבר על רשת החנויות. הוא מדבר על הדג. והניקוד, הפעם שגוי בעליל, אינו נבלע באותיות הקטנות אלא מופיע באותיות קידוש לבנה בשם הספר.

פרש פרא

ניר אבן הר כותב: רציתי לשתף אותך ב"תובנה לשונית" שהגעתי אליה, ואשמח אם תאשר או תפריך אותה. ישנו מכנה משותף (מסוים) בין כל השורשים אשר מורכבים מן האותיות פ.ר.x משמע, פרא, פרמ, פרצ, פרט, פרש, וכדומה. המכנה המשותף הינו יציאה ממסגרת, פירוק השלם וכיו"ב. האמנם?

אז ניר, בתובנה שלך קלעת לדעת גדולים. השפות השמיות, על פי ההשקפה הרווחת, צמחו ממקור משותף קדום, המוגדר במחקר "השפה הפרוטו-שמית". זו הדרך היחידה להסביר את הדמיון המדהים בין העברית, הערבית, האכדית, הארמית, האוגריתית ועוד. חוקרי השפות השמיות טוענים גם שהשפה השמית הקדומה החלה כשפה פשוטה יותר, במערכת שורשים של שתי אותיות. ככל שהתפתחו השפות והתרבו, היה צורך בהרחבה של שיטת השורש וכך נולדו השורשים המשולשים.

הדוגמה שהבאת היא אחת מני רבות, ולה עצמה אפשר לצרף את פרע, פרך (ממנו נולד "פריך"), פורר, פרק, פרז (הסיר חומות), פרד, פרה ("פרו ורבו"), פרח, פרף ועוד. מה דעתך על קצ (המזכיר, לא במקרה סוף, סיום): הוסף לו רגליים ותקבל קצר, קצץ, קצב, קצע ("להקציע"), קצה ועוד. אם תעדן את ה"ק" ל"ג" ואת ה"צ" ל"ז" תקבל את גזז, גזר, גזם ועוד. לך עם התובנות הנכונות שלך, ניר, וצא ללמוד, תאמין לי שתגלה עולם מרתק.

מילון הישראליות: לבן

הצבע המוסווה הזה, נטול האישיות, מסתיר בארונו שלדים לרוב @ כסף לבן למעלימי המס (מלשון כביסה), בשר לבן למתעבי הכשרות (עקב צבעו של החזיר), ו"לבן" סתם לכרישי הסמים (עקב צבעה של האבקה) @ "לבנים" הוא כינוי לעג גזעני משהו כלפי אשכנזים, עברייני הצווארון הלבן הם מעלימי מס ומועלים @ באין שמנת אכלו אבותינו בימי הצנע לבן ולבניה, והמהדרין עירבבו חרא בלבן; היום הלַבַּנֶה היא מעדן גורמה @ תנובה הקימה את "הכוח הלבן", וטרה הלכה על "לבן ולעניין" @ פעם נלחם היישוב נגד הספר הלבן, היום אנחנו חוסים בחדווה בצילו של הבית הלבן @ כשהציע אורי אבנרי ב1966- להיערך לשלום הוא המליץ על הקמת "מטכ"ל לבן" @ ובבחירות 2001 פעלה במרץ התנועה למען הפתק הלבן @ לאה גולדברג כתבה על ימים לבנים, ונעמי שמר שרה על תל אביב, "מקצף גל ועננה, בניתי עיר לי לבנה" @ בגין כתב ספר על הלילות הלבנים של שבתו בכלא, ומקמפ דייויד השנייה דיווחו על לילות לבנים שבסופם עלה עשן שחור @ ולמה בדיוק התכוון אהוד ברק בביטוי האלמותי "ראיתי לאויב את הלבן בעיניים"? @ זהו, הרמתי דגל לבן.

תגיות :
Chuck Hagel; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה