אחושווארמה וארט מייק-אפ

רוביק רוזנטל | 09 בנובמבר 2001

תערוכה של שלטי חנויות חושפת היבטים חברתיים ותרבותיים, מי יצא מהאף ומה זו אחריותיות

שלטי חנויות הם אחד המרכיבים הפחות מוערכים של העברית הישראלית. כמעט איננו מתייחסים אליהם כאל "שפה", הם לכאורה חלק מן הרחוב, כמו הבתים והעצים. זו כמובן טעות. שם חנות הוא דרך ההתקשרות והפיתוי של בעל החנות אל האדם האנונימי ברחוב, ומצבור שמות חנויות הוא תופעה לשונית-תרבותית בחזית הקדמית של המרחב הציבורי. נושא זה מרכזי היום במסגרת תחום חקר הקרוי "נוף לשוני".

בגלריה "אשכול פיס זאב" בהרצליה נפתחה תערוכה של שלטי חנויות בשם "הכל תלוי". מטבע הדברים הצלם בחר בשמות מיוחדים שיש בהם תיחכום לשוני אבל אפשר ללמוד מהם הרבה על הכלל. בקבוצה הזו, ובשלטי החנויות בישראל בכלל, יש בתערוכה משקל לא גבוה לשמות בעברית, ונראה כי ברחוב הישראלי המשקל הזה קטן עוד יותר. "פנים מאירות" הוא שם של בית מסחר לקוסמטיקה טבעית, "זה תלוי" היא חנות למסגרות ו"הכבס ה-16" הוא מכבסה. בשניה אחרונים יש שימוש במשחק מלים וכפל משמעות. יש גם שמות בארמית, כמו בית המרזח הירושלמי "כלבא שבוע" ו"ספרא טבא" לספרים. ברחוב שינקין, שבו בדקתי את שמות החנויות, מיעוט השמות בעברית מפחיד. כ15%- מלבד משמות החנויות בעברית, כמו "חותם" לחנות ספרים, "שיח קפה" לבית קפה, "בנות" לבוטיק, "עגבנייה" לפיצריה ו"שחורלבן" למתנות. מרבית השמות האלה נבחרו מתוך תפיסה של עברית עדכנית. יוצא מכלל זה "עט לכל עת", שם ארכאי לחנות עטים המנסה להיראות יוקרתית ואריסטוקרטית. "פאות חוט השערה" הוא ארכאי לכאורה אבל מכיל אירוניה עצמית ולכן הוא שם מוצלח יותר.

תסמונת החומוס, המזהה את המיעוט הערבי הזועם והמקופח עם חומוס מתבטאת באופן מובהק בשמות. "אחושווארמה" ו"חומוס אכרם" או "סבאבה בעלי באבא" ו"חומוס אסלי". הפלאפל והחומוס שהן מלים ערביות יופיעו תמיד כחלק משם החנות. מגמה מעניינת אבל מצומצמת היא מלים המצלצלות בעברית ובשפה שנייה רלוונטית, כמו המסעדה הסינית "מי צו יאן" והבוטיק "בי גוד".

יש עדיין, ויהיו תמיד, שמות חנויות על שם הבעלים, המוצא בכך דרך להנציח את עצמו או את המשפחה המייסדת. ברגע ששם משפחה הופך למותג כמו "איווניר" או "סטימצקי" אין לו מתחרים. אלא שלא נשארו מותגים רבים כאלה, והקמת חנות אינה נתפסת כהטבעת חותם על פני האומה. הטרנד המוביל הוא ללא עוררין השם הגלובלי, בעיקר באנגלית. ילד נכנס עם הוריו לקנות בגד לחנות .b cool מצד אחד הוא לא יידע לקרוא את השלט הכתוב באנגלית, מצד שני הוא יודע היטב מה זה "קול". צלם התערוכה יעקב מור לא הרבה בשלטים באנגלית, אבל בשינקין (ובהחלט לא רק שם) הם מהווים רוב מכריע. חלקם באותיות עבריות או בשתי גירסאות, עברית ואנגלית, כמו פריסטפ, סקורצ'ר, גריפ, גולדפיש וארט מייק-אפ, ורבים בגירסה אנגלית בלבד: zoom, rave, stuff, urban, up cafe, scoop ועוד ועוד. בשינקין, למשל, ריבוי השמות מהסוג הזה מנטרל את האפקט של השימוש באנגלית, כבר אין לו למעשה כל ייחוד. מעט יותר ייחוד יש לשמות לועזיים לא אנגליים כמו לולוס, קממבר, מניירות, ועוד. שלט חנות הפירסינג "בוטן" אינו מנוקד ולכן לא ברור אם זה בוטן העברית או בוטן שלמרגלות ההימלייה. שילוב יצירתי וחביב יש בחנות לנקניקיות "הנקניקיה המשגעת", ובאנגלית, “madog”.

חוק ידוע בעולמנו הקפיטליסטי הוא שלא מתווכחים עם בעלי עסקים. אבל יש לי תחושה שדווקא שמות עבריים מוצלחים שנבחרו בקפידה יוכלו להיות הטרנד הבא והמפתיע בשמות חנויות. כל, למשל, נתקפתי רצון עז להיכנס לחנות שינקינאית בשם "הגרה". אולי בפעם הבאה.

השלו יצא מהאף

הרב ד"ר גיל נתיב מגיב על רשימתי בעניין ניבון אריאל. "כמוך אני תמה שהניב "יצא מהאף'' איננו שם. ניב זה לא יצא מאפה של העברית כבר שלושת אלפי שנה! מקורו מקראי (במדבר יא 20, "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא"), שם הוא מתייחס אל אכילת בשר השלו (ולא לאכילת המן כפי שכתבו ב'מילון עולמי לעברית מדוברת'. עמ' 112) וכיום לכל מאכל, אפילו רוחני-תרבותי, אשר היה לזרא..."

נתיב מרחיב עוד על שני ניבים שנזכרו בניבון. "אברהם אבינו לא נתברך בברכה המשולשת "בכל מכל כל" אלא רק בשליש הראשון: "בכל" (בראשית כד). יצחק אכל "מכל" (בראשית כז) וליעקב היה "כל" (בראשית לג). חז"ל חיברו את שלוש התיבות לברכה אחת ביודעין. ואילו הביטוי "מה יום מיומים" אימץ את צורת הריבוי הארמית 'יומים', ולכן ניקד ביאליק אות מם בחיריק ולא בפתח של 'יומיים' - צורת הזוגי העברית. 'אוצר הלשון העברית' מאת סטוצ'קוב תרגם את הביטוי לעברית: מה יום מימים? וכך עדיף לומר". לדעת נתיב, הגרסא של הניבון, שהיא הגירסה המקובלת היום, "מה יום מיומיים", מחטיאה את הכוונה המקורית: מה נשתנה יום השבת מכל הימים בשבוע (סנהדרין סה ע"ב). מצד שני, גיל, "מה יום מיומיים" מתנגן ומלא חן, מסוג השיבושים שאין סיבה להיאבק בהם.

פליטת מקלדת

אני לא ממש אוהב את הניב (!) "פליטת קולמוס". כבר זמן רב לא אחזתי בקולמוס, וכאני נזקק לקולמוס כדי לרשום מספר טלפון על כף היד או מפית של בית קפה אני מגלה שהקולמוסים נעלמו מהשוק. על כן, להלן, הביטוי העדכני שאני מציע לשימוש בימים בהם מולך ביל גייטס מקצה הארץ ועד קצה: פליטת מקלדת.

והדוגמה ממש טרייה. במדור הקודם, ברשימה "החמור והחרובים", הבאתי דוגמה לפתגם, ומשום מה פלטה מקלדתי "איזהו חכם, הכובש את יצרו". כך הרכבתי גמלנמר לשוני מ"איזהו חכם הלומד מכל אדם" ו"איזהו גיבור הכובש את יצרו". במחשבה שנייה, למה לא? כיבוש היצר הוא בהחלט עניין לחכמים, ולא רק לגיבורים.

ברית מלח

ישראל מידד שואל למקור הניב (שוב!) "מלח הארץ" שהושמע רבות בהספדים לרחבעם זאבי, ומקובל מאוד היום בעיקר כשמדברים באנשים שעסקו בבניין הארץ, בהגנה ובחקלאות. מידד מציין, בצדק, שהמקור הידוע הוא מהברית החדשה (מתי 5, 13), אבל תמה האם יש לניב גם "מקור עברי".

אז הנה עוד ניב שאול וותיק מאוד, שבהחלט הגיע היישר מהברית החדשה, שנכתבה במקורה ביוונית, ונקלט בשפה העברית, ומה רע בכך? מילון אוקספורד מאשר שהמקור הוא הברית החדשה, מסביר שמדובר באנשים הנאצלים ביותר, ומאוחר יותר זכה למשמעות נפוצה כשם נרדף לאריסטוקרטיה ובעלי הממון והכוח. במאה ה16- התרחבה משמעות הביטוי בתרגומו האנגלי (Salt of the Earth) לשני כיוונים: תכונות המעניקות חיוניות, חריפות ורעננות לאופי האנושי או לחיים, ודברי חוכמה ושנינות.

"מלח הארץ" הוא דימוי שהיה לניב, והדימוי קצת מתמיה. מה הופך דווקא את ה"מלח" הפשוט למייצג הטובים והעשירים? פרופ' רפי ולדן מספר שדווקא באפריקה יש לדימוי הזה בסיס. בערבות קניה, למשל, יש שטחים שבהם המלח זרוע על הקרקע, ובעלי החיים למיניהם באים ללקק אותו. אחד המלונות המפורסמים בקניה, מלון "טרי-טופ" נבנה על חלקת מלח כזו ומשמש אטרקציה לתיירים. יכול להיות שמתיוס הקדוש עשה סיבוב הופעות בקניה?

חבל על הזמן

יצחק אלישיב לא אוהב את הצעתי לכלול את הניב "חבל על הזמן" בניבון עברי ואת הנמקתי ש"בריבוי משמעויותיו הוא ניב עברי תקני, שימושי וחשוב.". לפי דעתי, כותב אלישיב, ריבוי המשמעויות בספק ומלאכותי. לדוגמא: "הייתי אתמול בהצגה". "ואיך ההצגה?" "חבל על הזמן". "קניתי לי שמלה חדשה- חבל על הזמן". בלתי אפשרי, כותב אלישיב, להבין אם "חבל על הזמן" פירושו "זה טוב" או "זה רע" או "מצוין" או "גועלי" או פשוט "חבל על הזמן המבוזבז", שהוא, לפי דעתי, הפירוש היחיד והנכון והתקני לניב הזה. ככה זה, יצחק, "חבל על הזמן" אולי מעצבן, אבל עדיין חי ובועט במשמעותו החדשה (החיובית תמיד), ועוד נכונו לו עלילות.

באנגלית זה נשמע יותר טוב

בשפת המשפט, המינהל הציבורי והאתיקה חוזר שוב ושוב המונח האנגלי accountability. פירושו, בערך, החובה או הצורך של אדם או מימסד לקחת אחריות ו/או לתת דין וחשבון על מעשיהם. בדיון המתוקשר בענייני משפט וחוקה שנערך באוניברסיטת בן גוריון בסוף השבוע חזר המונח הזה שוב ושוב, והנוכחים החלו לחפש מלה תואמת בעברית. מילון אלקלעי מתרגם בפשטות "אחריות", אבל זהו גם תרגום המלה responsibility שמשמעותה רחבה יותר. מישהו הציע "אחריותיות", נשמע רע וגם חסר סיכוי. ויש סברה שבחברה שבה אין תרבות של לקיחת אחריות ומתן דין וחשבון אין סיכוי שתימצא מלה טובה עבור accountability.

יש למישהו הצעה?

ילדי עקרון

דליה מ. מקרית עקרון שלחה שני ביטויים מקסימים ששמעה מילדתה.

"ניכל" (בכ"ף רפה, כמובן): רימה, בדרך כלל בכספים.

דוגמה (מטעם בעל המדור): האיש של הבייגלה ניכל אותי, לקח חמש שקל ולא רצה לתת עודף.

בנית – ילדה המתנהגת כמו בן, מה שקרוי בלע"ז טום-בוי.

תגיות :
Jeff Wilcox; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יהודית יצחק
חנויות האופטיקה הן מקור נפלא להמצאות לשוניות. אני זוכרת כרגע רק כמה מהן, אבל תמיד שמחה לראות (תרתי משמע) עוד ועוד. למשל: "קשר עין", "מראית עין", "רואים שקוף" ועוד.
12 בפברואר 2016 הגב

הוספת תגובה