בז'ז'יניה ובנבנישתי

רוביק רוזנטל | 17 באוגוסט 2001

שלל המבטאים הישראליים משקף את המגוון החברתי הישראלי, ומה בין פנים ואחור

בסדרת הטלוויזיה החביבה בהחלט "שוטטות" מופיעה ברנש בשם בנבנישתי. בראיון עם השחקן המגלם את בנבנישתי הוא מספר שאיננו יודע בדיוק איך להגדיר את המבטא בו הוא מדבר. "אומרים לי שזה דרום אמריקני". לי כמאזין היה ברור מיד שזהו מבטא דרום אמריקני, ארגנטינאי-רך. בנבנישתי הוא ישראלי צעיר המשתמש במבטא זר כדי ליצור לעצמו בולטות וזהות מיוחדת, עצמאית וגם משעשעת, למרות שקשה להצביע על עלייה המונית של צעירים מדרום אמריקה לישראל בשנים האחרונות. ובכלל, המבטאים השונים הם אחד מאבני הפינה והתשתית של ההומור והסטירה בישראל, למרות שרוב גדול של הישראלים הם ילידי הארץ ולהם אופן דיבור לא מוגדר דיו שאפשר לכנותו "מבטא של הזרם המרכזי". המבטאים השונים בולטים והפולקלור זקוק להם והוא משמר מבטאים גם אם דובריהם מתמעטים מסיבות שונות.

מבטא הוא למעשה החלה של דפוסים פונטיים (כלומר, הטעמה, נגינה, עיצורים ותנועות וכדומה) המקובלים בשפה אחת, שהיא שפת האם של הדובר בדרך כלל, על שפה שנייה, במקרה זה העברית. לא צריך לבלבל בין טעויות נפוצות של מהגרים בדקדוק, הנובעות מהחלה של דפוסים דקדוקיים של השפה ממנה באו לעברית (נוסח: אני מבקש הספר המעניינת הזה בשביל נותן מתנה), לבין מבטא. מבטא הוא סוג אחר של טעות. למשל, יוצאי ארצות ערב מתקשים בתנועת =ֶ ותנועת אוֹ כי הן אינן קיימות בערבית. הדרום אמריקנים מחליפים בין M ל N בסוף מלה (חלון במקום חלום) והרוסים מבטאים O בלתי מוטעמת כ-A (חלון במקום חולון). בשפות שונות חסרים עיצורים (כמו ב' רפה ופ' דגושה בערבית) והדוברים מתקשים לסגל אותם לעצמם במעבר לעברית. נוסף לאלה יש לשפות שונות מוזיקה מיוחדת המוחלת על העברית ומשנה אותה. הגלגול הרך של המלים בפורטוגזית יוצר בפי העולים מברזיל דיבור עברי רך ומתגלגל. הנוקשות של הגרמנית יוצרת את הדיבור העברי-גרמני המפורסם המתאפיין בהגייה נוקשה ומצלצלת.

בסולם הטעויות נחשבות טעויות מבטא נסבלות, שלב בדרך להטמעה של השפה התקנית, ובמקרים רבים גירסה אפשרית של העברית. מבטא גם קשה יותר לתקן מטעויות דקדוקיות, הוא חלק מזהות הדובר ובמקרה הישראלי הוא מוסיף לצבעוניות של היומיום. לעתים קרובות, מהגר שלמד את העברית היטב אבל נותרו בו עקבות של המבטא מדגיש את העברית הטובה יותר מצבר ש"אין לו מבטא". דוגמאות בולטות לכך הן למשל העברית של הגיסים אבא אבן וחיים הרצוג, לא רק מבחינת דיוקה הדקדוקי אלא בצחות ובבהירות שבה נשמעו המלים, ועם זאת נותר בהם צליל אנגלוסכסי בולט. לטעמי יש תרומה נאה לעלייה מחבר הלאומים לעברית דווקא מפני שרבים מהם מדברים עברית טובה במבטא רוסי המדגיש אותה.

לפני זמן הבאתי במדור שיחה עם וילי אליאס, מוזיקולוג תל אביבי שפיתח שיטה הנקראת פונומטריקה, המנתחת את הדפוסים הפונטיים של שפות שונות על מנת ללמד אנשים העוברים משפה לשפה לדבר נכון. גם אליאס רואה בכלי הזה חשיבות בעיקר עבור ישראלים בתפקידים רשמיים האמורים להופיע בפני קהל בחו"ל. בעולם הישראלי יפרחו מאה מבטאים, והקומדיינטים למיניהם יחקו את היקה פוץ, את העצבני ממרוקו, המתעלק הרומני והבז'זיניה, גם כשאחרון הישראלים ילידי פולין, רומניה ומרוקו ישב בבית אבות.

לומדים אינדיאנית

המאמר "נכבדי כפר-סבא" עורר תגובות רבות. יוסף בלכר טוען: "נרמזת תרעומת מבין השיטין של מאמרך על זה שהערבים בארץ יודעים עברית ואילו אנו היהודים לא לומדים ערבית. מה רְבוּתָה בכך? אם היית בודק במקרים אחרים, כאשר יש מפגש בין שני עמים או תרבויות שונים, תמיד הצד הנחות יותר מבחינה כלכלית, אינטליגטית, טכנולוגית, מדעית וכו' לומד את השפה של משנהו. לדוגמא, גם באמריקה האינדיאנים למדו אנגלית ולא האמריקאים אינדיאנית." אז בעניין ה"אינטליגנטיות", יוסף, היית נזהר בלשוני, וההשוואה לאינדיאנים נראה לי בעייתית מהרבה בחינות, אלא אם כן אנחנו מתעתדים להכניס בשנים הקרובות את הערבים לשמורות.

אורי הייטנר כותב: "ציטטת את לוטפי משעור וזוהייר אנדראוס ללא כל מילת ביקורת, כאילו הציגו עובדה אובייקטיבית, אך לדבריהם אין שחר. טענתם בדבר "גזענות יצירתית" בתקשורת הישראלית בה "מה שאצל היהודים הוא 'הפגנות' נקרא לגבי הערבים 'מהומות', והמפגינים הם 'מתפרעים'. ערבי שמת בנסיבות לא טבעיות 'נהרג', יהודי 'נרצח'" וכו' פשוט אינה נכונה. רצח הוא רצח, הריגה היא הריגה. על חייל שנהרג בקרב לא נאמר שהוא נרצח, גם אם הוא יהודי. לעומת זאת, כשמשפחה פלשתינאית נרצחה בדרום הר חברון, כל התקשורת דיברה על רצח. כאשר יהודים מתפרעים ומעוררים מהומות, כמו במסגד חסן בק לאחר הטבח בדולפינריום למשל, התקשורת מדברת על מהומות והתפרעויות. כאשר ערבים מפגינים בצורה מסודרת, ולא מתפרעים ומשליכים אבנים וכו', הם מוצגים כמפגינים. אירועי אוקטובר לא היו הפגנות אלא מרד אלים, והמונחים מהומות והתפרעויות הם אנדרסטייטמנט מכובס. במרד הזה נהרגו אחדים מן המורדים". אני משאיר את ההערה לשיפוט הקוראים.

ובאותו עניין, אביה מתל אביב שואל על המילה "מְפַגעַ". "אני יודע שהמילה הזאת בשימוש כדי לעדן את המילה "מחבל" בעידן הפוליטיקלי-קורקט, אך האם היא תקינה מבחינה לשונית?" כל הכבוד לאביה שעמד על ההחדרה, המכוונת כנראה, של השימוש ב"מפגע", מהלך לשוני-תקשורתי שהוא בעיני מבורך. המלה "מחבל" היא מלת מיתוס המכניסה תחת מטרייה אחת מתאבד וזורק אבנים, איש חיזבאללה ואיש תנזים ולכן חדלה מזמן להיות מדויקת ויעילה. "מפגע" היא צורת בינוני של בניין פיעל שנולדה מהשימוש התכוף בשם הפעולה "פיגוע". היא כמובן תקנית, והיא כאמור אינסטרומנטלית ומדויקת יותר. זה מקרה נדיר שבו פועל נולד מתוך שם פעולה ולא להיפך, ואולי יתפשט לזמנים נוספים ("פיגע" במקום "ביצע פיגוע", או "הגיע על מנת לפגע").

מלפנים ומאחור

חיים שמואלי מרחובות כותב: "בעברית מציינת המלה "לפני" זמן עבר (יחסי) ואילו "אחרי" - זמן עתיד יחסי. לעומת זאת המלים שמהן הן נגזרות הן: "פנים" ו"אחור" שלפי השכל הישר מציינים "קדימה" ו"אחורה". אולם השכל הישר מצביע על סתירה: זמן עבר מצויין כאן על ידי מלה שגזורה מ"קדימה" בעוד שזמן עתיד - על ידי מלה שגזורה מ"אחורה". כיצד זה ייתכן?"

השאלה מעניינת, מפני שהיא מצביעה על הקשר המחשבתי-לשוני בין מקום וזמן. כך יש קשר בין היבט המקום של "קדימה" (קידמת הבמה, התקדמות ממקום למקום) להיבט הזמן ("אני הייתי קודם", "הקדמת אותי"). כך גם הקשר בין "מאוחר" (בזמן) ו"אחורי" (במרחב).

המקור בקבוצת המלים הזו הוא מהתחום הפיזי. "פנים" הוא החלק הקדמי של ראש האדם ומכאן של גופו בכלל, והיא קשורה לשורש "פנה". "אחור" הוא החלק האחורי של הגוף. הקשר כאן ל"לפני" ו"אחרי" בהקשר המקום פשוט, והועבר גם לחפצים ומבנים וגם לענייני שיירה או תור ("לפני המחנה", "אחרון בתור"). המלה "פְנים" היא מלה תלמודית שמשמעותה "החלק שבתוך המבנה", והיא התפתחה בדרך מרתקת. "פנימה" היא מלה מקראית שפירושה, "הכיוון שאליו מופנים הפנים כאשר אתה נכנס למקום מסוים", כגון בית המקדש. "פְנים" נגזר מ"פְנימה", ולא להיפך.

על דרך הדימוי, המאפיינת תהליכים לשוניים בכל השפות ובעברית במיוחד, הועתק המבנה הפיזי של פנים ואחור למבנה הזמן: מה שבא קודם הוא "פנים" (ומכאן "לפנים"), מה שבא אחר כך הוא לכאורה "מאחור", גם אם הוא יקרה בעתיד או קרה קרוב יותר לזמן שבו מדברים מאשר זה ש"לפני". זו, כאמור, דוגמה לכך שמלים זוכות למשמעויות חדשות לא בדרך של היקשים לוגיים אלא בדרך הדימוי. וכאן הפתעה: המלים "אחראי" ו"אחריות", מלים תלמודיות, הן על פי דעת האטימולוגים פיתוח של "אחור": אחראי הוא זה ש"עומד מאחור" ומשגיח שהכל מתנהל כשורה. איפה התלמוד ואיפה המפקדים שצעקו "אחרי"?

מילון הישראליות

מילה מעולם הבליינות: "פינתי", האנטיתזה של כוכב המסיבה, אחד/ת שיושב/ת בצד. "אני לא רוקדת. אני פינתית".

מונח ההולך ומתבסס בתנועה הקיבוצית בעידן ההפרטה: "רשת בטחון", צורה מעודנת של "שכר דיפרנציאלי", המעניקה סכום קיום בסיסי הוגן גם לאלה שאין להם.

שורש מרובע עליו שמעתי לאחרונה במסגרת התאמת השפה לצורכי האדם המודרני בעידן הסרת השיער החשמלית - "לספטן": לעשות סופט אנד איזי.

תגיות :
israeltourism; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה