קללת שם הפעולה

רוביק רוזנטל | 23 בנובמבר 2001

שמות פעולה ממירים את הפועל בשם עצם, ויוצרים לעיתים קרובות סגנון נוקשה וכלי יעיל למכבסת לשון, ועוד על ניבון אריאל

ד"ר לאה צבעוני כתבה והוציאה בהוצאה שהקימה, "צבעונים", ספר על עריכה לשונית, "עיינו ערך עריכה". ספר מלא וגדוש הצעות עריכה מועילות, אבל לא עליו אני כותב הפעם אלא על ערב ההשקה של הספר במכללת דוד ילין, שהוזמנתי להשתתף בו כדובר. באתי ונדהמתי. כמה מאות ירושלמים הגיעו לערב על עריכה לשונית, ישבו, צחקו, מחאו כף. הייתם מאמינים? אני על ירושלמים מאמין הכל. וכשלמי תודה ללאה צבעוני אני מביא בקיצור רב את הדברים שדיברתי שם בנושא שקצת הפחיד את הקהל, "קללת שם הפעולה".

"קללת שם הפעולה" איננה הסרט הקרוב של וודי אלן, וגם לא הספר הבא בסידרת הארי פוטר, אלא מחלה סגנונית של העברית הישראלית בכל המשלבים שלה: גבוה ונמוך, אקדמיה וספרות ותקשורת, כולם חולים במחלה הזו, ולא מאתמול ושלשום. שיעור קצר וחיוני: "שם הפעולה" הוא שם עצם המייצג פעולה. שמות הפעולה נגזרים על פי משקל קבוע, אחד או יותר, לכל בניין. למשל, "הליכה" לבניין קל, "שילוח" לבניין פיעל ו"מורכבות" לבניין הופעל. ה"קללה" עליה אני מדבר איננה מתייחסת לכל המלים במשקל שמות הפעולה, אלא רק לאלה המייצגים פעולה, כמו "ציור" המייצג את פעולת הציור, בניגוד ל"ציור" שהוא יצירה מוגמרת. "קללת שמות הפעולה" היא השימוש ההמוני והבזבזני שאנחנו עושים בשמות הפעולה המייצגים פעולה.

צעידת הסבתא וקניית פלאפל 

במקרים רבים האופציה של שמות פעולה היא אבסורדית. כשהסבתא שלנו צועדת לשוק לא נאמר כי "צעידת הסבתא לשוק נועדה לקניית פלאפל בגרוש", כשיונתן הקטן רץ אל הגן לא נדווח כי "טיפוס יונתן על העץ לצורך חיפוש אפרוחים גרם לקריעת מכנסיו". אבל משום מה כשמגיעים לעניינים חשובים באמת, שבהם מדובר בענייני חברה, תרבות ומדעים למיניהם נראה לנו שמה שהוא אבסורד בשיח היומיומי ובשפת הילדים, הוא בסדר גמור בממלכות האינטלקט הצרוף. וכך מלאים הספרים, המאמרים, הנאומים והופעות אנשי הציבור בשמות פעולה לרוב, ובמקרים רבים הם מיותרים. זה נשמע רע. יופייה של העברית בפשטותה, באופי הסיפורי שלה. וזה משבש את המשפט כי הוא גוזל ממנו את הנושא, את עושה הפעולה. אבל העושה לעתים קרובות הוא חלק מן הסיפור, הוא חיוני על מנת להבין את המתרחש.

הפוליטיקאים הישראלים אוהבים מאוד להשתמש בשם פעולה. שם הפעולה מאפשר להם להשתחרר מהאחריות האישית או המיניסטריאלית לכל מעשה שנעשה בתחומם. הם לא עושים דבר, המעשה נעשה מעצמו. "סגירת מפעלים בדרום" היא מעין אירוע קוסמי, איש לא סגר, איש לא מנע ואיש לא אישר. "הגדלת הגירעון הממשלתי" היא פעולה דיגיטלית של מחשבי על. בתחום הבטחוני התגלה שם הפעולה ככלי רטורי יעיל במיוחד, בעיקר במשקל פיעול: חיסול, כיתור, יירוט, סיכול, מיגון, הידוק וביצור. בתחום החברתי-חינוכי חוגג משקל מפועלות (מבניין פועל), התחום הזה מייצר שורת מושגים כמו "מעורבות", "מחויבות" ו"מצוינות". מי מחויב למי? מי מעורב במי? את אלה אופף ערפל.

מסתמנת הכרעה וצפויה הקפאה

שם הפעולה מזכיר לנו את בן דודו הראוי לגינוי לא פחות ממנו, והוא הפועל הסביל. ברגע ששם הפעולה נכנס לפעולה, הוא חותם את המשפט הפעלי בחותם הסבילות, שהרי אם נפרדנו לשעה קלה מעושה הפעולה, אין לנו ברירה אלא להתחיל לחפש אותו אי שם במשפט, או לרמוז על קיומו. בין שם הפעולה והפועל הסביל יש הסכם עודפים. אם אחד לא הרס את המשפט סופית, חברו ישלים את המלאכה. וכך אנחנו עלולים לקבל כותרות עיתונים עציות נוסח "מסתמנת הכרעה בוועידת קטר", או פתיח נוסח "צפויה הקפאת הפשרת השטחים החקלאיים עקב זירוז פעולת הקשת המזרחית והירתמות ראשי ערי הפיתוח להחרפת המאבק על ביטול החקיקה בעניין". שתי הדוגמאות האלה הן שלי, ונועדו להדגים איך כאשר הסביל ושם הפעולה נפגשים, השמיים הם הגבול.

כדי להשתמש בשם פעולה כשם עצם, כלומר, להפוך את הנשוא לנושא, חובת ההוכחה היא על הדובר או הכותב. הוא חייב להיות משוכנע, ואף לשכנע אותנו כעורכים או כשומעים ביקורתיים, שהפעולה הפכה עניין מופשט או סתמי לחלוטין, ומבצע הפעולה אינו ידוע, אינו חשוב ויש להתעלם ממנו כליל לצורך השמעת הרעיון. המצב היום הוא הפוך: שם הפעולה הוא הבחירה הראשונה, הוא דרך המלך של השיח בכמה מזירות השפה.

הסיבה העיקרית לקללת שמות הפעולה היא שסוכני השפה הרלוונטיים לא עמסו על גבם את מהפכת העברית, ובעיקר הקהילייה האקדמית. המדען הישראלי רב ההישגים בכל תחומי המדעים ובעיקר במדעי הרוח חושב בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית, שפות שכבודן במקומן מונח אבל המבנה, האופציות הסגנוניות והתחביר שלהן שונה מאוד מן העברית. וכמו בעניינים רבים, גם כאן התקשורת יכולה להוביל את המלחמה בקללה הזו. האם היא עושה את זה? זה עניין לרשימה נפרדת ומפורטת.

אקאונטביליות

המון הצעות הגיעו כמלה עברית ל accountability .

דוד מדר מציע "שעינות": דיוק של שעון ויכולת להישען על מישהו.

עדי כליל אוהב את "חבות", למרות שיש לה גם ניחוח משפטי.

לידיה מציעה "דוחנאות" מלשון דו"ח, ו"עמידינאות" מלשון עמידה בדין.

אודי גולדשטיין מקליפורניה מציע "קחריות" (נחמד!)

אבישי ליוביץ מציע "בקשות" על פי הפסוק מבראשית "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו", וגם "שאילות".

עמי שנן מציע "דיווחבות".

צבי שיין מציע "חייבות" (לא רע!).

וד"ר עמיר ליכט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה מסכם: "זה זמן רב אני מחפש חומר אודות מונח זה ממש לצורך מחקר אקדמי בנושא. במסגרת זו התכתבתי גם עם האקדמיה ללשון העברית ועמדתי היא שהמונח שנקבע על ידם, "אחריות דיווח" אינו מספק, מכיוון שאינו משקף את הליבה של המונח האנגלי - הציפיה הכללית לתת דין וחשבון מהותי ולשאת באחריות למחדלים. אני משתמש במילה אקאונטביליות. הדבר רק מחדד את הצורך במונח עברי, כפי שנמצא לבסוף התרגום "יושרה" ל-integrity‏. אגב, ביפנית נוקטים גישה דומה - המונח הוא akauntabiritii‏".

בשבח הניבון

עידית שר ממכללת קיי בבאר-שבע דווקא אוהבת את "ניבון אריאל" ואינה מסכימה עם הביקורת שהשמעתי לפיה הניבון מתעלם מניבים שימושיים מכל רבדי השפה ומביא באופן הנראה מגויס ניבים רבים מדי מלשון חז"ל, שאיש אינו משתמש בהם. היא כותבת: "די להביא את דברי המחברות הכותבות בהקדמה בלשון ברורה, כי 'הניבון מיועד לתלמידים ולכל המעונינים להכיר את מטבעות-הלשון של השפה העברית, כדי להעשיר את שפתם, לשפר את סגנונם ולגוון את האוצר הלשוני שבפיהם'. קשה להבין מדברי הכותב מה לקוי במטרה כהעשרת הלשון וכשיפור הסגנון. האם המטרה היא זו שעושה אותו ל"ספר מגויס"? המבחר שלפנינו בא לשרת נאמנה את המטרה – הצגת אוצרות לשוננו לפני הקורא, והוא אף מצהיר על התמקדות "בנושא האדם ובעולם הסובב אותו".

"הכדור עגול", "הדקה התשעים", "חבל על הזמן" ודומיהם הם ביטויים בשפה וראויים להיאצר במילון או בניבון, אך אין הם עולים בקנה אחד עם מטרותיו הברורות של "ניבון אריאל" - אין בהם לא מהעשרת השפה, לא משיפור הסגנון, ואולי אף לא מטעמן של המחברות כלקט מתאים לספר המסוים הזה. לעומתם, הניבים מאוצר חז"ל על כל גוניהם, שלגביהם קובע הכותב כי "עבר זמנם", נכללים, כמצופה מקריאת ההקדמה, ב"ניבון אריאל", ועונים למטרותיו. מסתבר, כי זמנם לא עבר, וקורבנם לא בטל. הם ודומיהם, הרי הם נכסי צאן ברזל, העולים ממקורות תרבותנו, מעשירים את השפה, משפרים את הסגנון, מגוונים את האוצר הלשוני ומעידים במשהו על המשתמש בהם".

מילון הישראליות: עוד מרובעים

באחד המדורים הקודמים התייחסתי לתופעה הוותיקה יחסית בעברית הישראלית, כאשר מלים לועזיות, שמות פעולה וביטויי סלנג מגוירים לעברית באמצעות השורש המרובע. התופעה הזו פושטת כאש בשדה קוצים, במובן החיובי של הדימוי, ולהלן כמה דוגמאות.

יקיר המדור אורי הייטנר חזר משרות מילואים בגוש קטיף עם שני פעלים מרובעים חדשים ומאוד אקטואלים. ה"פצמ"ר", פצצת המרגמה, זכה להטיות פועליות: לפצמר, לירות פצצות מרגמה. פיצמור - ירי פצמ"רים. פוצמר - ירו עליו פצמ"רים וכן הלאה. גם ראשי התיבות חזל"ש, חזרה לשגרה, זכו להטיות מרובעות: חיזלוש - מתן אישור לחזור לשיגרה. חיזלש - אישר לחזור לשיגרה. חוזלש - הארוע הסתיים וניתנה הוראת חזל"ש.

המונח "פירבור", בניית פרברים (במקרה זה, מלה עברית למהדרין) לערים בכל אתר, נכנס כבר לשיח המקצועי וחודר לתקשורת. ועל כך אמר מהנדס העיר תל אביב דני קייזר: "עיריית תל אביב תפרבר את עצמה לדעת".

ולקינוח, אחרי מופע האימים של השוער בארטז במשחקה של מנצ'סטר יונייטד נגד אולימפיאקוס נולד פועל חדש בחסות מודי בראון וערוץ הספורט: "לברטז", כלומר, לעשות שטויות איומות בשער, ואף נכונה בערוץ "פינת הבירטוז".

תגיות :
Jeff Wilcox; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

הוספת תגובה